אבא'לה בוא ללונה פארק

יש משאלה אחרונה?

החלטתי לבלות זמן איכות עם הילד, יום שלנו לבד.
אספתי אותו בבוקר ירדנו יחד על שקשוקה טובה ואז החלטתי, 'ניתן לילד להחליט על המשך היום'.

- "מה בא לך לעשות עכשיו?"
- "בוא ניסע לסופרלנד"
- "יאללה לסופרלנד"

הגענו, נכנסנו, איזה יופי - קרוסלה קטנה של ספלים ועוד אחת עם פילים כאלה חמודים. ילדים רצים צוחקים. מדשאות, מזרקה ממש גן עדן.

- "אבא אני רוצה למסלול"
- מה שתגיד

הושיבו אותנו בסוג של רכב לא גמור הילד נראה מבסוט אז שיתפתי פעולה שפשפנו כמה צמיגים בדרך
וזכינו בדובי (כנראה שפשפנו מהר).

- "אבא, רכבת הרים"
- "יאללה"

ישבנו בקרונית אדומה הילד, הדובי ואני, והתחלנו לנסוע לאט (יופי) והדבר הזה מתחיל לטפס בעלייה והילד צועק "יש, יש!" (מה יש??) יחרים אבו בסוף העלייה יש ירידההההה, וואחד ירידה ואני מחפש את הבלמים ואני צועק "אין, אין" (אין שקשוקה). ימינה, שמאלה, על הצד, במהופך והילד מבסוט.
וזה לא נגמר... (למה לא לקחתי אותו לים)...עוד ירידהההההההההההה ואז הילד אומר:

- "אבא צריך לרדת"
- "מה זהו...חבל היה כיף"
- "למה הפנים שלך לבנות?"
- "ככה זה כשנהנים" (או מתים)
- "למה מעכת את הדובי?"
- "חיבקתי אותו חזק שלא יעוף" (עם הנשמה שלי).
- "עכשיו..."
- "עכשיו הפסקה , אבא צריך קפה ונאכל משהו."
- "אבל אכלנו שקשוקה"
- "אבא איבד את שלו למעלה בהרים"
- "למה?"
- "כי החזקתי ת'דובי לא יכולתי גם להחזיק את השקשוקה."

שתיתי קפה, אכלנו טוסט וחיכיתי למתקן (גזר דין) הבא ואז זה מגיע, הוחלט, הולכים לספינה (ספינה זה טוב, שייט רגוע). איזה ספינה ואיזה בטיח? אין מים נראה לי חשוד שאלתי את האחראי:

 
- "מה זה?"
- "זה נקרא הספינה"
- "נעים מאוד ומה זה עושה?"
- "קשה להסביר כמו נדנדה ענקית, ממש כיף"
- "אהה... ממש כיף, מי בונה את הדברים האלה?"
- "מהנדס מומחה"
- "איזה מהנדס יחיא עייאש?! אוסאמה בין לאדן?!"
- "אדוני הגיע תורכם"
- "יש משאלה אחרונה?"

יש במיתקן משהו כמו ארבעים מקומות ישיבה, ברובם ישבו ילדים נרגשים כאילו שרי אריסון עשתה להם העברה בנקאית ובשאר ישבו נידונים כמוני אותם זיהיתי לפי הגוון משהו בין אפור לאובדן הכרה.
ואז מגיע הרגע, נפתחות זרועות והדבר הזה עולה ועולה... ועולה עד שיכולתי לראות את בית העלמין.
פתאום המתקן מתחיל לרעוד (בעצם זה הייתי אני) וזה מטלטל אותך ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה,
האדמה מתקרבת אליך במהירות... הופ, 
עולה למעלה, שוב יורדים, והופ עף לי הטוסט.
אני רואה את הבחור שמכר לנו את הכרטיסים פעם קרוב ככה גדול ופעם קטן , קטן (כמו הביצים שלי שהתכווצו בינתיים) ואני צועק לו תעצוררררר !!!! אוווווווו שננננניייי הוררגגגגגגג אותךךךךךךךך !!!
הספינה המחורבנת נעצרת ומתקרבת שוב לאדמה (אדמה שלי , יפהפייה שלי איך התגעגעתי).

- "אדוני לא שמעתי אותך מה צעקת לי?"
- "רציתי לשאול אם אפשר פעמיים רצוף (הילד מקשיב)."
- "אבא אפשר?"
- "נשאיר קצת כייף לפעם הבאה (אם תמצא אותי, אני יורד למחתרת)."
- "למה ירקת את הטוסט?"
- "לא ירקתי, האכלתי את הציפורים."
- "אפשר בנג'י?"
- "את זה אמא מאוד אוהבת, לא נעים, נשאיר את לפעם שהיא תבוא איתך."

"חזרנו הבייתה בלי השקשוקה והטוסט אבל עם הדובי המעוך, התיישבתי על הכורסא והחזקתי חזק בידיות (לך תדע) החלטתי שבבוקר אחרי שהדם יחזור לי לכל האיברים אני כותב לשב"כ שמצאתי
מתקן עינויים חדש שיכול לעזור להם בחקירות מבלי שבג"צ יתערב אני בשביל לרדת הייתי מוכן להודות ברצח ארלוזורוב."

- "אבא למה העיניים של הדובי בולטות?"
- "לחץ דם גבוה..."
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל