האם אפשר לסמוך על כיפה אדומה (או סרוגה)?

אינני נוהג להביע דעה לגבי פוליטיקאים ישראלים. ההכרות שלי היא שטחית מדי ומתמצה בדברים שאני קורא על אודותיהם מדי פעם ולכן נראה לי לא הוגן לבקר או לתמוך במי מהם. הבנתי שיש אצלכם כוכב עולה ושמו נפתלי בנט וכאמור אין לי היכולת לגבש דעה רצינית לגבי אישיותו, דעותיו, יושרו ויכולותיו. עם זאת נתקלתי לאחרונה בכתבה עם תמונתו של מר בנט ושמתי לב שהוא חובש כיפה.

אני יודע שלהרבה אנשים נורמטיביים (בישראל וגם בגולה) יש אמונות טפלות. אחד, אם יש לו חתולה שחורה, הוא בחיים לא יתן לה לעבור מתחת לסולם, ואחר, יקפיד תמיד להקיש על עץ אחרי שירק שלוש פעמים על מישהו.
עד כאן, פחות או יותר, סביר.
אבל המקרה של מר בנט הוא שונה לחלוטין. אנו מדברים על חבוש כיפה. אחד, מסוג האנשים שאמונותיהם הטפלות מכתיבות כמעט כל פרט בחייהם ובאופן מחשבתם.

אם אתה הולך ביום שישי בערב לחברים ובשלב מסויים אתה מציין בנונשלנטיות, משהו בנוסח "יש אצלנו במשרד אחד עם כיפה...", אתה ישר קונה לעצמך מעמד של אדם מעניין (או אפילו מרתק). אחד שמכיר באופן אישי מישהו מכת חובשי הכיפה.
זה בסדר ואפילו נחמד בתור קוריוז. אבל לאפשר לאחד כזה להנהיג?!?!?

הנקודה היא שצריך לדעת היכן עובר הגבול.
זה חינוכי ותרבותי (ובאופן כללי, חיובי), ללכת עם הילדים (או בלעדיהם) לגן חיות כדי לצפות בבעלי חיים אקזוטיים.
גם לצפות בסרטים דוקומנטריים וללמוד מהם בנושאי הסטוריה, אנתרופולוגיה ועל פולקלור של שבטים פרימיטיבים, זה מעשיר ומאלף בד"כ.
אבל לייבא פרטים "משם" ולהפקיד בידיהם תפקידים עם אחריות של העולם המודרני, זה לא לעניין ואפילו לא "חמוד".

האם ניתן לתאר מצב, שבו ראש מדינה (רו"מ, נשיא) שובת מכל מלאכה יום אחד בשבוע (כל שבוע!!!), פלוס בחגים ומועדים לשמחה וששון?
נכון, יש את הקטע החביב הזה של "פיקוח נפש דוחה...", אבל,

א) מי, וע"ס פרשנות של איזה רבי, מחליט מתי בעיה כלשהי, נכנסת לקטגוריה של "פיקוח נפש"?
ב) מה בדבר "סתם" משבר שדורש טיפול מיידי, שאין בו סיכון מיידי לחיי אדם?

מבחינה טכנית, כיצד זה מתבצע בפועל?
יום שישי אחה"צ, ראש ממשלה שעל ראשו כיפה, נועל את המשרד, הולך הביתה, מנתק את הטלפונים והמחשב ומקבל בשירים ובנרות את פני שבת מלכה.

מפה לשם, איפושהו על הכדור, או אפילו בארץ הקודש, מתהווה ותופח לו משבר (שלו היה קורה ביום רביעי בבוקר, היה מובא לידיעת הראש באופן מיידי).
(יתכן לגמרי שעיתוי יצירת המשבר, נובע באופן ישיר מן הידיעה שהראש ברגע זה לא ממש בעניינים ותחלופנה 24 שעות עד ש...)
אז יש סגנים ועוזרים ויועצים, שאמורים בעת כזו להיות עם האצבע על הדופק, והם אלה שמתחילים בהתיעצויות טלפוניות, אימיילים וטקסטים, בשאלה, האם זהו "פיקוח נפש" שמצדיק הפרעה לפלירט של הראש עם הגב' שבת מלכה?
שניים חושבים שחייבים לערב את מר ראש ושניים אחרים שלא.
מחליטים להתקשר ולשאול את הרבי.
אבל, אווופס, גם הרבי מארח את שבת מלכה (ואפילו ביתר שאת) וגם אצלו הטלפון מנותק.
מה עושים? מה עושים?? מה עושים???
הצעיר והנועז מבין נושאי הכלים, תופס יוזמה (מה שיהיה - יהיה) ומיידע את הראש.
הראש מתלבט ומתחבט בסוגיה (האם זהו "פיקוח"?). בודק בכתובים (שולחן ערוך וש"ס) ומגיע להחלטה.
האפשרויות הן,
א. יש "פיקוח" וצריך לטפל בדחיפות. אבל זמן יקר חלף ויתכן שבינתיים המשבר החריף.
ב. אמנם בעייה חמורה אבל אין "פיקוח נפש". ואז תחלופנה עוד כך וכך שעות על גבי שעות של השתלשלויות, ללא טיפול במשבר או אולי טיפול קלוקל ע"י עוזרים וסגנים וכאלה, שאינו תואם לאופן שהראש היה נוקט.

וזה עוד תאור מצב טוב יחסית של ראש מדינה חבוש כיפה.
מה אם ניקח בחשבון שעבור אותו ראש, כמו גם בוחריו, השאיפה היא לאידיאל שבו כולם - הסגנים, העוזרים ונושאי הכלים - יחבשו כיפות, כולם ינתקו את עצמם מן העולם ל-24 שעות כל שבוע, כדי לקבל את מלכה וכולם סומכים על הקדוש ברוך מה-שמו, שיצילנו...? מה אז?

האם ראוי שאחד מאלה המסתובבים בציבור - דהיינו, מחוץ לחדרי החדרים הפרטיים שלהם - עם כיפות לראשם, ואשר לפיכך ניתן להסיק שהם פוקדים בתי כנסת כחלק משגרת חייהם ונוטלים חלק בריטואלים המעוותים שמתרחשים בהם, ושאפילו לא מנסים להסתיר את הנטייה/סטייה החולנית הזאת – ישמש בתפקיד מנהיגותי?

מצד שני, אין ספק, אפשר גם להמשיך לטמון את הראש בחול, תוך דיקלום בסגנון עדות הזומבים, של הפסוק (המסולף**) "איש באמונתו יחיה".
 
 
תמונה ראשית: Meg Stewart
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל