היהודים היהודים והיהודים הישראלים

למה ומדוע היהודים היהודים גוברים על היהודים הישראלים?

הציונות הביאה זהות לאומית לא רק להקמת הריבונות ליהודים אלא גם לחדש את כוח היצירה של העם שהתנוון באורתודוקסיה של הגלות. צידקתה בהוכחה ניצחת: ב-3000 שנותינו אין אף דור שמגיע לקרסולי היצירה - התרבותית, המדעית, הטכנולוגית, הספרותית, הרוחנית, המדינית, הצבאית, הכלכלית והחברתית - שהניבה מהפיכת הריבונות של עם ישראל.
מול היהודי היהודי,
העליות של היהודים החופשיים גיבשו את היהודי הישראלי על תרבותו באוריינטציה על המודרנה, על בכורת הדור הקיים ע"פ אלה שעברו, על האזרחות המדינתית
(ראה בגוגל "היהדות הישראלית המניפסט"). איך קרה בעשורים האחרונים שהיהודים היהודיים גוברים על היהודים הישראליים, ומדוע האחרונים נימוחים?
לאדם כמוני, עם גאנים של העלייה השלישית, מציקה עד משבר העובדה הזאת של המרת הזהות של בני הארץ "מחומרי התקומה" "לחומרי האסונות והחרדות ההיסטוריים". ואני חייב להסביר את הכשל של היהדות הישראלית בהתמודדות על חומרי הזהות בחברה.
 

המשבר

מהו משבר בהגדרה - מהיחיד ועד החברה והמדינה?
משבר הוא מצב של פסק ההתאמה בין עולם המושגים שלנו לבין המציאות, בין הרצוי למצוי. ואם אנשים ישרים אנחנו, אין שום התאמה בין מערכת המושגים והשאיפות והמילים הגבוהות שדיברנו אותן למציאות, בין חברת המופת של בן גוריון להווייה החברתית והתרבותית.
 

כמעט כל שאמרנו המציאות הפוכה:

• אמרנו נעשה מדינה וקץ לאנטישמיות. - במציאות המדינה הזאת היא מוקד לאנטישמיות.
• אמרנו נעשה מדינה – ביטחון לעם היהודי - במציאות, איפה בעולם יש פחות ביטחון ליהודים.
• אמרנו נעזור ליהודים בעולם – ובמציאות מי עוזר, אנחנו להם או הם לנו?
• אמרנו ריבונות במדינה עצמאית לגורלה - במציאות תלות רבה בארה"ב.
• אמרנו משבטים למדינה - והנה חזרה לשיבטיה ומחלוקת בין ממלכתיים לשיבטיים.
• אמרנו במדינת היהודים נשתחרר מהקורבְנוּת והחרדות ההיסטוריות אל נורמליזציה של קיום יהודי לאומי - במציאות מליאה הארץ בהפחדות ובנבואות רעות שפוליטיקאים
מכבירים עלינו כדי לקבע אחדות.
• אמרנו נעשה תרבות עברית מודרנית - במציאות ההמונית שוליים של תרבות ריאליטי אמריקאית.
• אמרנו נעשה חברה שהזהות של בניה ובנותיה לא יהיו חומרי הגלות אלא חומרי התקומה - שכמוה לא הייתה מיום הבריאה ולא תהיה עד קץ הימים - ובמציאות: רבים חומרי
הזהות של החורבנות והפחדים מחומרי התקומה.
• אמרנו נעשה חברת מופת, אור לגויים – והנה לא אור לא לגויים ולא ליהודים.
• ידענו שעל חברה הוגנת ומדינה מתוקנת צריך לעבוד, ולמעלה מ-40 שנה כימי המדבר - בבוקר, בצהרים, בערב, בלילה ובאשמורת הבוקר פלסטינים.

 

זהו משבר של הצופן והליבה של האפופיאה הציונית.

ארבעה אירועים חרצו את משבר הצופן המייסד את מדינת היהודים הריבונית הדמוקרטית על פי מגילת העצמאות:
האחד, השואה. מיום שנודעה ההשמדה נתקפו נושאי המהפיכה של המודרנה העברית בריגשי חרטה על שעוללו במרידתם למשפחותיהם שנשארו בגולה. ונבלמה האנרגיה ליהדות הישראלית.
השני, הגירוש חסר האחריות של המלך חוסיין - ששלט בפלסטינים וחיסל את הטרור והפך אותם לירדנים - כדי להעלות את הפלסטינים על ראש שימחתנו.
השלישי, גוש אמונים שמצא אתוס קדום של התיישבות ותימרן את המדינה לעברי פי הדה-לגיטימציה - חזרה "לעם לבדד" כנגד הציונות של עם בין עמים ומדינה בין מדינות.
הרביעי, מפלגת העבודה שנכנעה לגוש אמונים בסבסטיה (לבושתם של שמעון פרס והקיבוץ המאוחד הטבנקיני).
 

להקים ולקיים

ארבעה האירועים האלה מנעו את נקודת הארכימדס למהפך המעבר "מתקופת להקים" "לתקופת לקיים". כאן הכישלון, כאן מלטה כאן קפוץ:
במעבר בין "תקופת להקים" ל"תקופת לקיים", השתבשה השידרה המושגית של החברה הישראלית: כמעט כל המושגים והעיקרים הנפלאים שתרמו להקמת המדינה הם רעים לקיומה. אין להתפלא: להקים ולקיים אלה שתי מציאויות. כך במשפחה, בתאגיד, בחברה ובמדינה. אין כאן היריעה לפרט ולהדגים, אך חובת ההוכחה עלי ותעשה בקרוב. אחת אומר כאן: ראש הממשלה לוי אשכול היה הראשון והאחרון שהבין שעלינו לעבור מתקופת להקים לתקופת לקיים. מהגיבוריות למתוקנות. כי במדינה שהיא מדינה, שהיא מדינה אין חזון אלא אחד: "להיות מדינה מתוקנת". אשכול התחיל ובאה מלחמת ששת הימים והחזירה את הגיבוריות לשלוט. ובחסותה היהודים היהודיים גוברים על היהודים הישראליים.
 
 
תמונה ראשית: Tim Pearce


 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל