"המוזיקה המזרחית היא פיקציה. הכל העתקות והדבקות"

שירלי טל ועדי יוסף בראיון עם להקת כנסיית השכל: מי קובע כשיש ויכוח? "מי שצועק הכי חזק וממשיך אחרון לצעוק". מה דעתם על תוכניות הריאליטי? "סבבה להיות סלב, אבל זה לא הכל". איך זה שהם הופיעו באריאל? "אנחנו לא מחרימים אנשים. מי שרוצה להקשיב לנו – מוזמן. מוזיקה אמורה לחבר, לא להרחיק"

יש אפליה של המוזיקה האשכנזית בארץ. המוזיקה המזרחית השתלטה על המיינסטרים בצורה קיצונית"

דן שכטמן לא לבד. ימים אחדים אחרי שהפרופסור לפיזיקה, חתן פרס נובל שרוצה עכשיו להיות נשיא המדינה, הסתייג מהשתלטות הזמרים המזרחיים על המוזיקה הישראלית, אומרים את אותם דברים גם חברי אחת הלהקות המצליחות ביותר בישראל בשנים האחרונות, "כנסיית השכל". ולא, הם לא גדלו בצהלה ולא בכפר שמריהו, רובם "MADE IN SDEROT".
וההתבטאות הבלתי צפויה הזאת היא לא חריג בדרך המחשבה שלהם. בניגוד לכמה וכמה מעמיתיהם בצמרת התרבות הישראלית, ליורם חזן, רן אלמליח, דוד ראסד, עמי רייס ודניאל זייבלט גם אין בעיה להופיע בשטחים בכלל ובאריאל בפרט: "אנחנו לא מתעסקים בחרמות, ולא מחרימים אנשים", אומר אלמליח. "מי שמעוניין להקשיב לנו - מוזמן".
 

צודק מי שצועק אחרון

ביום שישי בצהריים, לפני ואחרי הופעה מדהימה שלהם ב"זאפה" בתל-אביב, הם התפנו לראיון. שלושה מהם - דוד, יורם ורן - גדלו יחד בשדרות. בזכות עבודה קשה והרבה אהבה למוזיקה הם הצליחו לפרוץ את מחסום האנונימיות ולהפוך לאחת מלהקות הרוק המצליחות בארץ.
 

איך התגבשתם ללהקה?

רן: "זה היה לפני הרבה מאוד שנים, בשדרות. כבר בתקופת התיכון דוד, יורם ואני התחלנו לנגן יחד, במקלטים, ומאז לא הצלחנו להיפרד".
 

יש קושי בלהיות הרכב ולא לעבוד כיחידים? בטח נוצרים לא פעם חילוקי דעות שקשה לגשר עליהם.

דוד: "יש חילוקי דעות. כמובן".
דניאל: "אם כולנו היינו חושבים אותו דבר, לא היינו מפיקים את המיטב".
רן: "חילוקי דעות דווקא בונים".
למרות הדיבורים על צעקות וחילוקי דעות, נראה ששוררת הרמוניה מושלמת בין חברי הלהקה. הם מבינים אחד את השני,מכבדים זה את קולו של זה ומסכימים כמעט בכל. עשן סיגריות ממלא את חלל החדר . עמי מתמרן בין שולחן האוכל לשולחן הראיון ומדי פעם , בלי לעשות חשבון , מגניב חתיכת פיתה. רן ודוד דומיננטיים בשיחה. יורם, הצלע השלישית בין המייסדים, שותק. הוא לא מהמתראיינים. לכל אחד מהם פונקציה. דומים, אבל שונים.
 

למי מכם יש "הקול המכריע"?

יורם: "בדרך כלל זה רן, כי הוא צועק".
דניאל: "מי שנשאר אחרון או מי שצועק ראשון".
רן: "מי שצועק הכי חזק וממשיך אחרון לצעוק".
 

יש פער בין החיים הפרטיים שלכם לבין האנשים שאתם על הבמה?

רן: "אין הבדל. הכל אותו דבר. יש אמנים שיוצרים לעצמם תדמית במה, ואיתה הם עולים עליה. אנחנו אנשים מאוד פשוטים - על הבמה ומחוצה לה. חוץ מעמי, שהוא מאוד מורכב בחיים הפרטיים והיה צריך בכלל להיות טייס. בשבילו זה מעבר לא קל".
עמי: "כן, אני מאוד מתוחכם".
 

רובכם הגעתם משדרות. איך אתם מרגישים כשיש הפגזות על העיר ועל המשפחות שלכם?

דוד: "האמת שרק ההורים שלי ושל רן עדיין גרים שם".
רן: אני עברתי לקיבוץ סמוך לשדרות. מצד אחד זה סיוט, מצד שני זו חוויה. אני גר במקום שלא נופלים בו טילים, וזה יפה לראות את המלחמה מרחוק. ברמה האסתטית. מעבר לזה, זה גועל נפש".
 

למה חזרת לאזור שדרות?

רן: "כי יש לי ילדים ובא לי לגדל אותם מחוץ לעיר, בטבע, כמו כלבים".
דוד: "גם לי יש ילד. התפיסה שלך כל כך לא נכונה... ילדים זה לא כמו כלבים. ממש לא. ילד סופג ממך כל כך הרבה דברים, ממש לא כמו כלב".
 

סבבה להיות סלב, אבל

בימים שבהם תוכניות הריאליטי והמוזיקה המזרחית תופסות את קדמת הבמה, ללהקות רוק קשה להישאר זמן רב בתודעה. "כנסיית השכל" מצליחה לעשות זאת, ובגדול.
 
 

מה אתם חושבים על תעשיית המוזיקה בישראל?

רן: "בעיקר שהיא לא קיימת. כשאנחנו התחלנו זה היה משהו אחר לגמרי. היום זה סוג של פלקט. אינסטנט. תוכנית ריאליטי, דואט, ונהפכים לכוכבים בן רגע. אין כלום מאחורי זה".
דוד: "היום הילדים חושבים קודם כל איך להיות מפורסמים. אנחנו לא חיפשנו את זה. חיפשנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים".
עמי: "כל ילד חולם להיות מפורסם".
 

אולי תוכנית ריאליטי היא קרש קפיצה לאנשים בעלי כישרון אמיתי? אולי זה רק קיצור דרך במקום השנים הקשות עד להצלחה?

דניאל: "אין דבר כזה. את צריכה לעבוד קשה, וזה רק יבוא לטובתך. אנשים שמגיעים לריאליטי בלי לעסוק במוזיקה לפני כן, מתרסקים נורא מהר. הדגש שם הוא על איך נראים, מסיבות, מסביב. העיקר שם לא קשור למוזיקה".
 
 

גם אמנים שלא השתתפו בריאליטי עלו והתרסקו מאוד מהר.

דוד: "הדרך היא החשובה. היא הדבר האמיתי".
דניאל: "דברים צריכים לקרות מעצמם או לא לקרות בכלל".
רן: "אני דווקא לא אנטי. יש שם אנשים מאוד מאוד מוכשרים, אבל הדגש בתוכניות ריאליטי הוא לא על הכישרון אלא בעיקר על איך שהם נראים, באלו נסיבות הם הגיעו הנה וכמה כתבו עליהם במדורי רכילות. זה לא קשור למוזיקה. סבבה להיות סלב, אבל זה לא הכל".
 
 

זה לא חלק מהמקצוע? אתם באמת מתעסקים נטו במוזיקה ולא מוצאים גם את עצמכם במדורי הרכילות?

רן: "הכוכבים הכי גדולים של הריאליטי לא מצליחים למלא אולמות ולמכור כרטיסים. בסופו של דבר, כשמישהו הולך לקנות כרטיס הוא רוצה לשמוע שירים שהוא מכיר ואוהב. לפליטי הריאליטי אין כמעט שירים שלהם, שהקהל מכיר ואוהב. אף אחד לא יקנה כרטיס להופעה כזאת".
דוד: "צריך להודות שחשיפה היא כן דבר חשוב".
עמי: "לי התוכניות האלו לא מפריעות. אם הן מצליחות להוציא זמר או שניים מבריקים, אז למה לא?".
 
 

מאיזה סגנון אתם שואבים השראה?

דניאל: "בעיקר רוק".
דוד: "מכלום. בגיל הנעורים אתה שואב השראה, אבל עם הזמן אתה כבר לא סופג. אתה מנסה להיות נקי, ולגשת לזה הכי טהור שאפשר. להיות חף מהשפעות".
דניאל: "אני חושב בדיוק הפוך. אני חייב השפעות. זה חלק מהלמידה".
דוד: "אתה לא יכול להימנע לגמרי מהשפעות, באיזשהו מקום זה נכנס למה שאתה עושה".
 
 

יש אמן ישראלי שאתם מעריכים במיוחד?

רן: "אהוד בנאי".
עמי: "מאיר אריאל, אריאל זילבר".
דניאל: "אנחנו מדברים על מוזיקה, לא על הדעות שלו".
רן: "אנחנו שמאלנים, זה לא קשור".
 
 

הופעתם באריאל בשבוע שעבר.

דוד: "אנחנו לא מחרימים אנשים. זו הגישה שלנו, מי שרוצה להקשיב לנו – מוזמן. אנחנו נשמח".
רן: "למוזיקה אין גבולות. מוזיקה אמורה לחבר, לא להרחיק".
בשום מקום לא ראינו אף אחד מחברי "כנסיית השכל" מופיע או אפילו מקליט שיר בנפרד.
 
 

אתם חושבים על קריירות נפרדות?

עמי: "אחרי 20 שנה לא רלוונטי לשאול את זה".
 
 

קריירה בחו"ל?

דניאל: "על זה אנחנו חושבים, אבל זה דבר מאוד לא פשוט, כי התחרות הרבה יותר גדולה".
רן: "אנחנו כבר כותבים בצרפתית".
 
 

מה התקופה הכי קשה שחוויתם כלהקה?

רן: "אחרי האלבום השני. המרווח בינו לבין השלישי היה שבע שנים, האלבום השני היה ניסיוני. הוא ממש לא הצליח מבחינה מסחרית, ואף אחד לא רצה להחתים אותנו. ואז, כשעבדנו על השלישי, הצלחנו לשכנע את קובי אוז, שגם הוא משדרות והיה לו אולפן הקלטות גדול, לעבוד איתנו. האלבום שיצא מזה היה אחד המוצלחים שלנו".
באלבום האחרון שלה "כנסיית השכל" שיתפה פעולה עם התזמורת האנדלוסית. יש בו גם שיר ששרה ריימונד אבקסיס במרוקאית. התוצאה – גם בדיסק וגם בהופעה - נשמעת כמו קוקטייל בין מזרח ומערב.

 

 

מי יזם את השת"פ?

רן: "אנחנו מחפשים תמיד דרכים חדשות. עמי ואני הפקנו את האלבום האחרון של ריטה, והיא אמרה לנו: 'יש לי נגן מנדולינה מדהים, בואו לשמוע אותו'. נדלקנו עליו, והחלטנו שאנחנו חייבים לעבוד איתו. כשהתחלנו לדבר איתו הסתבר שהוא המנצח של התזמורת האנדלוסית, ומשם זה בא. רוב הסיכויים שזה לא יהיה ככה באלבום הבא".
 
 

אתם ככל הזמן מנסים להפתיע. אפשר להגדיר אתכם בז'אנר ספציפי?

דוד: "ז'אנר 'כנסיית השכל' זה ז'אנר בפני עצמו. משהו ייחודי".
דניאל: "יש לנו בסיס, שהוא רוק, כי משם באנו, אבל רוק זה דבר רחב, שאת יכולה להכניס לתוכו הכל".

יום שישי בצהריים. ה"זאפה" מתמלא עד אפס מקום. הקהל גודש את כל מקומות הישיבה וכמה אנשים אפילו עומדים. רוב הנוכחים נראים כמו אוהדים נאמנים, שהתבגרו עם הלהקה לאורך השנים.
רן: "אולי אנחנו מייצגים פריפריה, כי כולנו מגיעים משם. אם אנשי פריפריה רואים שהצלחנו, אולי יש ביניהם גם ילד שאומר 'גם אני יכול לעשות את זה'".
 
 

אתם יושבים על הגדר בין מזרח למערב. יש אפליה עדתית בתחום המוזיקה?

רן: "בהחלט. אני חושב שיש אפליה של המוזיקה האשכנזית. המוזיקה המזרחית השתלטה על המיינסטרים בצורה קיצונית. יותר טבעי היום לאנשים לשמוע שיר בערבית מאשר שיר ביידיש. אז אני חושב שהמוזיקה האשכנזית היא המדוכאת.
"את חושבת שזו בחירה של העם? אני חושב שהיתה פה אפליה מתקנת. אנשים אומרים שכל מי שעושה רוק הוא בהכרח אשכנזי, וכל מי שיוצר מוזיקה ים-תיכונית הוא בהכרח מזרחי. אלה שטויות. מי שהמציאו בארץ את הרוק היו בכלל מזרחים, מהמועדונים של רחוב המסגר בתל-אביב.
"מלבד המוזיקה השורשית האנדלוסית, המוזיקה המזרחית היא פיקציה. זו לא מוזיקה ישראלית. היא מועתקת מטורקיה וממקומות אחרים. הכל העתקות והדבקות".
 
 

נשמעת לא פעם האמירה שהמוזיקה המזרחית משחיתה את התרבות?

דוד: "שטויות".
רן: "יש מוזיקה מזרחית נפלאה".
 
 

ועדיין, כשפותחים גלגלצ לא שומעים יותר מדי שירים מזרחיים.

רן: "מעניין, כי כשאני פותח רדיו אני שומע הרבה מזרחית, ורוב העורכים בגלגלצ הם לא אשכנזים. יש בעיה עם זה שמחלקים את המוזיקה למשבצות. אם אני מזרחי אני חייב להאזין למוזיקה מזרחית? ומה זה אשכנזי? אשכנזי זה אדם שהגיע ממזרח אירופה, לא שומעים שם רוק, הרוק הגיע ממערב אירופה.
דוד: מבחינת צרכני מוזיקה במדינה, יש הרבה יותר מזרחים שצורכים מוזיקה מזרחית מאשר אשכנזים שמתחברים לסגנונות אחרים.
 
 

מה הטיפים שלכם ללהקה צעירה, שרוצה לפרוץ בלי להיעלם אחרי 15 דקות תהילה?

דוד: "הגעתי למסקנה שלא משנה כמה מוכשר תהיה, הדרך היא לעשות ולהתעקש על זה. לא לוותר".
יורם: "להאמין במה שהם עושים בלב שלם, לנסות לתפוס את הראשוניות של המוזיקה שיוצאת.
דניאל: "ללכת למקלט של הבניין, להוציא את כלי הנגינה, להתווכח עם השכנים, ולהגיד 'אנחנו עושים את זה!'. מתוך אהבה למוזיקה נטו. לא לחשוב איך להתפרסם בטלוויזיה ולא איך להיכנס לעיתון. כולם בסופו של דבר רוצים לחזור למקלט עם גיטרה, בס, תופים".
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל