פנייה לשר החינוך - ערכת תידרוך למורה לאזרחות והיסטוריה

השר ציין שלוש זהירויות בחינוך - בנושאי אלוהים, מוסריות צה"ל, השואה

כבוד השר

באחת מהסערות החינוכיות ציינת שלוש זהירויות למורים בנושאי האלוהים, מוסריותו של צה"ל והשואה. מה פירוש זהירות בנושאים המרעידים האלה? הרי יש כאן שתי תרבויות היהדות הסגורה והיהדות הפתוחה. מורה בסגורה אין לו דילמות. מורה בפתוחה אפוף בדילמות מול חומרי הנפץ האלה. שר החינוך או שיגבש תדריך ראוי או מוטב שישאיר חופש אינטלקטואלי ללימוד ולדיון עם תלמידים שואלי שאלות ומלאי הערות.
מניסיוני, המורה במערכת היהדות הפתוחה עומד בפני דילמות חינוכיות. המידרשה לציונות חברתית , שקמה מול הציונות הטריטוריאלית של גוש אמונים, קיימה סמינרים (לימודיון = לימוד ודיון) רבים מאד לתלמידי תיכון ומורים לאזרחות והיסטוריה. כאן צוללים לתחום הערכים – האוניברסליים והלאומיים – במעגלי התרבות והחברה והמשפחה והקהילה והפוליטיקה והדמוקרטיה והממשל וכיו"ב. אלה שדות מוקשים:
דיון בערכים מתחיל בשאלת "מקור הסמכות" וממנו לעיקרים הפרוסים בין 
שתי היהודיות:
 
 
 

יהדות פתוחה

יהדות סגורה

מקור הסמכות בני האדם, האזרחים חיצוני - האל
הגדרת הזהות לאומית  דתית
בכורת הדור  החי והבאים אחריו הדורות שעברו מן העולם
אוריינטציה על המקוריות על המקורות
יחס להיסטוריה בוחנים את העבר עפ"י ההווה והעתיד  בוחנים את ההווה והעתיד עפ"י העבר
קדימות  לשינויים  לשמרנות
המדינה היא  ההיכל פרוזדור להיכל
מרכיבי הזהות ממפעל התקומה  מהחורבנות ההיסטוריים
מול העולם עם בין עמים עם לבדד ישכון

 

מדינה בין מדינות

ומשאלת "מקור הסמכות" לעיקרון הריבונות, לאורחות החיים בחברה ובפוליטיקה ובדמוקרטיה ולמיכלול תחומים כשהמנעד תלוי ברמת התלמידים. וכשיש יודעים לשאול ולהביע תהיות, מה על המורה בחינוך הפתוח לעשות?
לימודיון (לימוד ודיון)- בכיתה:
על פי מה אנו שופטים, מעריכים וקובעים עמדה? לימודיון מוביל לתשובה: עפ"י מערכת הערכים. לימודיון: מה הם ערכים, עד הגדרה. שאלות: מאין באים הערכים? מה תקפותם? מהו מקור הסמכות? ביהדות הסגורה התשובה: אלוהים. גם בפתוחה תעלה התשובה הזאת. אך מיד: מאין יודעים שיש או אין אלוהים? לימודיון: איך, בְמָה ובַמֶה אנחנו תופשים שיש עולם? לימוד ודיון... עד המסקנה: בתודעה האנושית! ותלמיד/ה מתפרץ/צת: ז.א. שהתודעה האנושית קודמת. היא ורק היא מעידה על קיומו של העולם עם היש והאין. לולא התודעה האנושית מי היה מעיד על שיפעת הבריאה, על אמת ושקר, על יפה ומכוער על טהרה וטומאה? הנה דילמה למורה.

 


מושג המושגים – הריבונות

הנגזרת היא שאת הערכים קובעת התודעה האנושית. לימודיון: מה סמכותה של זו? השקלא וטריה מביאה אל האדם הריבוני! כאן הגענו לשסע: אדם ריבוני של היהדות הפתוחה מול האדם הרבני של היהדות הסגורה.
אדם ריבוני מסתכל על העולם אחרת. הוא תופש את העולם דרך האדם ולא דרך אלוהים. ולכן, שואל שאלות קשות על הדברים הלא סבירים בתולדות ועל צווים שבימנו לא אפשריים. והמורה בדילמות. הוא לא חופשי לקחת את התלמיד/ה ביד אל גרעיני הבדולח של הציביליזציה העברית. אל אלה שיצקו את שלושה עמודי התווך לחברה האנושית:
אברהם שמלמד שהצדק הוא המהות האנושית (השופט כל הארץ לא יעשה משפט?);
משה שמורה כי בלי חוקה לא יהיה צדק (החזקים ישעבדו את החלשים);
ישוע (בלע"ז ישו) שטורח שנבין שצדק ומשפט בלי חמלה ימלא ארץ בעוולות.
והנה נישגבוְּת הציביליזציה העברית: צדק – משפט – וחמלה, שלושה עמודי התווך לחברה ראויה שאבותינו הציעו לעולם. רק מורה חופשי מפיקוח מטעם יכול לחבב על צעירי הפייסבוק והסמארטפונים את עמם ומורשתם. רק כשחודרים מבעד לאלוהים אל חברת האנשים. (ראה היהדות הישראלית).

 

 

מוסריותו של צה"ל

לא הצבא אלא החיילים והמפקדים הם המוסריים או הלא מוסריים. הרבה נדון העניין מאז מלחמת העצמאות. רק אבא קובנר שבא מהשואה החריף את המסרים לגבעתי. הדור שלי. בני הארץ, למדנו מויצמן: "צדק בצדק נגע". לא נזקקנו לשנאה ולדה-הומניזציה של הערבים. אבל, מלחמה היא דבר נורא והיו בעיות. אני יכול בהקשר זה להציג מה אני אומר לנכד שלי: אתה מתגייס. מלחמה זה דבר נורא. חיילים עומדים במצבים קשים. אבל, אני אומר לך: אם במחלקה או בפלוגה יש אחד שברגע המבחן אומר: "חברים את זה לא עושים!!! כולם נרתעים. והצבא מוסרי. זה המסר מהדור שלי, הפלמ"ח, לנכדים שלנו.
 

לנושא השואה

גם כאן תפקידו של המורה אינו פשוט. הדילמות רודפות אותו. הוא נאלץ לדון בנושא בהתעלם מהוויכוח ההיסטורי. כל הפעמונים צילצלו בשנות ה – 30 ויהודים לא זזו אחרי הצהרת בלפור: "העם היהודי אייכּ? זועק ויצמן. לא מקרה הוא שכאשר רושקה באה בימי השואה לספר ביידיש על הנוראות משם, קם בן גוריון ואמר "שמענו בשפה זרה וצורמת". קמה מהומה גדולה. אבל, הוא כעס על העם שלא נענה לציונות. התלמידים לא יקראו את הדרשה של הזז. והמורה בדילמה כאשר תלמיד ישאל האם אנחנו היהודים אין לנו כל חלק ולו זעיר, זעיר באנטישמיות? ותלמיד אחר יכול לשאול (וזה קרה) האם סביר לומר אל מלא רחמים באוושוויץ? ושלישי יספר שקרא שהחזון איש הסביר ודימה את אלוהים בשואה לחייט שגוזר חלקים מהבד כדי לתפור חליפה חדשה. איפה המורה אם הוא בפיקוח מלמעלה? קשים חיי מורה חופשי בסד קונסנסוס הקורְבְנוּת שהציונות כשלה באמונה שנשתחרר כאן ממנה. שר החינות ראוי שיהיה מודע לדברים האלה.

 

 


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל