על גבול ונצואלה - אין בנראה עושר אך יש הרבה אושר!

לראות בעיני עיניו,לזכרו של שחר רוזנברג שנפל באסון המסוקים בשנת 1997 בצפון. הר דמוי פירמידה בעל שם ערבי Fatima Punta אשר הטיפוס עליו גרם לי לרצות לשכוח לרדת חזרה והשמים תכולים כחולים ללא צל צלו של ענן, לפתע רוח עזה מתרגשת ובאה ונועצת באפי ובגופי אלפי סיכות של גרגרי חול, הרגשתי כאילו ואני איזה חלק מתכתי העובר ניקוי חול לפני ציפוי או צבע!

 

ועוד איך היטלטלנו בדרכים לא דרכים של La Guajira

ערב,סנטה מרתה רובע Rodedero, מצטלם עם תוכי צבעוני על הכתף (בשביל הנכד הקטן שלי יפתח שאוהב בעלי חיים) ולפתע מבחין בפלקט תיירותי המציע טיול ליומיים לכיוון צפון קולומביה בגבול Venezuela. למקום בשם קאבו דה לה וואלה, כל החבל נקרא La Guajira. בקר המחרת השעה 04.00 בסמטה חשוכה, המתנה ארוכה. עולה לאוטובוס ומוצא מקום ישיבה בסופו, היכן שקופצים ומטלטלים כל הדרך, ועוד איך היטלטלנו בדרכים-לא דרכים של La Guajira!
על האוטובוס אך ורק דוברי ספרדית כולל מדריך הטיול, מתחבר לשתי פרופסוריות מברזיל ומקולומביה, לסנטור שחור ואשתו המדהימה ומעביר יומיים,ראשית נסענו ל-Riohacha בירת החבל שם ביקרנו במוסיאון של בני שבט Wajuu (לציין כי מאזור זה מגיע רב הפחם לתחנות הכח של ישראל)
 

שינה בערסלים

ערב, אוכלים במשותף עם הסנטור ואשתו אשר גם ממליץ לי לאכול דג שנקרא בשפת המקומיים מוחרה, שם בעייתי מעט אבל הדג היה מאד טעים, לא מעט כוסיות וויסקי נלגמו דבר שהביאנו למצב רוח משופר. פונה לישון (איזו שינה?) בערסל, בערסלים לידי שתי הפרופסוריות שנחרו ללא הפסק! לשמוע אותן נוחרות כאילו ופתחו נגריה, בוקר המחרת מהלך לי לבד לאורך שפת הים בדרכי מבחין בלא מעט נשים אינדיאניות המסרבות להצטלם.
 

ציד סרטנים

עוצר כדי לעזור לשני ילדים בני 10 לצוד סרטנים תוך כדי שפיכת מים למחילותיהם, מעשה זה החזיר אותי באחת שנים רבות לאחור, שחר ילדי ואני מהלכים לנו יד ביד מול אי הפרעונים (ג’זירת פרעון) קרוב לנויאבה,לפתע הקטנצ’יק מבחין בסרטן שכדרכו הולך על העוקם ומנסה במהירות להסתתר במחילתו, ללא חשש הוא קופץ על החול הרך מנסה לצוד הסרטן בידיים חשופות, כאשר התמונה שנחרתה במוחי יותר מכל זה שיערו הבלונדי שהתבדר לו ברוח. לידיעת הקוראים, שחר נהרג באסון המסוקים 1997.
 

מלח ואגם מים אדומים

ממשיכים ומגיעים למפעל מלח דוגמת המפעל בעתלית, שמח להתבשר בשיחת טלפון עם בני שנכדתי קיבלה רשמית את השם מילה רוזנברג, חוגג את האירוע תוך כדי אכילת חופן גרגרי מלח גס אותם נטלתי מערימה ענקית. עוצר ליד בריכות מים שצבעם האדום הזכירו בצבעם את מי הבריכות שראיתי ב- Namibia.
 

 

 

 

 

אין בנראה עושר-אך יש אושר!

זהו,תמו להם ימים של ביקור בסוף העולם, היכן שיש משמעות למים, מעט מאוד מבנים יציבים, מדבר ושממון, אנשים כבני אדם. אין בנראה עושר, אך יש אושר!
בחזרה ב- Santa Marta, מתחבר שוב לשני הגרמנים ששמחו ששבתי מהצפון ויחד יוצאים לשתות מעט אלכוהול מקומי ולאכול כרגיל camaroni. אז וודאי תשאלו מהו camaroni? זה מעדן שמוכרות אותו בעיקר נשים על שפת הים והמרכיבים שלו הם: דגים קטנים במעין רוטב חריף כשהכל על מצע של טורטיה.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל