דוחקי הקץ: מוטי לרנר - תיאטרון החאן הירושלמי

נהנתי ביותר מהמוצג למרות שלא הסכמתי לחלוטין עם הנאמר.

 

מה הפרוש של "דחיקת הקץ". זאת פעולה הנעשית כדי להביא את הגאולה לפני שהגיעה זמנה. לדחוק פרוש המילה גם לזרז.
ההלכה היהודית אומרת שמותר להתפלל לביאת המשיח אך אסור להגזים ולעשות פעולות כדי לקרב את הגאולה.

מוטי לרנר הנו מחזאי ישראלי העוסק בנושאים השייכים לתיאטרון הפוליטי העכשוי המתאר את המציאות והעוסק באירועים שקרו. הוא עוסק במחזותיו בנושאים אקטואליים, מתאר מציאות ועובדות נכונות אם כי, לדעתי, במידת מה מגמתיים.

כזהו גם המחזה "דוחקי הקץ"המוצג כעת בתיאטרון החאן הירושלמי.
המחזה נכתב בעיקבות הרצח שנעשה ע"י גולדשטיין במערת המכפלה לפני כ 10 שנים. הוא מנסה לבדוק מי השפיע על הרוצח לעשות את מה שעשה, האם היה דירבון כל שהוא מצד רבנים מסויימים והאם הוא פעל בהסתמך כהצדקה על הכתוב בכתובים.

תוך כדי בירור שאלה זו, מבלי לנקוט עמדה ברורה, הוא מציג את הדת היהודית כמתירה להרוג גויים כולל ערבים. הדיברה "אל תרצח" לא חלה במקרה זה.
גם הרמב"ם כותב שאפשר להרוג גוי.  זו דת המפלה בין יהודים לגויים.

"דוחקי הקץ" הנו מחזה המראה את הצדדים השליליים של היהדות וכדי לשכנע יותר גם מוקרנים על קיר הבמה הפסוקים הרלבנטיים - ציטוטים מהמקורות המאשרים את הנאמר.
היהדות מפלה בין יהודים לגויים. הקנאות הנה מחלה חשוכת מרפא. גויים אסור להצילם. גם מצווה להרוג את הילדים כל עוד הם קטנים כי אין אנו יודעים איך יתנהגו כשיגדלו..
כמובן שיש בין הדתיים גם האומרים שהם לא מוכנים להאמין באלוהים המצווה על השמדת עם. יש גזענות ביהדות.
אך הרי אנו העם הנבחר ולו מותר הכל.

היו רבנים שהצדיקו את מעשהו של ברוך גולדשטיין כי הוא פעל בהתאם לרוח היהדות ושנית הוא פעל כדי להביא את מלך המשיח ולדחוק את הקץ.
זהו מחזה הרומז על השתלטות הרבנים על חיינו, הפחד מהם ונקמתם. מובהר במחזה כי הוא עושה בירור הלכתי לשאלות ולא בא כדי להסית.

הושמעו במחזה דעות שונות כי גולדשטיין קיבל עזרה מהקדוש ברוך בעצמו, כי גולדשטיין קדוש ויהיה קדוש לעולם וכן כי גולדשטיין רוצח שהפר את התורה וחלק מהרבנים מגנים זאת כי אחרת יוצא שאנו גזעניים.
יש החושבים שגולדשטיין עשה מעשה קדוש ביותר והושמעה דעה של קנאי - הבן של המחזאי במחזה - האומר שאם הרבנים יגידו לו הוא יהרוג גם את אביו.

אם מחזאי זר ולא ישראלי היה כותב אותו ומראה בצורה בוטא כזו את הצדדים השליליים של היהדות הינו אומרים על המחזה שהוא אנטישמי.
במחזה של לרנר חלק מהפסוקים הוצאו מהקשרם,יש מקבץ של פסוקים והרושם המתקבל מהמחזה הנו שאינו אוהד את הדת היהודית.

המחזאי במחזה מתלבט האם לכתוב מחזה על הפרשה וכל השאלות נובעות ממחקר שעושה המחזאי שבמחזה. בסופו של דבר הוא מחליט בחיוב. חבל שמוטי לרנר לא התלבט בטרם כתב את המחזה והיה מחליט בניגוד שהחלטת גיבורו במחזה דהינו לא לכתוב אותו.

מבחינת ההפקה, זאת הפקה יפה מאוד.משוחקת מצויין על ידי כל המשתתפים.יש מתח רב,ענין,דרמה.בימוי טוב מאוד של רוני ניניו עם קצב נכון.
משתתפים בהצגה שמונה שחקנים ניר רון, איתי זבולון, יוסי עיני, כרמית מסילתי-קפלן, אבי פניני, יונתן מילר, אריה צ'רנר וארז שפריר כשחלקם מגלמים כמה דמויות. כולם עשו עבודה נהדרת.
את התפאורה עיצבה כנרת קיש, התלבושות דליה פן הלר. את המוסיקה ערך שמוליק נויפלד.

גולדשטיין הוא אחד ואינו מיצג את היהדות, את הדת והמסורת. המחזה כאמור מגמתי, מיצג זרם פוליטי מסויים. יש בו עוותים כדי להתאימו לרעיונות שלו.

לראות או לא לראות: נהנתי ביותר מהמוצג למרות שלא הסכמתי לחלוטין עם הנאמר.

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל