שלשולים

מי מאיתנו לא עבר את התחושה הנוראית הזאת שהבטן מתחילה לצעוק ולהתרגז ,וככה בלי התראה מוקדמת היא מחליטה להוציא החוצה את כל מה שבפנים ובדרך הקלה ביותר.


לילה, קר לי. אני מרגיש מיחושים מוגברים באיזור הבטן, דקירות קלות, משהו שמתגבר ומתגבר חזק רוצה לצאת, ציר ועוד ציר (ואני לא בהריון) קמתי, רצתי לשרותים ומפה זה התחיל השלשול הגדול.
אחרי ישיבה ארוכה בתוך חדר השרותים עם מעיים רגיזים (ומרגיזים) כאילו יצאתי הרגע מחתונה באולמי… הבנתם?
קר בחוץ, קר בבית, גשם קל דופק על החלון השרותים ואני עדיין על ההאסלה , לי חם בגוף. נטיפי זיעה נושרים על פניי, הכאב בבטן חד ואני מתקשה לגעת בבטן, נשען לאחור מחפש ישועה בחוברות ״לאישה״ שחונות בתוך ערימת העיתונים.
השעה 3 לפנות בוקר ואני עדיין יושב על האסלה ולא מוצא ברז שיעצור את השטפון שדולף לי מהתחת, אחרי 10 חוברות לאישה שהפכו אותי מחובר יותר לצד הנשי שלי. אפילו בכיתי אחרי שקראתי את הכתבה העצובה ״הפעם אחרונה שקיבלתי מחזור״, משהו הזוי זה להיות אישה. ״ברוך שלא עשני אישה״.ֿ
בעודי יושב על אסלה מחפש את הגורמים לכאבי הבטן, אני משחזר את הביסים האחרונים ״מה אכלתי לעזעזל?״ זה כולם אכלו! וגם זה כולם אכלו! ואז נזכרתי...הגבינה שהבאתי מאמסטרדם, זאת שסחבתי איתי עד לברזיל, זאת שטיילה איתי במזוודה בחום הנוראי של ברזיל 14 ימים! עברה איתי בכל שדות התעופה ורק היא, בעצם רק היא אשמה!

 
כל הלילה נדדה שנתי… נדדה בין חדר השרותים למיטה ובכל פעם שחזרתי למיטה הרגשתי שהאישה מתרחקת 10 ס״מ ועוד 10 ס״מ עד שכבר שכבה בפינה המיטה, או שהיא פחדה מחיידקים או שפחדה שאני אבקש תה או שפשוט ריחות השרותים נדבק בי וזה לא היה לה ממש נעים (גם לי לא).
ככה במיטה בחושך, מבודד מאנשים שישנים, סובל מכאבי תופת ובחום גבוה שהתחיל להשתלט על גופי וככל שעלה התחלתי להזות. בהתחלה דמיינתי את פמלה אנדרסון נותנת לי לשתות מים קרים וצוננים, מניחה על המצח שלי מגבת קרה ורטובה והכל בבגד ים אדום עם שני מצופים בולטים, איזה אישה טובה, נשמה טובה. בשלב מאוחר יותר כאשר החום התגבר, התחיל הדמיון שלי להפשיט. הוא הפשיט את מדונה, את אביבית בר זוהר ובסוף את דנה אינטרנשיונל, פה כבר הייתי גמור כי זה לא הזייה זה סיוט.

בבוקר בקופת חולים בזמן שהמתנתי לרופאה, בתוך חדר ההמתנה ישבו להם עשרות חולים בהמתנה לתורם, כולם משתעלים ומעיפים לחלל החדר עשרות חיידקים קטלניים. עברתי לשבת ליד החלון הפתוח לנסות להציל את הגוף שלי מחיידקים נוספים שיכנסו למקום שכבר צפוף בחיידקים קטלניים שגדלו אצלי בעקבות הגבינה.

ישבנו כולנו בחדר ההמתנה מנסים לרחם אחד על השני, מנסים לשדר ״אני הכי חולה בחדר, תנו לי להיכנס ראשון״. ההוא שהשתעל וזה שהקיא, אחת שעשתה את עצמה מאבדת את ההכרה בשביל לקצר את התור, ״אל תגעו בה״ צעק אחד החולים, ״היא עושה את זה כל פעם שיש תור״ אז לא נגענו ואני שכל פעם שרצתי לשרותים הפסדתי את התור.
נורא רציתי לדפוק בדלת של האחות ולהגיד לה ״אפשר? ״ אבל פחדתי לגעת בידית הדלת אחרי שכל החולים למניהם השתעלו לתוך היד שלהם וירקו לתוכה את עשרות החיידקים ואז דפקו על דלת האחות ושאלו את השאלה המפורסמת שקיימת רק בקופת חולים ״אפשר״ אז למה לי לגעת בידית מלאת החידקים.

 


אחרי שעה ועשרים

מאוחר יותר בחדר הרופאה, רחמתי על עצמי סיפרתי לה שאני גוסס, שכואב לי, שאני מרגיש שאני סופר שעות אחרונות. אפילו גילתי לה שכבר רשמתי צוואה, הרופאה הסתכלה עלי במבט חסר רחמים, נתנה לי כדור נגד שלשולים, דחפה לי אינפוזיה למלא את החסר לאחר שהשארתי את המלאי הקודם באסלה. הרופאה אפילו אישרה לי לרחם על עצמי שלוש פעמים ביום אחרי כל ארוחה.

יצאתי משם מרוצה, אפילו הרופאה ראתה שאני סובל אבל אז היא התקשרה (האישה) מה קיבלת? ומה אמרה? ומה לבשה? כן אחרי שחקרה אותי חקירה צולבת על הרופאה וקצת על מצבי הרפואי, ביקשה ממני האישה ״תבוא הביתה אני אטפל בך יום יומיים ואתה כמו חדש״ ישבתי ברכב 10 דקות עשיתי חשבון מה עדיף... בחרתי ללכת לעבודה נראה לי ששם יעבור לי יותר מהר.
 
תמונה ראשית: Evil Erin
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל