20 הרגעים המשמעותיים של הרילוקיישן

אנחנו לקראת סיום הרילוקיישן וזה הזמן לסכם : 20 הרגעים המשמעותיים של הרילוקיישן שלנו. והמסקנה שלנו : מומלץ בחום לצאת לרילוקיישן ומומלץ בחום לחזור לארץ !

עכשיו, כשכבר הוזמנו כרטיסי טיסה חזרה לישראל, אפשר כבר לסכם את הרגעים הגדולים והמשמעותיים של הרילוקיישן.
 

1. ההחלטה לצאת לרילוקיישן

בעלי העלה (שוב) את הרעיון שנצא לרילוקיישן והרעיון כמעט נפסל, כמו תמיד. אלא שהפעם הוא התעקש. שמענו כמעט רק חוויות טובות על כל רילוקיישן (הזכירו "בקטנה" קצת קשיים) ולמרות החשש מההתמודדות של הילדים ומהתנתקות מהארץ, מהמשפחה ומהחברים הפעם בחנו את הנושא ברצינות. ברקע בצבץ לו משבר גיל ה-40 שרומז לך שכל שנות ה-30 עברו עם אותה שגרה של חיי המשפחה ואפילו אותה העבודה אז אולי כדאי שינוי (כן, גם אמרו לי שבשביל להרגיש שינוי, אפשר לעבור עבודה או בית ולא חייבים לעבור ארץ).
התקבלה החלטה לצאת לרילוקיישן. בדיעבד הבנו שלמרות כל הבירורים והבדיקות המוקדמות לגבי הרילוקיישן, ממש לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. טוב שכך, כי יצא יותר טוב ממה שחשבנו ! (למרות הקשיים).
 

2. הרבה יותר קל להחליט לצאת לרילוקיישן, מאשר לספר את זה להורים ולילדים

הרגע הבא היה לשתף את המשפחה בהחלטה ההזויה. ידענו שלא יהיה פשוט לומר להורים ולאחיות שלנו שנעבור לקנדה לשלוש שנים, אבל בפירגון שלהם הם הקלו עלינו את המעמד (אך הם לא יכלו להסתיר את העיניים האדומות שלהם כשנפרדנו לפני הטיסה).
הילדים לעומתם הגיבו ישר בבכי. היה להם קשה להפרד מהמשפחה ומהחברים שלהם והם אפילו אמרו שכשנחזור לארץ הם בטוח יתגעגעו לחברים מקנדה (שעוד לא הכירו). בקיצור, נדרשה עבודת שיווק רצינית כדי לשכנע אותם שזה לטובתם.
 

3. היום הראשון בקנדה

במונית לכוון שדה התעופה הצטלמנו בוידאו ותיעדנו את כל האיחולים הלבביים שלנו לעצמנו – שנהנה, שנסתגל לשינוי בקלות ושנחווה הרבה חוויות טובות. הילדים הגיעו לקנדה מלאי ציפיות ואנרגיות. הילדים הקטנים דיברו עם פקידי ההגירה של קנדה. ליתר דיוק הם צעקו "green, blue, yes, no" כי אלו המילים היחידות שהם ידעו באנגלית והם ממש רצו לשתף את מחלקת ההגירה בידע שלהם !
כשהגענו למלון בקנדה בשבע בבוקר הילדים עדיין היו אנרגטיים מדי. להפתעתנו הדלת שבחדר מולנו נפתחה (כי הם נהנו לשמוע רעש בעברית) ומצאנו שם משפחה ישראלית מקסימה. כך התחיל להיבנות הגרעין של "משפחתנו הקנדית".
בערב, כשנשכבתי לישון הרגשתי כאבים בחזה ושאלתי את עצמי על מה בדיוק חשבתי שאיפשרתי את המעבר לקנדה? אבל ההחלטה כבר בוצעה, עכשיו צריך לנסות להנות ממנה כמה שיותר.
 

4. היו ימים בהם הילדים התלהבו מהאגמים

בשבת הראשונה שלנו בקנדה, חברים לקחו אותנו לאגם שנמצא במרחק כשעה מהבית. בשלב הזה עוד התלהבנו כל כך מהקרבה לאגמים. בשנה הראשונה של הרילוקיישן טיילנו בכל שבת ובכל יום ראשון, קיץ, סתיו, חורף או אביב והתלהבנו מכל אגם. לא נעים להודות שאפילו התלהבנו מאגמון/"שלולית" (pond) עם כמה ברווזים קרוב לבית ואפילו הבאנו לשם בשנה הראשונה את כל האורחים שלנו.

בקיץ השני, כשנסענו עם הילדים להרי הרוקיס, הילדים כבר לא הבינו למה אנחנו "סוחבים" אותם כל יום לאגם אחר.
 

5. קבלת הרישיון הקנדי

כשעוברים לגור בארץ אחרת יש כל כך הרבה אתגרים ומשימות, אבל הכי כייף זה לעבור את הטסט ולקבל רשיון קנדי. במשך כחודשיים הרגשנו כמו בני 17 (רק עם 4 ילדים !) כשדיברנו עם הרילוקיישנים החדשים שאיתנו מי עבר את התיאוריה ומי את הטסט.
ברור שכשאתה בקנדה חשוב לדעת מה לעשות אם מזחלת שלג תחצה את הכביש (זה לא קרה לי!) או מה עליך להכין באוטו למקרה שתתקע עם האוטו ב 20- מעלות (מזל שגם זה לא קרה לי!).
 

6. קמפינג בקנדה – חוויה שקטה ומרווחת על שפת האגם

בארץ אהבנו לצאת עם חברים לקמפיניג. בקנדה התאהבנו בקמפינג עוד יותר.

ככה זה כששוכרים מראש חלקה לקמפינג על שפת האגם, שהיא רק שלך לכמה ימים. אין אוהלים עם מוזיקה רועשת מכל כוון, אין ברקע צעקות של "משה, תביא את הבירה".
רק אנחנו והאגם!
 

7. יום בית הספר הראשון

הגענו לקנדה ביולי ובמשך כחודש וחצי היינו עסוקים רק בהתארגנות ובטיולים. המכולה עם הרכוש שלנו הגיעה מישראל והתחלנו להרגיש "בבית" בביתנו שבקנדה. כל היום דיברנו בעברית ונראה היה שהשהות בקנדה היא טיול ארוך ומתמשך.... עד יום הלימודים הראשון.
היה קשה להשאיר את הילדים עם אנשים זרים ועוד בשפה שהם לא מכירים. היום הראשון בבית הספר היה היום הראשון של ההתמודדות שלנו.
 

8. אוקטובר 2011 - "קפצנו" לבקר חברים בוושינגטון

בסופ"ש של חג ההודיה, שמחנו על ההזדמנות לבקר חברים בוושינגטון. המסר העיקרי של הסופ"ש היה שבסופי שבוע ארוכים אפשר "לקפוץ" (נסיעה של עד 9 שעות) לערים הגדולות בארה"ב כמו בוסטון, שיקגו או ניו יורק.

גילינו שאם אין משפחה בחגים (כלומר אין 2 ארוחות בכל חג), אפשר לנצל אותם לטיולים.
 

9. האלווין והשלג של נובמבר – 2 דרכים לשכנע את הילדים שכייף בקנדה

בנובמבר הראשון היתה הרגשה שהכל משתפר ומתייצב. הילדים השתכנעו שכיף בקנדה כי הם אספו המון ממתקים בהאלווין, הם התלהבו מהשלג הראשון והצטרפה אלינו עוד משפחה (התרחב גרעין "המשפחה הקנדית"). טיילנו בכל שבת ובכל ראשון ומאוד נהנינו.
הצלחנו לשמור על קשר הדוק עם משפחה וחברים מישראל. הסקייפ עזר גם לנו וגם לילדים להקל על הגעגועים. הרגשנו קשר חזק במיוחד עם אלו שהתקשרו אלינו והתעניינו בהסתגלות שלנו (כמו תמיד, לפעמים מתאכזבים מאנשים, אבל לפעמים מופתעים לטובה).
עדיין היו רגעים קשים עם הילדים. ההסתגלות למקום זר ולשפה זרה אינה פשוטה. לא צריך להאמין לכל אלו שמספרים שהילדים שלהם דיברו אנגלית שוטפת תוך חודשיים. אנחנו חיכינו שהאנגלית "תתפרץ "... וחיכינו ... וחיכינו .... הסברנו לעצמנו שזה עוד לא קורה כי כל החברים שלהם ישראלים. גם את חנוכה עברנו בלי נס חנוכה - בדצמבר הם עוד לא דיברו אנגלית.
אבל יאמר לזכות הילדים שהם התגברו על כל המכשולים, כל אחד בקצב שלו, והם זכו לחוויה מדהימה, לחברים חדשים וכן ... הם אפילו מדברים באגלית.
 

10. חגים ברילוקיישן - נס גדול היה שם

את החגים חגגנו עם "משפחתנו הקנדית" (החברים) והשתדלנו ליצור אוירת חג בארוחה חגיגית, סופגניות בחנוכה, קריאת ההגדה בפסח, תחפושות בפורים וכד'. אבל כמו שכתוב בסביבון בחו"ל "נס גדול היה שם" (במקום "פה"). כשילדים לומדים בבי"ס קנדי ציבורי, קשה ליצור עבורם אווירת חג וארוחת החג ניראית להם כמו עוד ארוחת שישי.

הפעם הראשונה שנהננו מחג בקנדה היה בפסח הראשון שלנו. שכרנו קוטג' ל 15 איש על שפת האגם ובילינו שם את החג עם חברים. ערכנו סדר פסח כהלכתו והיה חגיגי ומקסים. כשנזכרתי בגעגועים באווירה המשפחתית של החגים בארץ, עודדתי את עצמי שלפחות במשך 3 שנים אנחנו לא צריכים "לחשב" איפה ("אצל איזה צד") צריך לעשות כל חג.
 

11. ביקור בישראל

איזה כיף לברוח מהחורף הקנדי לטובת מה שנקרא חורף בישראל. בילינו (בעיקר בשמש) 3 שבועות של דצמבר/ינואר בישראל עם משפחה ועם חברים וגילינו שלמרות שנעדרנו במשך חצי שנה, כשאתה בישראל ההרגשה היא שהכל (למען האמת, כמעט הכל) חוזר לקדמותו.
בתום הביקור הראשון שלנו בארץ הופתענו לגלות, שלמרות שהרילוקיישן היה רק חצי שנה, כשחזרנו לקנדה היתה תחושה נעימה שחזרנו לבית שלנו.
 

12. למדתי מחדש מהו פנאי

התרגלנו לחיי השגרה בקנדה- בעלי עבד, הילדים למדו בבי"ס ואני תכננתי טיולים וערכתי אלבומי תמונות בין הקניות להכנת בולונז. גיליתי לראשונה מאז שאני אם, תרבות פנאי חדשה. אפילו התחלתי להנות מספורט. לפי הכתבות ב YNET, נראה היה שבשנים האחרונות, כל ישראל רצה במרתונים ואלו שלא רצים רוכבים על אופניים.... אז גם אני התחלתי לרוץ.
בעלי, למרות העובדה שהוא היחיד שעובד במשפחה, הצליח לצבור חוויות מיוחדות כמו טיולי קאנו, טיפוס על קרח, קמפינג בחורף ועוד (עדיין לא ברור לי איך הוא שרד את כל אלה).

אני מקווה שנצליח לשמור על האיזון בין העבודה לבין המשפחה והפנאי כשנחזור לארץ (מקווה, אך סקפטית).
 

13. מתגלשים בשלג והולכים על אגם קפוא

ביום שגילינו את נפלאות השלג, החורף הפך להיות (בד"כ) נסבל. לוקח זמן להתרגל לקור של קנדה, אבל לפחות יש תמורה בעד הסבל: טיולים ביערות מושלגים, גלישה עם הילדים על השלג, טיול במזחלות כלבים ביער מושלג וכד'.

בשנה הראשונה של הרילוקיישן היינו גאים בעצמנו על ההסתגלות המהירה לחורף הקנדי. רק בדיעבד הבנו שחווינו חורף קל יחסית ולכן גם מפנה השלג ששכרנו היה בד"כ מובטל.
בשנה השנייה כשהטמפרטורות הגיעו ל 17- מעלות חשבנו שממש קר. עוד יהיו לנו הפתעות קרות !
 

14. קורס מהיר בהקמת B&B, פנסיון מלא כולל טיולים מודרכים בטורונטו והאזור והכל בעלות אפסית.

רילוקיישן בקיץ זו חווייה מיוחדת במינה. אחרי שאתה מדמיין כל החורף, איך תתפנק לך בקיץ בשמש, מגיע הקיץ ואיתו האורחים מישראל. ההרגשה נעה בין שכנוע עצמי שאיזה יופי שהם באו, כי באמת התגעגענו, לעייפות מניהול אינטנסיבי של מלון רועש, קניות, הכנה בלתי פוסקת של אוכל ותכנון סיורים בטורונטו והאזור להנאת האורחים.
זהו שיעור מצויין לילדים, איך צריך להתחשב באורחים ולקחת אותם למפלי הניאגרה, כי האורחים לו היו שם לפחות 5 פעמים כמוהם.
 

15. שנת הלימודים השניה – הכל פשוט יותר

השנה השניה של הלימודים הרבה יותר רגועה. לילדים יש חברים בבי"ס, הם מתרגמים ועוזרים לישראלים החדשים שהגיעו והם כבר לומדים את תוכנית הלימודים כמו כל חברי כיתתם.
רק הבן הקטן שלי שהחליט, שלמרות שהוא מבין אנגלית, המורות והילדים בקנדה לא יזכו לשמוע את הקול שלו. מי אמר שהילד הקטן משתלב הכי מהר ?
 

16. הוואי – גילינו את הקסם שברילוקיישן, אפשר להגיע בקלות יחסית למקומות אקזוטיים

ההחלטה לנסוע להוואי היתה פזיזה, כשבועיים לפני החופשה. היה משהו מקסים בקלות הזאת של בחירת מקום אקזוטי לחופשה. בארץ היתה לנו תחושה שברוב ימי החופשה יש ארוחות משפחתיות ומחוייבויות ובין לבין הספקנו מדי פעם לצאת לארבעה ימים לצימר או לקמפינג.

זו הזדמנות נדירה לחוות טיול בהר געש או חוף ים מדהים. ידענו להעריך את ההזדמנויות והחוויות המדהימות. כנראה שמעריכים במיוחד חופשה בשמש במקום אקזוטי, אם באים מסופת שלגים וגם חוזרים לשלג.
 

17. 9-1-1, אמבולנס, בית חולים - יש גם חוויות לא כל כך נעימות

הבן הקטן שלי (בן 6) נפל ולא יכול היה לזוז. הזמנו אמבולנס, הגענו לבי"ח אחד ומשם באמבולנס לבי"ח של הילדים בטורונטו והתחלנו לילה הזוי של החזרת הרגל שלו למקום (בהרדמה מלאה), צילומים/CT ובדיקות ... ואז אחרי שהסבירו לנו שכנראה הכל בסדר, אמרו לנו שכדאי ליתר בטחון לשים לו גבס על 2 הרגליים למשך חודש!
בסיטואציה כזו. לא משנה כמה אתה רחוק מהבית, אתה מרגיש הכי רחוק שאפשר. בארץ אנחנו סומכים יותר על הרופאים, יכולים לקבל חו"ד נוספת ואנחנו רגועים יותר מעצם השהייה בבית ובסביבת המשפחה.
המזל שלנו היה שאורטופד מישראל עליו אני סומכת הסביר לי את החלופות והמליץ להסכים לגבס. אולי זה רק עניין פסיכולוגי, אך עדיין השיחה איתו היתה משמעותית, גם אם הבנו הכל מביה"ח הקנדי. המזל הנוסף שלנו הוא ש"המשפחה הקנדית" נרתמה כחודש וחצי למציאות החדשה ועזרה לנו בכל דרך אפשרית.
 

18. חורף שלא היה כמותו 40 שנה... לא יכלו לדחות את זה בשנה?

בשנה השלישית כבר חווינו עם הקנדים חורף שלא היה כמותו מזה 40 שנה. כשחזרנו מביקור בישראל ל 39- מעלות נתקלנו בעשרות ס"מ של שלג שרק גדלו וטפחו במהלך החורף. עברנו מסופת קור אחת לשניה וכמובן שבשנה זו, שלא היה לנו מפנה שלג, "זכינו" לסופות שלגים.
יש ימים שקמים לאפרוריות וכפור של מתחת ל 20- מעלות ורוצים רק לעלות על המטוס לישראל. בימים אלו מוכנים להבטיח לא לקטר אפילו פעם אחת על החום של ישראל.
 

19. הזמנו כרטיסי טיסה חזרה לישראל

לא היתה לנו התלבטות האם ומתי לחזור לישראל. היה ברור לנו שנחווה "חיים אחרים" מלאי חוויות במשך 3 שנים ונחזור הביתה. עם היתרונות ועם החסרונות של מגורים בישראל – בית יש רק אחד!
דיברנו כל כך הרבה על החזרה לישראל ועכשיו עולים החששות – האם יהיה לנו אותו העומס המטורף שהיה לנו לפני קנדה? איך נחזור לחיי שגרה כמעט נטולי טיולים? ועוד.

עכשיו מדברים עם החברים מקנדה על ההיערכות לקראת החזרה לישראל, איזה טיול אפשר להספיק לפני החזרה ואיזה רכישות כדאי עוד לבצע.
כרטיסי הטיסה לישראל כבר הוזמנו (הפעם One way ticket), תואם מועד שליחת המכולה עוד כמה סידורים וחזרנו...
 

20. בקרוב יתחיל רילוקיישן חדש - חזרה לישראל

עוד 3 חודשים ננחת בישראל. נחזור לארץ, למשפחה, לחברים, לבית שלנו... ונתחיל בהתמודדות של "הרילוקיישן השני".
שיהיה לנו בהצלחה!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל