האם באמת חכם לשחרר מחבלים?

סוגיית שחרור המחבלים היא סוגיה קריטית וטעונה מאוד בחברה הישראלית. בימים הקרובים אמורה לצאת לפועל הפעימה הרביעית, במסגרתה ישתחררו מהכלא כ-25 מחבלים ופעילי טרור. מבחינה מדוקדקת יותר של המציאות עולה מסקנה מפתיעה לגבי ההשלכות והמניעים מאוחרי החלטת הממשלה בנושא.

אחד הוויכוחים הנוקבים ביותר בפוליטיקה הישראלית בפרט, ובחברה הישראלית בכלל, נוגעת לשחרור המחבלים כחלק מן תהליך המדיני. בימים אלו, אם לא תהיינה הפתעות ברגע האחרון, כ-25 פעילי טרור ישתחררו בטרם סיום גזר דינם מהכלא הישראלי ויעשו את דרכם בחזרה לרשות הפלסטינית. העמדות של הימין והשמאל הפוליטי בנושא די ברורות, הימין מתנגד בכל תוקף לשחרור המחבלים בטענה שהסכם מדיני מלכתחילה הוא מהלך שגוי ושחרור המחבלים יחליש את ההרתעה הישראלית. מנגד. השמאל נוטה לתמוך במהלך מהסיבה הפשוטה שהוא עשוי לקרב את שני הצדדים להגעה להסכם שלום. אני מציע דעה נוספת, דעה בה ישנם אלמנטים משני המחנות. דעה זו עשויה להפתיע, אך קמה מן המציאות וההלך רוח המדיני כפי שאני מבין אותו. אני מתנגד לשחרור מחבלים דווקא בשביל לקדם את תהליך השלום.
 
 
ישנם תהפוכות וחוסר הסכמה בסיסי בין הצדדים המעורבים במשא המתן המדיני. במשולש הכולל את הרשות הפלסטינית, ארה"ב וישראל, כל אחד מן הצדדים רואה את המציאות בצורה שונה ודורש משאר החברים במשולש דברים שונים. בשורה התחתונה, אף אחד מן הצדדים לא מרגיש שמצבו מובן כהלכה. כחלק מן השיחות, העמיד מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, כמה דרכי פעולה אופציונליים לקידום השיחות מול ראש ממשלת ישראל. בין הדרכים המוצעות, נדרש מביבי להפסיק את הבנייה מחוץ לקוו הירוק, או לשחרר מחבלים. ביבי, בתבונה, בחר את האופציה האידאלית מבחינתו, כזו המשרתת את השקפת עולמו. הוא בחר בשחרור מחבלים. למרות נאומו בבר- אילן לפני מספר שנים, בו הצהיר על כך שהוא מעוניין בפתרון שתי המדינות לשני עמים, העקרונות הבסיסיים של ראש הממשלה ושל הממשלה אשר הוא עומד בראשה, לא מאפשרים אפיק ראליסטי להצהרה. אני מתכוון לאובססיה של הצד הישראלי לכך שהפלסטינים יכריזו בקול גדול על-כך שהם מכירים במדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, ובנוגע לפינוי יישובים ומתנחלים. יש הטוענים שמעצם הסכם אוסלו, הפלסטינים הכירו במדינת ישראל ויש הטוענים שניסיון העבר מפינוי ישראלי הוביל למפלה וטרור. ישנה אמת בטענות אלו, אך הם לא הסיבה האמתית מאחורי התהליך המדיני התקוע. רצון ממשלת ישראל לכך שהסטטוס-קוו המדיני ישמר, הוא הסיבה האמתית. שחרור מחבלים היא האופציה היחידה בה נראה כי אנו עושים מאמצים לחתור להסכם מדיני, אך בעצם בחרנו בפתרון היחיד אשר לא מונע מאיתנו להמשיך לבנות בשטחים ולשמר את המצב הקיים אל מול הצד הפלסטיני.
 
 
טענתי היא, שמכיוון ששחרור המחבלים נעשה מהמניעים הלא נכונים, אני מתנגד למהלך. כל עוד לא תהיה הסכמה עקרונית בנוגע לסוגיות המהותיות במחלוקת, סוגיות השטחים, מתנחלים, סוגיית המים וסוגיית ירושלים, שחרור המחבלים הוא צעד ריק מתוכן הנועד להוריד את ארצות-הברית מהגב שלנו. אין לי שום אינטרס לראות את פעילי הטרור האלה, אשר רובם נשפטו על רצח אזרחים חפים מפשע, משוחררים בכלל, אך אעשה זאת בלב כבד אם לשחרורם באמת תוביל לשלום. מסיבה זו, עמדתי בעייתית, מצד אחד אני לא מסכים עם הימין כיוון שאני כן מאמין בפתרון שתי המדינות לשני עמים, אך גם לא מסכים עם עמדת השמאל כיוון שבסיטואציה נתונה, לשחרר מחבלים, שווה לנהוג כעיוור למציאות. יש לי לא מעט ביקורת כלפי ממשלת ישראל ודעותיה המדיניות, אך אסור שמסיבה זו בלבד, אנהג כשה תמים ואשחרר רוצחים ללא סיבה. שחרור המחבלים חייב להיעשות כצעד אחרון לסיום הסכסוך, לאחר שגבולות המדינה הפלסטינית ברורים וכך גם סוגיית המתנחלים וירושלים. מהסיבה הפשוטה שממשלת ישראל לא מעוניינת בשלום, אלה בהמשך המציאות הקיימת, המאבק לגבי השחרור, הוא לא פרקטי לרגע זה. יש לחתור קודם כל להסכמה על הנושאים האקוטיים באמת, סוגיית המתנחלים וירושלים.
 
 
כל אלו מהוות חלק ניכר מן הסיבה בגללה אני פסימי מאוד לגבי השיחות בשלב זה. קמצוץ האופטימיות היחיד שיש לי, לא נובע ממניעים מדיניים אלה רגשיים. יש בי תקווה שאם זו באמת תהיה הקדנציה האחרונה של ביבי, יהיה לו אינטרס רב כן לחתור להסכם. הוא לא רוצה להיזכר כראש ממשלה שכיהן במשך יותר מעשור במצטבר, אך לא רשום על הישג מדיני משמעותי כלשהוא, הוא מעוניין להיזכר כראש ממשלה אוונגרדי, אחד שהוביל תהליכים והשפיע. למרות זאת, יש לעסוק בפוליטיקה ולא תקוות ליבי. אם לשפוט את הלך הרוח של ממשלת ישראל כיום, שחרור מחבלים הוא טעות לכל דבר ואף מרחיק מהסכם פוטנציאלי. כל עוד לא יהיה שינוי מהותי בהשקפה של ממשלת ישראל כלפי הסכסוך, המחוות הללו שלנו כלפי הפלסטינים, הם לא יותר ממתסיסים ומבזים. חשוב לציין שהצד הפלסטיני, גם הוא רחוק מלהיות פרטנר מוצלח לשלום. אנו לא יכולים לדעת בוודאות איך הפת"ח יגיב להסכם, אם יכבד אותו וכיצד המהלך ישפיע על המצב בעזה. למרות זאת, בשורה התחתונה, קשה לי להבין מדוע ישנה התנגדות כה ענפה להקמת מדינת פלסטינית. מחשיבה ימנית, הקמת מדינה פלסטינית תיתן למדינת ישראל לגיטימציה בין-לאומית פוטנציאלית, להילחם בצד הפלסטיני במקרה שלא תכבד את הריבונות שלנו ותיפגע באזרחינו. היבט זה הינו קריטי, לאור השפל התדמיתי חסר התקדים של מדינת ישראל בעולם. לכן, אנו צריכים לעסוק בעיקר ולא בטפל. מדינת ישראל מסונדלת משפטית וחוקתית מרגע קיומה מעצם הגדרתה ושאיפותיה להיות מדינה יהודי, דמוקרטית וליברלית. הגדרה זו אמנם נובעת ממניעים לגיטימיים ומהיסטוריה של רדיפה ורצח של יהודים. כיום, כמעט 70 שנים לאחר הקמת מדינת ישראל, הגיע הזמן להפסיק עם הפרנויות, מדינת ישראל עמידה וחזקה, היא לא תימחק מחר בבוקר. עכשיו הגיע הזמן להפנים שגם שכנינו הפלסטינים לא הולכים לשום מקום.
 
תמונה: יוטיוב
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל