טיול בניו-אינגלנד

טיול של חודש במדינות ניו-אינגלנד צפיה בקיץ האינדיאני

בשנת 2001 נסענו אשתי ואני בפעם הראשונה לטיול ארוך למדי בקנדה וארה"ב. העילה העיקרית לעריכת הטיול היתה זוג חברים, ישראלים לשעבר המתגוררים בטורונטו קנדה, אשר השיאו את בתם. כך ניפתח לנו התיאבון לטיולים ביבשת צפון אמריקה ונישבנו בקיסמה הכובש של מנהטן. עד אז הסתפקנו בארצות מערב אירופה בלבד.

לא יפלא איפוא שכאשר התקדמתי בעיקביות לאופק של החלפת קידומת גיל-מאיזור חיוג 05 ל 06 – ואשתי החלה להתענין בסבר פנים רציני מה היא המתנה אליה אני משתוקק יותר מכל לרגל האירוע המשמעותי בחיי (כאילו שזה באמת הזיז לי ) השבתי לה כי טיול במדינות ניו-אינגלנד בעונת הקיץ האינדיאני וביקור של מספר ימים במנהטן יספק אותי בהחלט. למרבה הפלא אשתי לא התנגדה כלל ואף הציעה כי נערוך את הטיול בשלהי קיץ 2006. היזכרתי לה שבמועד זה אהיה בן 59 בלבד אך היא טענה שזה לא משנה כלל- שנה יותר או שנה פחות – ומה לעשות ואני לא מישתבח עם השנים כך שיפה שנ(ע)ה אחת קודם,וכי יכולתי לסרב ?
כמו בכתבתי הקודמת גם הפעם החליטה אשתי כי נצרף איתנו את אותו זוג חברים איתו טיילנו בהרי הרוקי`ס אלא שכמאמר הפיתגם הפולני הידוע: "האדם עושה תכניות ואלוהים צוחק" פרצה לפתע מלחמת לבנון השניה ואיימה לטרוף את הקלפים. בין שאר האירועים נוספה גם תאונת דרכים קשה של זוג החברים אשר ביטלה את תכניות הנסיעה שלהם.

כאשר הסתיימה המלחמה והחיים החלו לחזור למהלכם הרגיל החלטנו כי אנו ממשיכים לפי התיכנון וכי מגיע לנו להירגע מכל המתח שעברנו, כך שנסענו לבד.
תכנית הטיול היתה כלהלן : טיסת אל-על ישירה לj.f.k בניו-יורק, נחיתה אחה"צ, קבלת הרכב, חציית צפון מנהטן בכביש מספר 125 ונהר ההדסון על גבי גשר George Washington,יציאה מיידית צפונה בכביש הנופי 9W המקביל לנהר ההדסון. בהמשך, נסיעה צפונה עד ל lake George ( בתור אופציה שקלתי גם קפיצה לקנדה ו/או לאיזור ה - fingers - באם הזמן יאפשר זאת ), משם לחצות את היבשת עד לחוף האטלנטיק למדינת maine ומשם לנסוע לחילופין או על הכביש המהיר 95 או על כביש 1 הנופי לאורך החוף המזרחי עד לניו-יורק, שלמזלנו - רק בה הזמנו מקום לינה מראש.

בנוגע למקום הלינה, אני רציתי להזמין מקום במלון המועדף עלי best western plus hospitality house suites אשר ברחוב E 49th ואולם אשתי שוב קיבלה ,,המלצה" על דירת נופש בבנין של ישראלים לשעבר ברחוב W 53th בין השדרות השניה והשלישית המשכירים דירות אלו. המציאה הלא זולה התבררה בדיעבד כדירת חדר בקומה שניה בבנין ללא מעלית כך שעליך ליסחוב את מיזוודותיך במעלה גרם מדרגות תלול וצר.בנוסף, עקב "פשלה" של בעלת העסק שלא בדקה כראוי את התאריכים שלנו נאלצנו לפנות את הדירה לילה אחד מוקדם יותר ללא שום פיצוי מצידה. בקיצור,עיסקה גרועה שלא שווה כלום גם אם היתה זולה יותר. הפלוס היחידי היה דיינר נחמד, טעים וזול – קרוב מאד – שבו ארוחת בוקר עלתה 5$ בלבד.

ובחזרה לעיניננו,כאשר עסקתי בתכנון מסלול הטיול הייתי - קרוב לודאי – בעל ניסיון מועט ביותר בנושא זה.לא הפנמתי את גודל המדינה ולא לקחתי בחשבון את המרחקים העצומים שיש לעבור בנסיעה ואשר נראים תמימים לגמרי על המפה, לא התחשבתי בתופעת הג`ט-לג ובשעות העומס בכבישים. בקיצור חשבתי כמו ישראלי שמטייל בארץ, לכן עד מהרה החלה המציאות טופחת על פני.זה החל בכך שלמרות שקברניט המטוס הבטיח לנו חגיגית בכריזה שמזג האויר באיזור נמה"ת נאה ושמשי הרי שאת ההנמכה והנחיתה ביצע המטוס בתוך שמיכת עננים וגשם כבד, המשיך בכך שבדיקת הדרכונים והמיטען התנהלה באיטיות מעצבנת עקב חוסר בכח אדם , בכך שכדי להגיע למשרדי חברות השכרת הרכב יש לנסוע ברכבת הפנימית של נמל התעופה ובמשרד עצמו יש – כרגיל – תור של לקוחות לפניך.להערכתי חלפו קרוב ל 3 שעות עד שהתארגנו ברכב והתחלנו לצאת מאיזור נמה"ת.בינתיים הערב החל לרדת , אנחנו זוחלים על הכביש בתוך עומס תנועה כבד ואני מבין מהר מאד שכל תכניתי הנימרצת חייבת שינוי מיידי אחרת נתעה בכבישים אל תוך הלילה.עלי לציין כי בטיול זה עדיין לא היה לי מכשיר GPS שכן אני רגיל ומעדיף לנווט בעזרת מפה ומצפן,הרגל משירותי הצבאי.

המצב דרש איפוא החלטה ואילתור תכנית חלופית בן-רגע ולמזלי אני טיפוס יוזמתי ובעל תכונות כאלו מה עוד שאני גם נהג טיבעי – ( לפני מספר שנים טיילנו באנגליה וסקוטלנד ונהגתי כשבועיים ברכב עם הילוכים ידניים כאשר החלפת ההילוכים מיתבצעת ביד שמאל ) – ושינוי אכן בוצע.החלטתי כי את הלילה נעביר באחד מבתי המלון הרבים הנימצאים בסמוך לנמל התעופה ולשם כך הייתי חייב להסתובב ולחזור אחורה,מצאתי צומת סמוכה בה ביצעתי עבירת תנועה קטנה והגענו לאיזור בתי המלון. נכנסנו למלון הראשון שראינו ( רשת MARRIOTT ) ואכן נפלנו על מלון מעולה,יעיל וזול יחסית – למרות שבמצב הנתון המחיר לא שיחק אצלי תפקיד – וחשנו כמו ניצולים שהצליחו לחמוק מקטסטרופה.לאחר שהתמקמנו בחדר וסעדנו במסעדת המלון נכנענו לתופעת הג`ט-לג ולאחר שהות קצרה בבר הלכנו לישון,השעה היתה משהו בין 20.00 ל 21.00 זמן מקומי.
בערך בשעה 02.00 קמנו שנינו עירניים ומוכנים ליום חדש רק כדי להבין שיש לנו עוד כמה שעות טובות ל"שרוף".בכל אופן בבוקר יצאנו מאוששים לדרך כאשר המסלול המתוכנן היה כביש מס` 678 אלא שבמהלך הנסיעה התברר לי כי עקב כל מיני עבודות שיפוץ ותחזוקה שבוצעו בכביש יש קטעים של מעקפים ונתיבים חלופיים עם שילוט של מע"צ אשר מובן למקומיים אך לא לזרים, ועד מהרה התחלתי ,, לאבד את הצפון ". רק על סמך אינטואיציה פנימית, המצפן שהיה בלוח השעונים והצצות קצרצרות במפה תוך כדי הנהיגה הגענו לרובע הארלם וכניראה לחלקים הפחות מוצלחים שלו.למראה הסביבה שנראתה ממש כמו בסרטי אקשן אמריקאים קיבלה אישתי פיק ברכיים ולחצה עלי למהר ולהסתלק משם ואכן לאחר התברברות קצרה נוספת עלינו על הגשר הנכסף ויאללה קדימה.

בדרכנו צפונה עצרנו בכל מיני עיירות קטנות לחופו של ההדסון ובין השאר ביקרנו ב sleepy hollow, tarrytown,west point,כמו גם בבית אחוזה מפואר של איש עסקים עשיר.הבית עצמו נטוע בלב מידשאות נירחבות, גנים פורחים, בוסתנים וגינות ירק והכל על שפת ההדסון הציורית.בסיור המודרך הסבירו לנו על אורח חיי היום יום של הדיירים ולמרות שהם היו עשירים "כבדים" גם הם פיתחו שיטות מקוריות בכדי לחסוך בהוצאות הבית השונות כגון חימום,תאורה,הוצאות משרתים וכן על מזון. האחוזה הנ"ל היתה בחלקה משק אוטרקי שגידל לעצמו ירקות,פירות,עופות וכן שלו דגי מאכל מנהר ההדסון.באם אינני טועה בעלי הבית היו ממוצא הולנדי כך שזה יכול להסביר את הנטיה לחסכנות.
ברם,אחוזה זאת נדמתה כמישכן צנוע לעומת הגודל הענקי והפאר של אחוזת KYKUIT של משפחת רוקפלר.מיתחם זה ניתן להשוואה עם אחוזת פאר אחרת בחוף המערבי והיא ארמונו של איל העיתונות רנדולף הרסט.הביקור אצל משפחת רוקפלר נערך כסיור מתוכנן באיזה מיתקן לאומי מאובטח היטב, ממש כמו אצל אדון הרסט במערב. מחנים את הרכב במשרד קבלה קידמי הנמצא במרחק כמה מיילים מהאתר עצמו,עולים על אוטובוס המבקרים, מוסעים לאתר והקבוצה מקבלת סיור מודרך ( באנגלית )תחת השגחה של מספר מלווים.ב KYKUIT של רוקפלר מתחילים בסיור בבית הכירכרות,באורוות הסוסים,במוסך המכוניות, בכנסיה, בגנים הנירחבים ורק אחר-כך נכנסים לארמון עצמו שברחבה שלפניו ניצבת מזרקה מפוארת ענקית שפורקה והובאה מהיכן-שהוא באירופה. בתוך הבית עצמו מה יש לומר – צריך ליראות בעיניים את העושר והפאר כדי להאמין שיש אנשים שחיו (וכניראה חיים גם כיום ) ככה.יחד עם זאת גם כאן ציין המדריך אלמנט קמצנות בולט של הבעלים.מסתבר כי למשפחת רוקפלר על כל עושרה ,שהיתה גם בעלת ארמון נופש קייצי, היה סט אחד ויחיד של מערכת סכום מפוארת לשימושם וכך כאשר "נאלצו" לנדוד מארמון לארמון הוטל על המשרתים להבריק,לארוז בקפדנות ולהעביר את המערכת יחד איתם.

כאמור את היום הזה סיימנו בעיירה ווסט-פוינט,רצינו לבקר גם באקדמיה המפורסמת לקצינים אולם היסתבר כי הגענו כבר לאחר שעות הביקור וכל שיכולנו לראות זה מחלקות צוערים היוצאות לריצות בסביבה,חבל.המשכנו לנסוע קצת באיזור והגענו ב"פוקס" למלון יפה מוקף בגנים מטופחים. בקבלה סיפרו לנו כי זה מלון המיועד בלעדית לנופש של ווטרנים של כוחות הביטחון וזרועות הצבא השונות של ארצות הברית וכן של צבאות ממספר מדינות עמם יש למימשל האמריקני הסכמים מיוחדים וכן – גם צה"ל, כלומר- באם יש לך את המיסמכים המתאימים.אנו בכל אופן הסתפקנו במוטל צנוע בעיירה לא לפני שסעדנו ערבית בדיינר מקומי שבמהלכה נפלה על אשתי תנומה שוב בגלל תופעת היעפת.היא ממש נרדמה בישיבה מול הצלחת.

למחרת המשכנו בדרכנו לאורך ההדסון כשאנו עוצרים ומטיילים בכל מקום אותו חשבנו למענין או שקראנו עליו המלצה בספר ( העולם – צפון מזרח ארה"ב ) או כמו שאומרים ב"ישראלית" ...לקחנו את הזמן שלנו בסבבה...,בשעות הצהריים הגענו לALBANY- - בירת המדינה והחלטנו לעשות הפסקה ולהסתובב קצת בעיר.ראשית כל נכנסנו לאיזה בית-קפה/דיינר נעים בכדי להתאושש ולהתרענן ואחר כך המשכנו בסיור ושוב, ב"פוקס" מצאנו את עצמנו כמאמר הגששים ב"צנטרום של הפיילה".מסתבר כי הגענו בדיוק לאיזור בו מקובצים יחדיו כל בנייני ומוסדות המימשל, כיכר מלבנית רחבת ידיים שבמרכזה גן ציבורי נרחב. סביב סביב חנו עשרות מאותם רכבים מיסחריים המשמשים כמיזנוני אוכל רחוב ומיסעדות מזון מהיר ומאות עובדי מדינה צבאו עליהם בשעת הפסקת הצהרים שלהם. טיילנו לאורך טורי ה"גזלנים" התרשמנו ממיגוון סוגי המזון המוגש בהם והצטערנו על כי אכלנו כבר שכן שנינו אוהבים סוג כזה של street food .מילא, גם בלעדינו היה לכולם פרנסה יפה.סיירנו בכמה מוסדות כמו בתי-משפט,ספריה,עיריה ומוזיאון מדינתי והמשכנו בדרכנו.כשהגענו בשעות הצהריים לעיירה Kingston החלטנו לערוך גיחה לתוך שמורת הטבע – catskill mountains – המפורסמת שבה יש,כך קראתי,שפע של אתרי נופש,קמפינג, לינה ואטרקציות תיירותיות נוספות.רק שאנחנו לא מצאנו כלום. נסענו בודדים בכביש בלב היער והירגשנו פחות או יותר כמו כיפה אדומה.לפתע נגלה לעינינו בית עץ סמוך לכביש והבעלים עומד בחוץ.הוא הדריך אותנו כיצד לחזור לכביש הראשי ( 9w ) ואף הציע כי ניסע חלק מהדרך על סכר הנימצא באמצעו של מאגר מים מלאכותי גדול בשם – ashokan reservoir - ואמנם כך עשינו.הלקח שלמדנו מהאירוע הנ"ל הוא שאסור לחפף ושלא להיות בעלי עיניים גדולות אחרת שכרך יוצא בהפסדך.גם שרפנו שעות יקרות ודלק וגם לא נהננו. היעד הבא שלנו היה מקום נופש בשם " LAKE GEORGE ". על המקום הזה קראתי ממש במיקרה בידיעות אחרונות סקירה קצרה שכתבה אשת הפירסום ג. יפית . גם היא מסתבר "נפלה" על המקום הזה לגמרי במיקרה והתלהבה מאד ולכן החלטתי גם אני להישמע להמלצותיה.ובכן לייק ג`ורג` זה אגם קטן במושגים אמריקניים וכן שמו של ישוב קטנטן השוכן לחופו ומורכב רובו ככולו מבתי מלון ,מוטלים,אכסניות ומרכזי קניות. אני התרשמתי כי זהו אתר נופש פנים אמריקאי ולא בינלאומי המושך תיירים מחו"ל. בכל אופן תוך כדי נסיעה איטית ברחובות וחיפוש מקום לינה שמנו לב למספר הרב באופן חריג ולמיגוון הגדול של מכוניות אשר סבבו ברחובות או חנו בכל מקום אפשרי.גם חבורות אופנוענים – רוכבי הארלי דיווידסון בעיקר – נמצאו לרוב, שועטים הלוך וחזור בכבישים ברעש רב על המיפלצות השחורות,הצבעוניות ועטורות אבזרי הניקל המבהיקים שלהם-יעני שופוני- והשימחה רבה.לא היתאפקתי ובכמה היזדמנויות יזמתי וקשרתי שיחה עם מספר רוכבים והנה לאחר שהסירו את הקסדות, הבנדנות,משקפי השמש המאיימים ומעילי העור עטורי הניטים התגלו גברים – ולחלקם תיסרוקות זנב סוס או צמות והכל בשיער שיבה, כן? - ( וכן כמה נשים ) בגיל העמידה מטופחים,משכילים,נעימי שיחה ומנומסים – רובם אקדמאים או אנשי עסקים מבוססים – אשר כל הקטע שלהם עם האופנועים הוא לשם פריקת מתחי וטירדות היום-יום והדאווין.שלא כתושבי ניו-יורק או ערים גדולות אחרות הם היו פשוט חברותיים ,חביבים ונכונים ליצור קשר ולהיתרועע עם זרים.רובם אף גילו התענינות במצב בישראל לאחר המילחמה וכן ידע בבעיות ביננו לשכנים.הרושם שאני קיבלתי שם ממגעי עם המקומיים הוא כי הגענו לארה"ב הישנה והטובה של שנות ה 50` וה `60.
כאשר התמקמנו לבסוף במוטל די גדול הסתבר לנו כי שוב ב"פוקס" נפלנו על אירוע מוטורי חשוב. היה זה הכנס הגדול ביותר בצפון אמריקה של מכוניות רטרו ,מכוניות משודרגות ומ"שופצרות" ,טנדרים מיפלצתיים על גלגלי ענק וכן ערב רב של אופנועים וכל הכבודה הזו חנתה בכל מקום פנוי אפשרי בעיירה ,מגרשי חניה,מידשאות,פארקים,מידרכות וכ"ו.גם במוטל שלנו התאכסנו ממישתתפי הכנס ומגרש החניה היה "מפוצץ" ברכבים ואופנועים כאשר הבעלים מטפלים בהם,מנקים,מבריקים ניקלים, מכווננים ומריצים מנועים.הסתובבנו במיגרש בין המכוניות כשאני מצלם פה ושם ועצרנו להתבונן בשברולט קורבט פתוחה ומבהיקה.לא רחוק משם ישבה חבורת אמריקאים – שבעל הרכב היה ביניהם - עליזה וקולנית על מרפסת אחד החדרים שותים בירות ומדי פעם מריעים בצחוק.כאשר קלטו אותי החלו להפריח לכיווני כל מיני הלצות שאת רובם לא הבנתי והיו מאד מבסוטים מעצמם.כמה שעות מאוחר יותר כאשר עברתי שוב ליד השברולט פגשתי שם את הבעלים שזכר אותי והוא התנצל בשמו ובשם חבריו באם נפגעתי וסיפר כי הוא עורך דין ובבעלותו כמה קורבטים כאלה משנות ייצור שונות.ניפרדנו כידידים.למחרת בבוקר נכנסנו לחדר האוכל ושם ראינו בפעם הראשונה "קונצ`רטו לביצים וארוחת הבוקר".טבח כושי מגודל ובדלפק לפניו קבועים כ – 8 – מבערי גז דולקים ועליהם מחבתות וכן מסודרות שם קערות נירוסטה ובתוכן מיבחר ירקות,גבינות, נקניקיות,נקניקים ובשרים אחרים,ביצים טרופות וקרטוני ביצים.על כל זה מנצח הטבח כשהוא מטגן בו-זמנית על כל הלהבות את הביצים לפי הזמנת האורח.איזו יעילות בעבודה! הבחור לא בלחץ, מדבר עם כל לקוח בשלווה והעסק עובד פיקס.לאחר הארוחה המשכנו בסיורנו ברחובות העיירה העמוסים לעייפה ולבסוף הגענו למעגן קטן של יאכטות, סירות מנוע ומיפרש וכן של ספינת טיולים המשייטת סביב חופי האגם.הספינה נבנתה לפי העיצוב בו נבנו במאות ה-` 18וה `19- ספינות כאלו שהפליגו על המיסיסיפי.זו היתה ספינת קיטור שהונעה לא על-ידי מדחף או גלגלי כפות בצידי הספינה אלא בעזרת גליל כפות ענק הנימצא בירכתי גוף הספינה.רק חסר היה קזינו ופסנתר מכאני והתפאורה היתה מושלמת.היות ובעברי שימשתי גם כקצין מכונה זוטר בצי הסוחר ( הרפתקה קצרה ביותר) נכנסתי גם לחדר המכונות להציץ ונוכחתי לדעת כי חייו של המכונאי התורן אינם קלים.לרגע הוא לא נח,מיתרוצץ לפה ולשם,פותח וסוגר מגופים , דוחף ומושך ידיות שונות,מציץ בשעונים ובקיצור – מרויח את לחמו בזיעת אפיים.השייט עצמו היה נחמד כשהספינה נעה די קרוב לחופים המיוערים המשובצים במידשאות ועליהם וילות מרהיבות ולכל וילה יש את בית הסירות שלה הנושק למים וכן תורן גבוה ועליו מתנפנף בגאון דגל גדול – הכוכבים והפסים.אכן פטריוטיזם במיטבו.

בערב ניכנסנו למיסעדה כפרית גדולה – בנויה כולה מגיזעי עצים כמו שרואים במערבונים – לארוחת ערב.הושיבו אותנו על ספסלים ליד שולחנות ארוכים וכבדים בדומה לבתי בירה בגרמניה ולמרות שהמקום היה עמוס השירות היה מיקצועי וזריז.האוכל היה אמריקני טיפוסי, לא גורמה, אך טעים מאד ובכמויות ענק. מולי וקצת הצידה ישב גבר אמריקני בגיל העמידה,גדול מימדים וכה שמן עד כי הישבן שלו תפס מקום של שניים. המלצר הביא לו את הזמנתו,סטייק בקר בעובי של אינטש לפחות, הגבר לחש דבר-מה על אוזנו של המלצר וזה הלך והביא לו צלחת ועליה גוש חמאה נימוח. ללא שום היסוס הלקוח נטל בסכין כמות נכבדה מהחמאה ומרח אותה על הסטייק,שיהיה, למה לא? עוד קצת כולסטרול! ואחר כך האמריקאים מיתפלאים שהם בטטות. כאשר הוא הבחין שאני מתבונן בו בעיניים קרועות (מעשה מאד לא מנומס מצידי,אך לא יכולתי שלא)  חייך במבוכה ואמר "?too much food, ha". בטח טו-מאצ`, מישהו הכריח אותך, היפופוטם? אישתי ואני מכל מקום לא סיימנו את מנותינו והמלצר התפלא כאשר סירבנו לקבל את שאר המנה ב – dogy bags – הסברנו לו כי אנו תיירים לרגע אשר ממשיכים בדרכם ואין לנו מה לעשות עם האוכל. לסיכום המסלול ב- new-york state – אומר כי זו ארץ מקסימה שנופיה יפיפיים והיא שווה חריש עמוק למי שעיתותיו (וכספו) בידיו.

למחרת בבוקר המשכנו בדרכנו על כביש מס` 4. בשלב זה של הדרך כבר הבנתי מה זה מרחקים בארה"ב ולכן התחלתי לצמצם את תכנית הטיול המקורית. מחקתי את קנדה, ויתרתי על גיחה לאיזור אגמי ה-fingers  ולכן שמנו פעמינו מזרחה לכיוון Vermont. לא היה בכוונתינו להיתעכב בוורמונט אלא עשינו הפוגות של התרעננות, אוכל, תדלוק ותצפיות נוף קצרות. גם על ביקור במיפעל הגלידה המפורסם "בן & ג'ריס" ויתרנו, העיקר להתקדם ולעמוד בזמנים. הנופים אגב, מדהימים. לאחר לינת לילה בודד בוורמונט עברנו למדינת new Hampshire והמשכנו בנסיעה תוך כדי עצירות פה ושם עד לעיירה north Conway שבה מצאנו מוטל נחמד. למחרת סיירנו בעירה וסביבותיה שכן מצפון לישוב יש שמורת טבע הררית בשם – presidential range - ובה לכל רכס יש שם של נשיא אמריקני. עצה בחינם-אל תיתפתו לנסיעה ברכבת תיירים המבטיחה נופים מהממים, לא תיראו כלום חוץ מעצים. נסיעה ברכב היא הדרך הטובה ביותר.
בעיירה עצמה יש כמה וכמה מרכזי קניות כך שיש איפה להוציא את הדולרים. בערב סעדנו במסעדה אלגנטית בסיגנון האמריקני הישן, אח מבוערת, בר גדול עשוי עץ, איזור לאונג`עם כורסאות וספות מהודרות בעיצוב רטרו ושולחנות המסעדה ערוכים בהידור ובטוב טעם. האוכל כרגיל היה טוב וטעים. לאחר שני לילות שם המשכנו מזרחה על כביש מס` 2 ועברנו למדינת maine .עברנו בעיירות Norridgewock,Newport,bangor,ellsworth bethel,rumford,mexico, Farmington ולאחר מספר ימים הגענו לבסוף לחופו של האטלנטיק לשמורת הטבע הנודעת Acadia national park . הנוף מהמם. הים סביב השמורה שהיא עצמה אי גדול ששמו הוא mount desert island - מנוקד בעשרות איים קטנים מיוערים והמראה די מזכיר את הנוף הימי באיזור וונקובר וסיאטל בחוף המערבי. בלב השמורה מתרומם הר סלעי מוכה רוחות שגבהו משהוא כמו 500 מטר בשם – Cadillac mountain.אל תחמיצו את התצפית הפנורמית מהפיסגה! זה מהמם. את הלילה העברנו במוטל בעיירה – bar harbor – שבשמורה ולמחרת המשכנו בדרכנו בכיוון הכללי של דרום-מערב על כביש 1. עברנו ועצרנו בכל מיני עיירות קטנות אשר לכולן - בגדול - צביון זהה.ישוב שקט, נעים וסולידי שאוירתו קצת "מיושנת", אוכלוסיה מסבירת פנים, נמל כלשהוא, ובדרך כלל יש בו או בסביבתו מרכז קניות גדול הקרוי ב"אמריקאית" mall או outlet. לי ההבדל לא כל-כך ברור ולמרות שפעם בעיירה – Freeport – המפורסמת בהיותה כל- כולה מרכז קניות אחד גדול, הסביר לי שוטר מקומי את השוני הרי שדי מהר שכחתי. בעצם זה לא משנה שכן גם בזה וגם בזה האשה מרוקנת את ארנק ומגהצת בחריצות את כרטיס האשראי. אגב בעיירה זו נמצא ריכוז החנויות הגדול ביותר בארה"ב (וגם המנהלה הראשית ) של הפירמה L.A.BEAN שהיא חברה גדולה ונודעת מאד העוסקת בשיווק ציוד לכל סוגי וענפי הספורט והמחנאות הקיימים. מי שקצת מבין בציוד ספורט יודע על מה אני מדבר. באחת מאותן עיירות נחמדות שאת שמה שכחתי כבר טיילנו ברחוב מקסים ליד המרינה המקומית, פלג מים קטן חצה את הרחוב בדרכו לים ולפתע הבחינה אישתי בחלון ראווה של חנות שהציגה – כך היה נידמה לה – בגדי ילדים. רק כאשר ניכנסנו לחנות ואשתי החלה לבחון את הפריטים נוכחנו לדעת כי הבגדים השונים הם בעלי עיצוב וגיזרה מוזרים במקצת ואז נפל לי האסימון. העסק היה חנות לממכר בגדים ,תכשיטים ואביזרי אופנה שונים לחיות מחמד! ואיזה מחירים! הרבה אנשים לא מוציאים סכומים כאלה על מלבושיהם. רק מיתוך נימוס ברחנו החוצה ושם פרצנו בצחוק רם. בעיירה אחרת שוב בעת שפסענו ברחוב בשעות הערב ראינו בחור מטייל עם חיית המחמד שלו - נחש פיתון גדול שהיה תלוי על צווארו ומלופף סביב גופו. אכן, לא חסרים "שרוטים".
המשכנו בדרכנו אל bostonכשאנו עוצרים ומבקרים ב Portland וב Portsmouth . בבוסטון הידועה במערכת הכבישים המסועפת והמסובכת שלה שוב "הלכתי קצת לאיבוד" אך לבסוף התמקמנו במלון באיזה שהוא פרבר כאשר לעיר עצמה לאיזור התיירותי נסענו ברכבת התחתית. שהינו בעיר 2 או 3 לילות, אינני זוכר במדויק והשתדלנו להספיק ו"ליתפוס" את כל האתרים הידועים, כולל נסיעה למוזיאון הטבע של אוניברסיטת Harvard לתצוגת פירחי הזכוכית היחידה במינה. המוצגים שם הם העתקים מדויקים, מוגדלים וציבעוניים של פרחים אמיתיים, הכוללים בין השאר את חלקי הפרח-גם בנפרד - וניתן ליראות בבירור כי אברי הרבייה של רוב הפרחים דומים להפתיע לאיברי המין של בני אנוש, זכרים ונקבות. כמו-כן מוצגת במקום בגודל טבעי גם הסדנה בה יוצרו כל המוצגים המרהיבים הללו. לפי מה שקראתי בדברי ההסבר שם,הרי שבתחילת המאה ה-20 או אולי סוף המאה ה-19 הזמינה הנהלת האוניברסיטה את הפרויקט הנ"ל – כחומר עזר לימודי – אצל שני אחים, אומני ואמני עבודות זכוכית מצ`כוסלובקיה ארץ שגם כך ידועה בתעשית הזכוכית שלה. לא להאמין שעל ידי שימוש בכלי עבודה ידניים בלבד,פשוטים ביותר הוציאו האשפים הללו מתחת ידיהם יצירות אמנות הניראות כפרחים טיבעיים לכל דבר. אל תחמיצו! ההתרשמות שלנו מבוסטון היתה שזו עיר מאד בריטית / אירופאית ,תרבותית,מסבירת פנים ומכניסת אורחים,בניגוד לנימוס הצונן והאדיבות המזויפת של ניו-יורק למשל. את כל סיורינו בעיר-במוקדי התירות העיקריים עשינו רגלית כולל ההליכה במסלול הלבנים האדומות הידוע.לסיכום,עיר מקסימה ומענינת שכדאי להקדיש לה לדעתי כמובן 4-5 ימים.

הלאה,המשכנו בדרכנו דרומה כשאנו עוצרים בעיר Plymouth ומבקרים בהעתק של הספינה mayflower,אשר הביאה את המתישבים הלבנים הראשונים לחוף מסצ`וסטס. בתוך הספינה שכל אורכה כ 33 מטר הצטופפו כ 100 נוסעים ועוד כ 27 אנשי צוות. בסיור באניה מבינים באיזה תנאים פרימיטיביים הם חיו במשך שבועות. אין תנאים סניטריים, אין פינה פרטית, אוכל טרי, כלום.ברור שההפלגה הזו לא היתה תענוג גדול. נכנסנו גם למקום בשם plimoth plantation שזה שיחזור של ישוב שהקימו המהגרים החדשים ובו שחקנים מגלמים את תפקידי המיתישבים ( כמו בספינה עצמה ), רק שאנו היגענו מוקדם מידי, טרם שהגיעו השחקנים עצמם כך שנאלצנו להסתפק בשיטוט בין המיבנים. המשכנו בדרך כשבכוונתנו היה גם לבקר ב cape cod אלא שכשהתחלנו את הנסיעה בו הבנתי מהר מאד כי בכדי להגיע למקומות המענינים שבו נאבד שעות יקרות וכך בצער רב עשינו אחורה פנה בשלב די מוקדם ומשכנו הלאה דרומה. עצרנו ב new Bedford לביקור במוזיאון המוקדש לתקופת ציד – או יותר נכון לומר – טבח הלווייתנים. המוצג העיקרי שם הוא שלד ענק אמיתי של ליויתן כחול – בעל החיים הגדול ביותר על פני כדור הארץ.משם המשכנו לעיירה fall river שבה,כך על פי הספר, יש ריכוז גדול של חנויות מפעל זולות.ברחנו משם מהר מאד לאחר שסבבנו במספר חנויות ונוכחנו לדעת כי סוגי וטיב הסחורות המצויות שם מתאימה אולי למדינות העולם השלישי והרביעי...ובשעה טובה הגענו למדינת rhode island ,הקטנה ביותר ביו כל מדינות ארה"ב.מראש הגבלנו את ביקורנו בה לעיירה Newport שהיא המקבילה שלהם לארסוף שלנו.רובע שלם בעיר זו מכיל ארמונות מפוארים ביותר שבנו אילי הון ומתעשרים חדשים הידועים בכינוי – self made men – כאשר לנגד עיניהם עמדה המטרה "...להוציא את העיניים לשכנים..." ונראה כי לפחות חלקם הצליחו בכך.
 
אנחנו ביקרנו – לפי המלצה שקיבלנו במשרדי האגודה לשימור מחוז ניופורט – בארמון "דה ברייקרז" ביתו של אחד בשם קורנליוס ואנדרבילט שהיה איל ספנות, מסילות ברזל ורכבות ובתחילת עסקיו היה משיט נוסעים בשכר בסירת משוטים קטנה.כך על כל פנים לפי מה שסיפר מדריך הסיור. בתום הביקור הצעתי כי נישאר ללון בעיר אך אשתי טענה כי מחירי המוטלים שם גבוהים למדי ומוטב כי נימצא לנו מוטל דרכים זול יותר בדרך. טוב,שוב התברברתי קצת ביציאה לכביש המהיר והמשכנו בדרכנו.רק שלא נימצא שום מוטל או מלון לרפואה.אנו נוסעים, החשיכה יורדת, הכביש שומם ואנו מתחילים להרהר באפשרות שנישן ברכב או שאמשיך בנהיגה עד שנימצא מקום לינה הולם. ואכן לאחר שבדקנו ופסלנו מוטל דרכים עלוב שניקרה על דרכנו שיחק לנו המזל.תוך כדי הנהיגה בכביש כשמסביב חושך מיצרים קלטה עיני ניצנוץ של שלט האופייני לשילטי דרכים של מוטלים ובתי הארחה.הבעיה היתה שהשלט היה ממוקם בשוליו של הכביש המקביל שבו כיוון התנועה הפוך.מחוסר ברירה וכיוון שהכביש היה שומם ביצעתי שוב עבירת תנועה קטנה כשאני מקווה שאין שום ניידת של מישטרת הדרכים שאורבת בחשיכה ובשעה טובה אכן מצאנו פונדק דרכים נאה שבו המחיר כלל גם ארוחת ערב חמה וגם ארוחת בוקר מלאה- שניהן בהגשה אלגנטית שאינה שכיחה במיוחד במוסדות כאלה- ולא מיזנון חופשי.כל זאת תמורת 114$ בלבד כולל כל מס אפשרי.אשתי לא האמינה למישמע אזניה וחשדה שהכוונה ל 140$, (באנגלית זה נישמע די דומה). רק לאחר שהפקידה רשמה לה את הסכום בכתב היא השתכנעה.למחרת בבוקר עת ניכנסנו לחדר האוכל שאלה אותי אשתי דבר מה בעברית בשקט ואני - שקצת מאותגר שמיעה (יעני-קצת חירש ) באוזן אחת – ביקשתי שתרים את קולה כי ממילא אף אחד שם לא מבין עברית והנה איש מבוגר שישב בשולחן סמוך ענה לנו להפתעתנו בעברית צחה. הסתבר כי הוא סוכן מכירות של מכונות וציוד לתעשיית הטקסטיל המבלה זמן רב בדרכים וכמונו "נפל" במיקרה על המוטל הזה שמצוי באיזור כפרי זניח למדי.לאחר הארוחה –רעננים ומאוששים- נכנסנו לאוטו להמשך הדרך כאשר התכנית המקורית היתה להגיע לניו-יורק ומיד להמשיך ללונג איילנד, אלא שדי מהר אני מבין שאין לנו זמן מיותר לבזבז על נהיגה לצורך נסיעה בלבד ומחליט חיש קל לבצע קיצור דרך משמעותי ולחצות את מיצר לונג איילנד על גבי מעבורת המשייטת בין העיר Bridgeport שבקונטיקט לבין העיר port Jefferson אשר בלונג איילנד וכך עשינו.כבר בכניסה לברידג`פורט איתרתי ועקבתי אחרי שלטי ההכוונה לרציף המעבורת והגענו ללא בעיות. לאחר הפלגה קצרה של כ 40 דק` הגענו לפורט ג`פרסון ומשם נסענו עד לעיירה בשם מלפורד אליה הגענו בשעות הערב תחת גשם שוטף ושם התמקמנו במוטל שצמוד לצומת דרכים מרכזית על כביש 495.לאחר ההתארגנות בחדר חשנו ברעב שכן חוץ מארוחת הבוקר לא אכלנו כלום במשך כל היום.פקיד הקבלה איתו נועצתי המליץ לנו על טרטוריה איטלקית לא רחוקה מדי ואכן לשם נסענו.עת ניכנסנו למסעדה ופסענו לשולחננו שמנו לב לגודל המפלצתי של המנות. מנה של כדורי בשר ברוטב על גבי ערימת ספגטי למשל יכולה היתה בקלות להשביע שלושה סועדים בארץ ! מה יש לאמריקאים האלה בבטן =? וזה עוד בלי מנות ראשונות וקינוחים. אנו הסתפקנו במנה פסטה אחת בלבד שגם אותה לא סיימנו ולמלצר המופתע הסברתי כי אנו רק בני-אדם רגילים (ותיירים) ואין לנו את הקיבולת ויכולת הגרגרנות שלהם.למחרת טיילנו בסביבה שכן רציתי לבקר באיזור היין שבלונג איילנד המשובץ בכרמים ויקבים מישפחתיים לרוב וידוע באיכות תוצרתו. הסתבר לאכזבתי כי הגענו – טרום עונה – ויין...יוק! יום שלם הוקדש לקניות ושיטוטים משעממים, חסרי תועלת מבחינתי, במול ענקי שנימצא שם, אך העיקר שהאשה נהנית, נכון? אני לא מחפש צרות! בערב האחרון שלנו הבחנתי במרכז חנויות קטן מול המוטל,בצידו השני של הכביש המהיר. אכלנו שם בערב במיסעדה טורקית עממית ופשוטה למראה אך האוכל היה מעולה וסוף סוף מיזרח תיכוני,כמו שאני אוהב.בפינה אחת של המסעדה ניצב על גבי שולחן ניפרד סמובר ענק אשר בנוסף לברז המים הרותחים היה בו ברז קטן יותר למזיגת תמצית תה וכל החפץ בכך מכין לעצמו כאוות נפשו כוס תה חם ומתוק. טורקיה! הרבה יותר מאוחר התברר לי כי בית האוכל הצנוע הזה מפורסם בכל רחבי לונג-איילנד.
 
בבוקר המחרת יצאנו לדרך לכיוון מנהטן על גבי הכביש המהיר.התנועה היתה די צפופה אך תוך כדי הנהיגה הבחנתי כי קיים עוד נתיב אחד בכביש אשר בו התנועה הרבה יותר מהירה ודלילה. מקריאה בשילטי הדרך הבנתי כי זה סוג מסוים של נתיב אגרה ויש לרכוש איזשהוא אישור כדי לנסוע בו,ואם תופסים אותך "מיתפלח" לשם – אכלת אותה בגדול.

סוף סוף הגענו למנהטן דרך מינהרה מתחת ל east river ואז הסתבר לי כי עקב ביקורו ונאומו המיועד בעצרת האו"ם של נשיא אירן דאז אחמדיניגאד ימח-שמו מישטרת המטרופולין חסמה או שינתה כיווני תנועה בכמה וכמה שדרות ורחובות, הקימה מחסומי בדיקה בצמתים שונים וכל המסלול שתכננתי על מנת להגיע לדירה השכורה השתבש.לבסוף לאחר סיבובים רבים הצלחנו להגיע ולאחר שפרקנו את מיטעננו נסעתי לתדלק את הרכב ולהחזירו. כשהגעתי לרחוב בו היה החניון, הפתעה!! שוב מחסום.אני מסביר לשוטרים כי אני חייב להחזיר את הרכב השכור עד השעה הנקובה בחוזה והם משחקים אותה ראש קטן ולא מוכנים לשמוע.לבסוף כמו כל ישראלי מצוי "עליתי על סעיף" והכרזתי כי אם כך אני משאיר להם את המכונית כמו שהיא, מונעת, ומצידי שיעשו איתה מה שהם רוצים.כאן כבר ניכנס לשוטרים קצת שכל והגיון והם איפשרו לי לעבור. באמת תודה רבה.

השבוע במנהטן עבר עלינו בטיולים באיזורים שונים בעיר. כך למשל כשביקרנו באתר התאומים מצאנו מרכז מיסחרי חדש שניבנה סמוך לגדת ההדסון ובו מבחר של בתי קפה,מיסעדות, ועסקים שונים.ישבנו לנו בכיף עם כוס קפה ליד אחד השולחנות שמוצבים ברחבה שבין המתחם לבין גדת הנהר ובהינו בטיילת, בסירות,באנשים וגורדי השחקים אשר ב down-town בניו-ג`רזי שהלכו וניצבעו בקרני השמש שהחלה לנטות למערב.בפעם אחרת טיילנו באיזור הסנטרל פארק לא פסחנו על חנות הצעצועים המיתולוגית "שווארץ" ובין השאר ראיתי שם מכונית קטנה לילדים אבל עם מנוע שני-פעימות אמיתי,כמו של קטנוע קל ועם תג מחיר של כמה אלפי דולרים. ממש פריט חובה לילדי מישפחות ה,,תפרנים" המתגוררות במיגדלי הפאר שבשדרה החמישית וב upper east & west side. באיזור ה Columbus sircle ניכנסנו לבנין טיים-וורנר וסיירנו בכמה מהחנויות האלגנטיות שם.ביניהן היתה חנות שוקולטייר של ליידי גודייבה שאחד המוצרים שהציעו למכירה היה תות שדה רגיל ופשוט טבול קלות בשוקולד נוזלי וכל זאת במחיר הפעוט של – תחזיקו טוב – 3 $. לי התות הזה היה נתקע בגרון. בכלל כדאי שתדעו כי אצל כל דוכני האוכל ורכבי ה"גזלנים" המוצבים באיזור שם דהיינו רחוב 59, המחירים יקרים בהרבה מאשר במקומות אחרים בעיר. ( בפעם אחרת קנינו בבית קפה / קונדיטוריה עקב התקפת חשק בלתי נשלטת פרוסה של עוגת גבינה ניו-יורקית.זה עלה לנו 11 $ !! ). חנות נוספת שמשכה את תשומת ליבנו שם היתה של כלי בית וציוד למיטבחים שהציגה מוצרים ממיטב היצרנים. אגב במיתחם זה יש בקומת המרתף מן שילוב מענין של שוק אוכל ומסעדות שירות עצמי וניתן לאכול שם בלי לקרוע את הארנק. כמובן שטיילנו גם בפארק עצמו ובקטע מסויים נקלענו לטקס נישואין צנוע - של כבאי או שוטר, אני לא בטוח מה – עם בחירת ליבו הגבוהה,הרזה והיפה,שנערך בסוכת גן קטנה.בלחצה של אשתי כמובן צפינו גם במחזמר. אם אני לא טועה, זה היה פאנטום האופרה.מה לעשות,צריך לפעמים לסבול כדי שהאשה תחשוב שהיא ניהנית. הפלגנו גם במעבורת החינמית – הלוך וחזור - ל staten island אחד מחמשת הרובעים המרכיבים את העיר ניו-יורק ומשום שהיינו כבר בסביבה טיילנו באיזור הפיננסי ורציף 49 על חנויותיו היקרות המיועדות לתיירים פריירים.בכלל לדעתי,כדי לחוות ,להתרשם ולנסות ולהבין את הקסם הלא-מושג של מנהטן יש לטייל רגלית והרבה.כך אתה יכול לגלות כל מיני מקומות ניסתרים שלא תקרא עליהם בשום מדריך נסיעות ולהיות עד לאירועים מהחיים, כמו שנהוג לאמר.דוגמאות ? בבקשה,ערב אחד עצרנו מול חלון ראווה של חנות נעליים ( לאישתי כמובן ) ולפתע ראינו כי פרצה מהומה בתוך החנות.מהצעקות שבקעו ממנה טרם נעל איש הביטחון את הדלת, הבנתי כי בחורה אפרו-אמריקנית (יעני כושית) גדולה ושמנה מדדה זוג נעליים ועימן ניסתה לחמוק בגניבה מהחנות.למרות הדלת הסגורה היא ניסתה לפרוץ החוצה ונאבקה בנחישות עם המאבטח שחסם את דרכה אל הדרור.העימות הזה נמשך בהפסקות במשך דקות ארוכות עד שבבת אחת עצרו בחריקת בלמים שתי ניידות ומיתוכן פרצו כמה שוטרים באלות שלופות וכן שניים או שלושה בלשים על אזרחי עם התג תלוי על צווארם.חיש קל ניכנסו לחנות השכיבו את הגנבת על הריצפה ,אזקו אותה כדת וכדין וכשהוציאו אותה לניידת שמעתי את בלש אחד אומר לחברו: "אני מכיר אותה,היא החברה שלי..." נו,פשוט לא להאמין.

בפעם אחרת שעה שחזרנו לדירתנו בשעת לילה מאוחרת למדי חזינו במראה מוזר למדי. בצומת של הרחוב עם השדרה עמדו בשתי פינות מנוגדות שתי עגלות אוכל רחוב.אחת מהן היתה שוממה לחלוטין והבעלים יכול היה לשחק תופסת עם חתולי הרחוב לעומת זאת ליד העגלה השניה הישתרך תור ארוך ומיתפתל כנחש – ואני לא מגזים – של למעלה ממאתיים איש וזה חוץ מאלה שהמתינו במכוניות שחנו בסמוך. פשוט מחזה אבסורדי. אגב שתי העגלות מכרו את אותו אוכל בדיוק. לתוך מגש אלומיניום העמיסו מנה שווארמה, ערימת אורז לבן, מלפפון חמוץ ופיתה. האוכל הכי פשוט אצלנו. נידהם מהמראה פניתי לנהג מונית שאכל את מנתו בתיאבון רב על מיכסה המנוע של הרכב ושאלתי לדעתו על המתרחש. כמובן שגם הוא לא ידע ורק אמר שכניראה האוכל בעגלה השוממה לא ראוי למאכל אדם מסיבות של ניקיון. לך תאמין.

כך חלפו להם הימים והגיע הזמן לחזור לארץ . הזמנתי לימוזינה גדולה שתכיל את כל מיטעננו והקניות של אשתי ונסענו לשדה בניו-ארק.בזמן שהמתנו לעליה למטוס יחד עם הנוסעים האחרים פתחה איתנו בשיחה אשה מבוגרת חביבה, דתיה על פי מראה לבושה, שדיברה אנגלית במיבטא ידישאי מובהק כמו ששומעים לפעמים בסרטים. היות ואשתי דוברת את השפה וגם מאד חברותית הן שקעו בשיחה ארוכה ממנה למדנו כי לגברת יש בת נשואה בארץ והיא נוסעת לפגוש את הנכדים וכ`ו ואם לא היינו יושבים במקומות מרוחקים הן היו ממשיכות בשיחה בל הדרך לישראל.
 
ולסיכום הנה מסקנותי מטיול זה:

1 ) גוש מדינות new-england הוא ענק כך שלמעשה אין שום אפשרות מעשית לתור אותו היטב ולמצות את ההנאה מטיול כזה במיגבלת זמן של טיול ממוצע בארה"ב – בד"כ – כ 3 שבועות, אלא אם אתם מוכנים לבזבז זמן בנהיגות ממושכות ולסמן X  בכל נקודה שחלפתם בה. חבל על הזמן.
 
2) עדיף להתרכז במדינה אחת עד שלוש תלוי תלוי ביסודיות בה אתם רוצים לתור את המקומות המענינים אתכם.

3) קחו בחשבון שטיול באיזור זה הוא בעיקר טיול טבע ונוף. העיר התיירותית היחידה היא בוסטון (חוץ מניו-יורק כמובן) כך שאם טבע ונופים לא מדברים אליכם כל-כך, חבל על הזמן והכסף שלכם.

4) כדי ליהנות מתופעת הקיץ האינדיאני מוטב להגיע החל ממחצית ספטמבר ועד סוף אוקטובר.

5) לטובתכם התחשבו תמיד בשעת הנחיתה שלכם ובגורם היעפת – ג'ט לג בעברית פשוטה.
טיול נעים!
 
תמונה: Steve
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל