זעמו של איש זקן

"ציות האישה" כערך בחיים של דור שלם שגדל עליה. ציות עיוור של האישה שבעצם חיה כשפחה של בן זוגה. זוגיות בלתי ניתנת לתפיסה בימים הנאורים של ימינו, אך לאישה זו זה ערך שבו היא גדלה וחונכה והיא איננה מכירה חיים אחרים. בכדי שנזכה לחופש צריך לחנך לחופש.

שאגה יצאה מפיו כששבר עם המקל את החלון של חדר השינה שלה. זכוכיות קטנות התנפצו לכל עבר והתפזרו כמו מראות קטנות של החיים. הזעם כילה אותו, מוטט את גופו השדוף.
אני זקן אך יש בי כח להתנגד לגוף הקמל אט אט צרח לעצמו. כילה זעמו וישב באפיסת כוחות מהמאמץ שנדרש ממנו להרגיע גוף בן תשעים. גוף שרוצה לצעוק, לשחוק, להתנגן שוב בקצב, להשתולל באהבה. אך הגוף לא שעה ולא ענה לתחינותיו הרבות. הוא רפס בעליבותו וככה באמצע הסלון נרדם על הכיסא היחיד שנשארו לו רגליים אחרי ההרס שיצר.

לפתע בשער היא נכנסה, האישה שאתו. השמלה הפרחונית שהוא אהב עדיין חומדת את חמוקיה המלאים. גופה זקן ומקומט אך עדיין צוחק. רגליה זזות באיטיות אבל הולכות. שריריה כבר לאים אך עדיין וסוחבים מהמכולת כמו תמיד בסל רשת קטן לחם חלב וגבינה.

כשהיא נכנסה בדלת הבינה שמר זעם היה בבית והרס כל חלקה טובה שגרה כאן אי פעם. אדון זעם רשף בעיניו ואמר לה "אני ארצח אותך" , היא לקחה כמה צעדים אחורה, הסתכלה לו "בלבן של העיניים" ובדיוק הבת שהגיעה כמה דקות אחריה עם סלים נכנסה, הדלת הייתה פתוחה. הסתכלה סביב ובלי להסס הזמינה לאביה משטרה.

איש זקן בן 90 בתוך ניידת .עצור, כבול לגופו וזעמו התכסה בשתיקה מעיקה. הוא היה טוב בשתיקות, שתיקות שאומרות הכל אבל לא אומרות כלום. ישבו שתיקות וזעם וכוסות קפה רבות בין הסורגים ולא אמרו מאומה. כי מה יש כבר לומר או מה יש כבר להפסיד כששוטר לוקח אותך למשטרה מול בתך ואשתך. מה כבר יש לומר כשהזעם משתלט על הגוף העייף שרוצה לנוח.

הוא חלם כשהיה קטן ואמא באה לכסות אותו ולתת נשיקה חמימה ואוהבת על הלחי וספרה לו באוזן שהחיים מחכים לו באהבה כשיקום לבוקר חדש. וכך נרדם לו כבתוך חלום טוב ומחבק.
 
תמונה ראשית: Haroldo Ferrary
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל