ללא ריסון עצמי: כעדת טורפים כל מזילי הריר עטים עכשיו על הפגר

ברור שצריך להילחם בשחיתות, ודאי בשחיתות שלטונית הקושרת הון ושלטון אבל גם כשמתפרסמת הכרעת הדין, ריסון עצמי היא תכונה של גדולי נפש, וכל עדת הטורפים העטים עכשיו על הפגר חסרים לצערי משהו אצלם בנשמה

התקשורת נראית ונשמעת בימים אלה כשדה קרב. לגמרי איבדנו את הראש וגם קצת אמת מידה

אינני נמנה עם חסידיו של אף פוליטיקאי. לתפיסתי, יש כאן מנהיגות רדודה וכבר שנים לא היה כאן מנהיג ראוי משכמו ומעלה. מעולם לא הלכתי ב"עיניים עצומות" אחרי אף אחד מהם, אני תמיד מקפיד לקחת את דבריהם בערבון מוגבל ולמדוד אותם בסופו של דבר בפעילותם ובמעשיהם. תפיסתי זו באה לידי ביטוי בכך שבמערכות בחירות שונות לא הצבעתי באופן עקבי לאותה מפלגה, אלא בכל פעם לפי הענין ועל פי מה שנראה לי נכון לאותו זמן. לכן באמת שאני אחרון שאפשר לבוא אליו בטרוניה שאני חסיד של מישהו או מפלגה מסוימת. ממש לא. יש לי כמובן כמו לכל אזרח תפיסות מסוימות אבל באופן מתמיד אני בוחן מי ראוי לכך שאתן לו את קולי ביום הבוחר בהתאם לתפיסותי אלה. אני כותב את ההקדמה הזו על מנת לומר שבעצם גם במקרה של אהוד אולמרט נהגתי אותו הדבר: תמיד כבדהו וחשדהו ולכן אני מרגיש חופשי לכתוב כאן את מה שנראה לי כטירוף ואיבוד כל אמת מידה של ריסון עצמי מצד רבים. אני מדגיש רבים, ולא "רבים וטובים" כפי שנהוג לכתוב כי במקרה הזה אני לא חושב שהם ממש טובים, גם אם הם משחיזים את עטם בכתיבה או חדים כתער בראיונות בימים אלה.

אני סבור שהכרעת הדין במשפט הולילנד היא לא רק יום שחור לנאשמים עצמם שהקלון סימן אותם אלא יותר מכך יום שחור לכולנו כחברה. תראו מה נהיה מאיתנו כאן. השחיתות הפכה לדרך חיינו ואני בטוח שיש עוד מקומות ומוסדות רבים שבהם היא קיימת , גם אם אין כרגע הוכחה ספציפית. זה לא מפתיע אותי, התהליך הזה קיים במחוזותינו שנים רבות. לפני כשלושים שנה שמעתי עדות של מישהו שנכח בשיחה של שני ראשי מועצות ותיקים בה האחד "הסביר" לשני איך לתחמן את המערכת כך שהדברים אינם חדשים. אבל אני לא מתכוון לכתוב כאן על נושא זה שבימים אלה נכתבים עליו הררי מילים על ידי כולם. אני רוצה כאן לדבר על משהו שאולי יראה לחלקכם בשולי הענין. בעיני הוא לא שולי והוא גם מצביע לא במעט על איך אנחנו נראים. המשהו הזה קרוי:
ריסון עצמי.

עוד בהיותי רך בשנים, אחת המחנכות שלי בבית הספר היסודי ביקשה שנחזור ונשנן את המשפט הידוע הבא:
"איזהו גיבור? הכובש את ייצרו."

אולי היה משהו בשינון המנטרה הזו שהשפיע עלי ואולי אני בעצם כזה מטבעי בכל מקרה, אני מתבונן בשאט נפש במתחולל בתקשורת הכתובה, החזותית, באינטרנט, לא משנה איפה. כולם עטים
על הפגר כמוצאי שלל רב. צוחקים לאיד, עוקצים, רומסים. בקיצור מה שנותר הוא רק לדרוך על אולמרט עם רגל אחת כשהוא שכוב על הריצפה, לתופף על החזה כמו טרזן או איזו גורילה לקול מצהלות הקהל. לו הייתם יכולים, אני מניח שרבים מיכם היו עושים זאת.

שלא תבינו לא נכון: אני בעד לחשוף שחיתויות, אני בעד תקשורת פתוחה ושקופה, אני בעד הצגת כל העובדות וסיקור מלא של הארועים, לא משנה באיזו פרשה ולא משנה באיזו אישיות מדובר.
אני גם בעד ענישה חמורה והולמת. מבחינתי מבחן בוזגלו כאן שיתקיים כל יום. אני גם בעד הוקעת השחיתות ומתן ציון טוב מאד או נכשל לגורמים הרלוונטיים במקרים האלה.

אני רק חושב שרבים רבים הגזימו בתגובה. כך גם חשבתי לגבי הנשיא לשעבר קצב ואישי ציבור אחרים שסרחו, כך גם אני סבור לגבי אולמרט. נכון שמקרה של איש ציבור, הוא נופל מ"איגרא רמה לבירה עמיקתא" , ונכון שמקרה כזה חמור יותר במידה רבה כי מדובר על איש ציבור האמור לתת דוגמא לכל במעשיו להיות שיא היושר והטוהר. הכל נכון אבל ראויה גם מאיתנו מידת ריסון עצמי. הלא האיש כבר נפל, הוא כנראה יבלה גם מאחורי סורג ובריח כפי שקרה לאחרים. עצם ההרשעה היא מכת מוות פוליטית וציבורית עבורו והיא ודאי גם כואבת מאד ברמה האישית. אז אינני מרחם עליו, בסך הכל אני מאמין במערכת הצדק שעשתה את שלה אבל רבותי - הירגעו. מידה של ריסון עצמי היא מידה ראויה. לא צריך לשתות את הדם. אמצעי התקשורת מלאים במאמרים החוגגים על הפגר. כולם מתחרים זה בזה בסופרלטיבים ומפליאים ברמיסה תוך אובדן שליטה על היצר. זה מיותר לגמרי. גם בלי הסכינים שאתם נועצים בגופה האיש נושא אות קלון
על מצחו וכולם יודעים. ההבדל בין תגובה שקולה להתלהמות והתבהמות טושטש אצלנו כל כך שזה פשוט דוחה.
אכן, הפתגם של חז"ל לגבי מי הוא גיבור כל כך נכון.
 
תמונה ראשית: Agência Brasil
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל