פוליטקלי מושחת

מפחיד עוד יותר לחשוב שבעוד זמן קצר להחריד, גם הפרשיה הזאת "תלך לעולמה" ותישכח מאיתנו, בדיוק כמו כל אותם פוליטיקאים מושחתים שחזרו לאחוז בידיות הכיסא שלהם ובמשרדיהם הלא צנועים במשכן הכנסת.

אתמול בבוקר הגיעה (אולי) לסיומה אחת מפרשיות השוחד והשחיתות מהגדולות שידענו.
ייקח עוד זמן רב עד לשעת "הגומל" שכן יהיה עוד ערעור, וערעור על הערעור וחוזר חלילה. מדהים לראות איך במדינה כל כך קטנה יש מקום לכל כך הרבה פרשיות בהיקף כזה. כשהקשבתי לחדשות לרגע חשבתי שאנחנו מעצמת על שעלתה כבדרך אגב על מפלצת קטנה. מפחיד עוד יותר לחשוב שבעוד זמן קצר להחריד, גם הפרשיה הזאת "תלך לעולמה" ותישכח מאיתנו, בדיוק כמו כל אותם פוליטיקאים מושחתים שחזרו לאחוז בידיות הכיסא שלהם ובמשרדיהם הלא צנועים במשכן הכנסת.

ישבתי והאזנתי לדברים שנאמרו וכמו רבים מאזרחי המדינה שהתכווצו מזעם וחוסר אונים, שקעתי גם אני יותר ויותר עמוק בספה המרוטה שלנו. הרגשתי איך משקל עצום הולך ונערם עלי והמילה הכי קולעת שאפשר להגדיר בעזרתה את מה שהרגשתי היא "עצב". עצב עמוק וקודר. כמה קיוויתי (בשבילנו) שהם כולם יצאו זכאים, שבסופו של דבר כולם יהיו טהורים וזכים. אבל גם הפעם זה לא קרה. הרגשתי כמו אזרח ברפובליקת בננות. ההגדרה לרפובליקת בננות (מתוך ויקיפדיה): "רפובליקת בננות הוא כינוי גנאי למשטר כושל ומושחת המאופיין בהיעדר דמוקרטיה, חוסר יציבות, הבדלי מעמדות קיצוניים, שחיתות, שימוש בצבא לדיכוי העם והתערבות חזקה של מדינות זרות", אז אצלנו לא משתמשים בצבא לדיכוי העם (זה ממילא לא יעבוד במדינה שבה כולם מכירים את כולם) והבדל נוסף וחשוב הוא עניין הדמוקרטיה: כלומר, אנחנו בעצמנו, העם, בוחר לו את המושחתים שלו בעצמו. נזכרתי בסיסמה המפורסמת "מושחתים נמאסתם". בשנת 1990 טבע נתן זהבי את הסיסמה "מושחתים נמאסתם", בעקבות הפרשה הפוליטית שזכתה לכינוי "התרגיל המסריח". עברו מאז 24 שנים וכאילו דבר לא השתנה. היו לנו מושחתים מכל קשת המפה הפוליטית. מימין, משמאל וגם מהאמצע. אשכנזים, ספרדים וגם לא ברורים. יד לוחצת יד, מעטפות שמנמנות ו"משומנות" עוברות להן בנחת מכיס לכיס ושוקעות בחשבונות בנק של אישי ציבור או "ללא ידיעתם" בחשבונות של קרובי משפחה.

לפני זמן קצר פנו אל כולנו וביקשו מאיתנו ליחצ"ן בעולם את המדינה. לעשות הסברה "מפה לאוזן", להלל ולשבח את מדינת ישראל בתפוצות. יש לנו שרים, נשיא ועוד רגע ראש ממשלה לשעבר שמאכלסים דרך קבע את בתי הסוהר. אפשר לומר שפתרנו להם לפחות את מצוקת הדיור שממילא לא הייתה להם. להבדיל מאותן אלפי משפחות שאין להן קורת גג. ללא שמץ של בושה ביקשו מאיתנו לעשות מעצמנו צחוק.

חבר טוב ויקר (צפריר פזי) שלח לי את ההודעה הבאה והסכים שאצטט אותו, שמסכמת את מצבנו העגום: " ניסו למתוח אותי באחד באפריל, אמרו לי שיש מדינה בעולם שבה נשיא המדינה יושב בכלא, ראש ממשלה לשעבר יישב בכלא, ראש לשכת ראש הממשלה תשב בכלא, שר אוצר לשעבר ישב בכלא, הרב הראשי לישראל ישב בכלא, שר הפנים לשעבר ישב בכלא, שרים בממשלה וחברי פרלמנט ישבו בכלא, ראש העיר של הבירה ישב בכלא, והרשימה עוד ארוכה... למזלי אני לא נאיבי ולא האמנתי... אני יודע לא יכול להיות שקיימת כזו מדינה..."
אבל בפועל: בכלא רמלה מקימים לשכת ראש ממשלה, חדר ישיבות לכול הממשלה, וכורסת אירוח לנשיא המדינה! ומישהו עוד מעז לומר שאנחנו לא עם נבחר(ה)? ואם זה לא היה כזה עצוב, זה היה עוד מערכון במצב האומה! ואולי בעצם זה כן מערכון?"

אז זהו, שלא. זה לא מערכון ואפילו לא סרט אימה. זאת המציאות שלנו כאן ועכשיו וכבר הרבה זמן. אני בטוחה שאם ירימו את המכסה מתיבת הפנדורה של פוליטיקאים ואישי ציבור אחרים. מהדורת החדשות המרכזית תהיה מארבע אחר הצהרים ועד חצות. לפחות יהיו פחות תוכניות ריאלטי מטומטמות שנוצרו ככל הנראה כדי למחוק לנו את המוח, שלא נזכור מי יושב שם למעלה ועובד עלינו.

הגיע הזמן לנער את האבק מהסיסמה ההיא. לשלוח לנתן זהבי משקה אנרגיה ולחדש את המאבק. ואנחנו יכולים. נתחיל מזה שנתקומם על תשדיר פרסומת בכיכובו של עבריין מורשע (האופנו אמו). כן, זה שישב בכלא על מעשי שוד מזוינים של בנקים, תוך סיכון חיי אדם, ועכשיו הוא הופך לכוכב. נמשיך בזה שלא נסכים שמי שהורשע בדין יכהן בתפקיד ציבורי. לצורך כך, גם עובדי הניקיון במשרדי הממשלה השונים הינם עובדי ציבור. כשנלך לקלפי לא נצביע למי שמנסה להפחיד אותנו. אפשר גם לדרוש "תעודת יושר" מכל מי שמגיש מועמדות (אולי מכונת אמת?). אם אפשר לעשות את זה במגזר הפרטי, על אחת כמה וכמה במגזר הציבורי.

מושחתים נמאסתם – כן. אתם גוזלים מאיתנו את המדינה שהורינו נלחמו להקים. את המדינה שחלקינו הגדול המשיכו להלחם עליה, בחירוף נפש, וסיכון חיים. אתם גוזלים את הפרנסה שלנו ואת הזכות לחיות ברווחה כלכלית. אתם גוזלים את העתיד של הילדים שלנו במדינה היהודית היחידה בעולם. אתם מרמים, גונבים ומשקרים במצח נחושה ובלי להניד עפעף. המבט הנוגה והמוכה שלכם מחוץ לכותלי בית המשפט לא עובד עלינו. אתם לא דואגים לביטחון ולעתיד שלנו. נמאסתם, לכו הביתה!
 
תמונה ראשית: Agência Brasil
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל