איש תחת מקומו ודירתו

המהומה התקופתית עומדת על מחירי הדיור המונעים מצעירי הארץ לראות את עצמם "כאיש תחת מקומו ודירתו" בתנאים סבירים של מדינות מתוקנות

איש תחת מקומו ודירתו


המהומה התקופתית עומדת על מחירי הדיור המונעים מצעירי הארץ לראות את עצמם "כאיש תחת מקומו ודירתו" בתנאים סבירים של מדינות מתוקנות.
שר האוצר וראש הממשלה מסתערים על תודעת הציבור. לו יהי חלקינו עם תקוותיהם. אלא שהאמיתות אחרות: כמה שווה דירה? – כל כך פשוט: כמה שמוכנים לשלם בעדה, מה שמתכנס בלשון הכלכלנים ל"מחיר השוק". אם בידי הציבור מעט כסף מחיר הדירות יצנח. אם הבנקים יסגרו את המשכנתאות לקונים יצנח המחיר. ומנגד – אם יהיה היצע גדול של דירות במקום שבני אדם יכולים להתמקם למלוא צרכיהם יצנח מחיר הדירות. זה כל כך פשוט כמו עגבניות בשוק..
מכאן ששיחרור הזכאים ממע"מ לא יכול להשפיע על המחיר והוא יהיה בגובה שהמוכר יידע את יכולת הקונה. ואם היא גבוהה מספיק המע"מ החסר ישולשל למוכר. כך כתוב בתורה ואם לא כתוב תכתבו. לזה יכולה להתווסף תופעה של הגברת הביקוש שתוצאתו גם היא תעלה את המחיר ומע"מ הזכאים יתגלגל שוב לבונים.
במציאות הפתרון הוא לא בתרגילים של שרים אלא באותה הפשטות: להמציא קרקעות לבנייה עד לשיווי המשקל בין יכולות הקונים לכדאיות לקבלנים. המדינה היא בעלת הקרקעות ובמקום התרגילים המעוותים מערכות כמו ביטול מע":מ לזוגות עם או בלי ילד ששרתו או לא שרתו בצבא וכד', הממשלה צריכה להעמיד קרקעות ללא מחיר מינימום לבנייה.
אלא שממשלות ישראל מייעדות את הרכוש הקרקעי הלאומי לא לבנייה במחיר הוגן לעובדים אלא לממן את העדיפויות האידיאולוגיות שלהן: את הכיבוש, את הקהלים המיוחסים. תקציב 500 או 600 מיליון ₪, שבהיחבא מעבירים השנה למתנחלים, צריך לממן אותו מהכנסות גבוהות מהקרקע שמייקרות את הדירות. וזו רק אחת הדוגמאות. כדי לממן פנסיות לקבוצות מיוחסות אין דרך אלא להציב מחיר מינימום לקרקעות וכך לממנן מצרורם הנקוב של הזוגות הצעירים. כל הארץ מליאה תרגילים כאלה: לממן 100 אלף לומדי הלכה, עמותות שונות במאות מיליונים שרובן דתיות וחרדיות. הפטורים השונים ממס הכנסה העולים לכדי מיליארדים גם הם לטובת המיוחסים ע"ח האחרים.
בשנות ה – 80 נחשבה יפן לפלא היעילות. נסענו ללמוד את דרכם. וכעבור שנים נקלעה יפן למיתון ומשבר שעשרים שנה לא נחלצה ממנו. התעמקות בהוויה שלהם גילה כי הכלכלה והמבנה הפוליטי הדמוקרטי בנוי על יחסנויות כלכליות, פיננסיות,משפטיות שבולמות את ההתאוששות. מכאן ברור כי כל עיוות לטובת קהלים ייחודיים מעוות ופוגע במשק ובחברה.
המחאה החברתית בשעתה העלתה את מחיר הקוטז'. זה כסף קטן, כי אדם עובד במערכת מתוקנת רבע משנות עבודתו על הדירה. זה הכסף הגדול. ומכאן שאלה שיש להם דירות לא מעוניינים להוזיל את מחירן. בהסכם הטיפש של לפיד עם בנט הוא מסר לו את השיכון כאשר מינהל המקרקעין בידי מתנחל אחר והם מעוניינים למחיר גבוה כאן כי אז קרקעות בזול רק בקולוניה שם. יוצא שבעלי הכוח והמשאבים – הממשלה, המתנחלים ו"בעלי הבתים" האינטרס שלהם הוא לשמר מחיר גבוה לדיור. "כאן מלטה, כאן קפוץ".
ויתר התמיהות הרי הן כתובות בספר דברי הימים: שנות 50 וה – 60, מדינה ענייה בונה עשרות עשרות אלפי דירות. הבנאי הגדול אז, מנכ"ל מש' השיכון, דוד טנה, הפך את הארץ בנה ובנה. במונחים של ימינו שיכונים המוניים, בשיטות ימים רחוקים של בהלת קליטה אבל כל מי שבא למעברה כעבור שנתיים שלוש יש לו קורת דירה. כשהקרקעות בידה השאלה האחת היא האם הממשלה אחראית לא ל"מדיניות דיור" אלא לכך שעובדים יוכלו לרכוש דירה – שעליה הם עובדים רבע או שליש משנות העבודה - במחיר הוגן וסביר. זו הכרעה רעיונית.
 
תמונה: Bearenok
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל