האם שינויים בהתנהגותי עשויים להביא תועלת לעצמי ולכלל החברה?

כיצד התעוררתי להבין את הסתירות בהם מתנהלים חיי? האם שינויים בהתנהגותי עשויים להועיל למצבנו, למשפחתנו ולחברה בה אנו חיים.

באתי לעולם לממש משימה מסוימת, חיפוש אחר הבנת משימתי הביאה אותי לחקור את הסתירות בהם מתנהלים חיינו.
אם מילים אלה מדברות אליך אז ננסה לנהל דו שיח. מצידי אנסה לפרט את הדרך שהובילה אותי להרהורים אלה, אתם, מצדכם, יכולים להעיר את הערותיכם ואולי תיווצר הבנה העשויה להביא תועלת לעצמי, למשפחתי ולחברה.
 

לפני 58 שנה בהיותו בן 25 התאהבתי במקצוע הארכיאולוגיה. יד נאלמה הובילה אותי להתנדב לחפירה ארכיאולוגית, אנשים שונים עזרו לי לממש את אהבתי זו. לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה באגף העתיקות, תחילה כצייר כלי חרס ואחרי כן כארכיאולוג חופר. תפקידי היה, כמקובל במקצוע, לחשוף אתרים עתיקים, לרשום ולתאר את הממצאים ולמסור דין וחשבון על התגליות.
בחפירות ארכיאולוגיות מתגלים שרידי מבנים, קברים, חפצי בית, מכשירי מלאכה, דברי אומנות, כלי נשק. בקיצור שרידים מפעילות האדם לפני עידנום רבים. בנוסף היה עלי לאסוף עצמות אדם, עצמות בעלי חיים וכל שריד אורגני שהשתמר כגון זרעים חלקי צמחים או פחם עץ.
בסיום החפירה החל תהליך עיבוד הממצאים: שברי החרס נמסרו לרפא, המדביק שבר לשבר לשחזור את כלי החרס. שברי הזכוכית זוכים לטיפול של רפא מומחה ושרידי המתכות נשלחים למעבדה לבדיקות מטלורגיות.
לאחר כל התהליך הארוך והמפורט יש למסור את הממצאים למחסני רשות העתיקות. החוק קובע שעל ארכיאולוג חופר לפרסם את תוצאות חפירותיו. בפרסום יש לכלול את רשימת הממצאים, תוכניות וצילום המבנים ותיאור מפורט של החפצים שנמצאו. מנהל החפירה, רשאי אם רצונו בכך, להוסיף השגות לגבי התקופה ההיסטורית או הפרהיסטורית, לחקור את השיוך האתני של תושבי היישוב שנחשף וקשריו לאזור.
ארכיאולוגים מייחסים חשיבות רבה לקביעה הכרונולוגית של הממצאים, גיל הממצאים נקבע על ידי השוואתם לממצאים של מקומות אחרים וגם על ידי בדיקות של חומרים אורגניים.
חפצי אומנות כגון פסלים, ציורי קיר או רצפות פסיפס נחקרים על ידי מומחים למקצועות אלה. כתובות נחקרות על ידי אפיגרף ועצמות אדם זוכות לטיפות במעבדה אנתרופולוגית, כפי ששרידי בעלי חיים נבדקים אצל זואולוג. מכל זה יוצא שהמחקר הארכיאולוגי מתחלק בין חוקרים רבים, כל אחד מהם מטפל בקטע אחר של פעילות האדם וקשריו לסביבה.
ארכיאולוג אינו מטפל, ולא מצפים ממנו לחקור את הצד הפסיכולוגי והתנהגותו החברתית. כאן נדלקה אצלי נורה אדומה! מדוע לנתק את חקר פעילות האדם ממבנהו הפסיכולוגי והתנהגותו החברתית?. תחומים אלה נחקרים על יד אנשי מקצוע אחרים כגון פסיכולוגים, היסטוריונים, פילוסופים, סוציולוגים או אנתרופולוגים.
האם נכון לנתק את המחקר הארכיאולוגי מהמניעים הפסיכולוגיים והחברתיים המניעים את האדם?.

 
 

היצירתיות נמצא במערך הפסיכולוגי שלי

האדם, אתה ואני, אנחנו, יוצרים את העולם החומרי בו מתנהל חיינו. אומנם כל אחד מאתנו נולד אם יכולות פיזית להשתמש בידיו ובמוח לתכנן פעילותו, אך היוצר הוא תמיד אדם יחיד המבטא את רוחה של החברה. אדם אשר נולד עם מום פיזי כלשהו גם הוא יכול למצוא דרך לביטוי היצירתיות הטבועה בו.
כשרון היצירה כולל שני כיוונים מנוגדים: חיובי ושלילי, רצון לבנות ויצר להרוס. בחקירותיי הבחנתי בבירור בשני הכיוונים המנוגדים: הם מופיעים בבניית בתים ארמונות ומקדשים והחרבתם בעת מלחמה.
במחקרים שערכתי לא נתתי דעתי לחקר הגורמים שהניעו קבוצות בני אדם להילחם ולהחריב זה את יישובו של זה. עובדה זו הציקה לי מאוד, כיצד יתכן שחוקר המגלה טרגדיה אנושית כה קשה מסוגל להישאר אדיש! והנה עדות אישית לכך.

 
 

אחד יוצר השני מחריב

בהיותי ארכיאולוג צעיר, בדיוק לפני חמישים שנה, קיבלתי על עצמי לחשוף שרידי מבנה עתיק שנתגלה במקרה בשכונת כנצנלסון שבעיירת נהרייה. מיד עם תחילת העבודה, כמה סנטימטר מתחת לפני הקרקע, נתגלתה רצפת פסיפס עם ציורים צבעוניים יפיפיים. התרגשותי והתרגשות השותפים לעבודה הייתה גדולה. סנטימטר אחר סנטימטר חשפנו ציורים של בעלי חיים ודמויות אדם, הסקרנות הלכה וגברה עם כל יום של עבודה. השיא היה בניקוי זוג של טווסים משני צידי אנפורה ממנה נובע נוזל כלשהו.
 

 

לפנינו נתגלו שרידי כנסייה ביזנטית ובה רצפת פסיפס מעשה יצירה של אומן מלפני כ 1400 שנים. תוצאות החפירה פורסמו בספר שהודפס בתיווך המרכז ללימודים ביזנטיים של אוניברסיטה טסלוניקי בייוון. רצפת הפסיפס והכתובות נחקרו בידי קלודין דופין ( (Claudin Dauphinחוקרת צרפתייה שהקדישה שנים רבות למחקרים ארכיאולוגיים בארץ ישראל. המתכת נבדקה במעבדות של האוניברסיטה העברית בירושלים ונרות החרס על ידי חוקרת המתמחה בנושא.
בספר מפורטים תוכנית המבנה, תצלומי רצפת הפסיפס וממצאים שהיו מפוזרים עליה. אלה כללו חלקי המתכת של נברשות התאורה שהיו תלויות מקורות העץ של התקרה. הנברשות נפלו עקב שרפה שאחזה במבנה. חלקי מתכת נמסו מהחום העז ושרפת העץ הותירה כתמים שחורים על הרצפה.
בין השנים 612 ל 614 הגליל נכבש בידי הצבא של האימפריה הסאסאנית. הם אלה ששרפו את הכנסייה שחשפנו. שתי כנסיות נוספות שנחשפו באזור: שבי ציון ועברון, אף הן נשרפו על ידי החיילים הפרסיים.
האם מעשה שרפת כנסיות הסתיימו בתקופה הפרסית? התשובה שלילית, 1400 שנים מאוחר יותר עדיין שורפים כנסיות במדינות כמו לוב, רואנדה או מצרים. האם שורפים רק כנסיות? כנופיות פושעים שורפים בתי כנסת, מסגדים מקדשים הינדים ללא כל התחשבות בקדושת הדת של עמים אחרים. המחקר הארכיאולוג אטום לצד זה של הטבע האנושי. אך רק המחקר הארכיאולוג?
 

שיטות המחקר המדעי

לאחר שהבנתי עד כמה המחקר הארכיאולוגי צר ומוגבל בדקתי שיטות המחקר של ענפי מדע אחרים. כל מקצוע שבחנתי מתפלג לעשרות ענפי משנה. בכל אחד מהם חוקרים ספקטרום צר ומוגבל.
רובנו מתנסים בצורך להיטלטל בין מומחי רפואה רבים. אם נשבר לנו עצם נבקר אצל אורטופד, ואם חלינו במחלת לב נבדק אצל קרדיולוג וכך הלאה. אבל למי נפנה אם אנחנו מרגישים גם כאבי גב, צימאון רב ויש לנו תחושה כללית לא טובה? במקרה כזה נבקש את עזרתו של רופא כללי. הרופא יבחן את התסמינים השונים ואם לא ברור לו מה הטיפול הראוי הוא עשוי להציע ביקור אצל רופאים מומחים. אם גם המומחים לא יועילו לרפא אתנו אנחנו עשויים למצוא עצמנו בכורסת הפסיכולוג או הפסיכיאטר. בקיצור הסתבכנו בטיפול נפשי העשוי להמשך שנים רבות.
כך גם חקר החברה האנושית, מחקרים אנתרופולוגים או סוציולוגים, כל אחד מהם, עוסק בקטע מצומצם של הכלל.
המציאות נראית לנו מפולגת, אך אם נחקור לעומק נגלה שכל תופעה קשורה לכל שאר התופעות.
בשלב זה מסקנתי הייתה ברורה המדע החוקר קטעים של תופעה אינו מסוגל להראות תמונה מהימנה של המציאות.
חקירה של שרידי יישוב שנהרס במלחמה חייבת לחקור את הגורמים שהביאו אנשים להתנהגות כזו. מכאן שהבנה חלקית אינה יכולה להציע פתרונות לקשיי הפרט או החברה. אם כך היכן נמצא את הכיוון הנכון?
 

הכיוון הכרת עצמנו

בנקודה זו הבנתי שאני במבואי סתום. הניסיון ההיסטורי מלמד שכל תחלופה בשיטת הממשל, שינוי פוליטי או החלפת ראשי מדינה אינם ערובה לתיקון אי הצדק החברתי, חוסר השוויון הכלכלי או ההפליה בין קבוצות שונות של האוכלוסייה.
לאחר שנים בהם ניסיתי להבין את מקור התנהגות האדם . התחלתי לחשוד שבעצם אני לא מכיר מספיק את עצמי.
ראשיתו של המשא להכרת עצמי החל בהבנת תפקודי הגוף השונים. פעילויות רבות של הגוף כגון עיכול מזון, זרימת הדם או הנשימה אינם דורשים את השתתפותי,הם נעשים מעצמם. פעולות גופניות כגון הליכה, רכיבה על אופניים או נהיגת רכב דורשות לימוד, לאחר הלימוד הן הופכות מכאניות. גם תכונות אחרות שלי כמו שנאה-אהבה, קמצנות-פזרנות, קנאה וצרות עין עשויות להפוך מכאניות. אם מילדות נקבע אצלי שנאה לעם אחר היא עשויה להיקבע במערך הפסיכולוגי שלי ולא תיעלם מעצמה.
זאת הסיבה שעמים המסוכסכים ביניהם אינם יכולים להגיע לשלום. שנאתם היא שנאה לא מודעת, היא חלק מהמערך המכאני שנקבע וילדות והיא לא תחלוף מעצמה אלה אם כן ניעשה מודעים לכך.
אישית עברתי תהליך ארוך, וגם כואב, ראיתי כיצד אני תפוס בדעות קדומות שנקבעו אצלי מינקות. הבנתי את המנגנון המחזיק בי אך להשתחרר ממנו זו אופרה אחרת. היכולת להשתחרר מדעות קדומות דרש ממני מאמץ מודע, מאמץ החייב להתחיל מרצוני החופשי.
שנוי החברה יש להתחיל באיש הקרוב ביותר אלי "אני" אני זה הוא החייב להשתנות.
אני מניח שלרבים מקוראי יהיה קשה לקבל שפתרון כל הקשיים המשפחתיים החברתיים והסביבתיים מתחילים בהבנת עצמי.
 

תרומתי האישית תביא להקלת מצבנו

בשיחה עם בן משפחה הוא הטיח כנגדי "אתה והפילוסופיות שלך" לא ברור לי למה התכוון במדויק, ברור שאם הכוונה להטפת מוסר הוא צדק, דרשנות אין בה לשנות דבר והיא מרגיזה. אם כן במה עצותיי יכולות להועיל?
קיימים מספר פעולה שבכוחי לעשות ויש בהם להקטין את זיהום האוויר, המים והקרקע. למשל: הקטנת קניות של כלי בית, מכשירים ובגדים.
בעולם המעודד צריכה השימוש בחשמל הולך ורב, אם אצליח לצרוך את ההכרחי בלבד הזיהום יקטן. משימה קשה נכון? הפרסומת עורבת לנו מכל פינה קנה! קנה! קנה!. הקטנת פעילות בתי החרושת יקטין את השימוש בחשמל. צמצום הייצור יקטין את כמות דו-תחמוצת הפחמן הנפלט לאוויר ואת כמות הכימיקלים הזורמים למים ונקלטים בקרקע.
האם אני חייב לנסוע לכל מקום ברכב? יתכן ולרבים מאתנו הרכב אינו הכרחי אך ברור שקשה לוותר עליו.
אני יכול להשתמש במיכלים עשויים חומר מתכלה כמו עץ או נייר חום. חומרים מתכלים מתפרקים בפרק זמן קצר יחסית, נספגים בחזרה בטבע לכן אינם מהווים מפגע סביבתי, אינם מזהמים ואינם תופסים מקום.
אנו חיים בחברה בזבזנית המייצרת פסולת ללא הפסקה בכמויות ההולכות ומתרבות. ערימות אשפה נערמות והולכות ומכאן חשיבות תרומתנו. אם אני ארכוש פחות מוצרים כמות האשפה תקטן. ואם הקריאה תשמע באלפי בתים או אולי במיליונים, היא תביא לשינוי בכיוון הרצוי.
 

שיתוף פעולה ראשיתו של תיקון חברתי

בהמשך הרפתקאותיי ניגשתי לבדוק שני תחומים מנוגדים: תחרות ושיתוף פעולה. האם התחרות תוביל לחכם וחזק לשרוד? או אולי שיתוף הפעולה
הוא המענה הנכון.
תיקון חברתי אינו יכול להתממש על ידי הממסד, פוליטיקאים ופקידים שאיפתם להיבחר ולהיאחז בתפקידם. הגברת שיתוף הפעולה בין אנשים הוא הכיוון הנכון.
בשנים האחרונות ניכרת הגברת העזרה ההדדית. האינטרנט עוזר לקיים קשר ישיר בין פרטים. מספר מפעלים הפועלים לכיוון זה בארץ הוכיחו לי עד כמה ניתן להתקדם בכיוון זה. "בנק הזמן", "פרויקט האגורה", "בנק חלב אם קהילתי" הם מקצת הפרויקטים המעצימים את שיתוף הפעולה הישיר.
המשותף לשלושת הפרויקטים היא הנתינה. הם מנוהלים על יד אנשים המוכנים לתרום מזמנם, מרכושם ומהמזון שאם נתברכה בו. נתינה ישירה עוזרת במקום בו הבירוקרטיה נכשלת.
הרגשתי היא שיש לנו משימה משותפת אמיתית והיא לקיים אדם שלם המנסה להבין את מטרת בואנו לעולם.
בכדי להגיע להבנה ברורה יותר יש לבדוק כיצד פועל הטבע ולהתעורר להבנת החוקים המפעילים את היקום וחוקיו. את הנושא אנסה לפתח, כמיטב יכולתי, בפרק הבא: החיוב בהבנת מצבי.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל