סוֹד


הָיֹה הָיָה בָּחוּר
שֶׁלּוֹ הָיָה בָּרוּר,
לִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְפִרְקוֹ
הַנַּעֲרָה הַזּוֹ...תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ.

גַּם לְזוֹ הַנַּעֲרָה
אוֹתוֹ מִקְרֶה קָרָה,
נַעַר זֶה יִהְיֶה שֶׁלִּי
לִכְשֶׁיִּגְדַּל...הוּא בַּעֲלִי !

כָּךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם נָדַר
וְהָעִנְיָין נִרְאֶה כְּמוֹ מֻסְדָּר.

הִיא...לֹא אָמְרָה לוֹ מֵעוֹדָה
וְהוּא...לֹא יָדַע סוֹדָהּ,
הוּא...גַּם כֵּן מֵעוֹדוֹ
לֹא גִּלָּה לָהּ...אֶת סוֹדוֹ.

חָלַף עֲבַר הַזְּמַן
מֵהַעֲלָמָה אֵין כָּל סִימָן,
שׁוּב קַיִץ, חֹרֶף וְאָבִיב
וְהוּא שׁוֹרֵץ בְּבֵית אָבִיו.

וּמִסְכֵּנָה אוֹתָהּ עַלְמָה
מַמְתִּינָה בְּבֵית אִמָּהּ,
מַדּוּעַ אֶל בֵּיתָהּ לֹא בָּא ?
שׁוֹאֵל, בּוֹכֶה וּמַר לִבָּהּ.

לְנִדְרָם נִשְׁלַח מָזוֹר
כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ הֵם בְּרַמְזוֹר,
שָׁם הֵחֵלּוּ מְדַבְּרִים
וְחִישׁ שִׁתְּפוּ אֶת הַהוֹרִים.

לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל הַמְתָּנָה
נוֹלְדָה לִבְסוֹף הַחֲתוּנָה,
מֵאָז...סוֹדוֹת אֵין בְּבֵיתָם
הַכּוֹל גָּלוּי בְּמִשְׁפַּחְתָּם.

שׁוּב חַיִּים הֵם תַּחַת נֶדֶר
אֲבָל הַפַּעַם זֶה בְּסֵדֶר,
נֶדֶר זֶה אֵינוֹ סוֹדִי
זֶהוּ נֶדֶר...יְהוּדִי.