ניתוח השיר: "ישן לו גרעין" מאת זלדה בעקבות אפרת ביגמן: שירה בציבור- זלדה

שירה הנפלא של זלדה, "ישן לו גרעין", נכתב לכאורה בריתמוס הגסטי ואכן קיימים בו יסודות של משקל ומקצב (יסודות פרוזודיים), אך הסטרוקטורה (מבנה) שלו אינו קצוב ושקול והוא כאילו פרוזודי; המשוררת מסדירה, מווסתת ומחזקת את הקצב בעזרת חזרות על מילים כמו:"נעולים / נעולים / נעולים", "לבכות בהיכל, לבכות בקול לבכות..."

 

בעקבות: שירה בציבור זלדה מאת: אפרת ביגמן.
התבוננות בשירה של זלדה "ישן לו גרעין"

יָשֵׁן לוֹ גַרְעִין
שְנַת אֲבָנִים
וּשְעָרָיו שֶׁגִלֵף
הָעֶלְיוֹן –
נְעוּלִים
נְעוּלִים
נְעוּלִים.
עֵת יִפְתַח הַשְעָרִים
גִבְעוֹל רַךְ
כָּרַחֲמִים,
עֵת יִפְתַח הַשְעָרִים
חוּט חַי
שֶׁיְרַקְרַק הוּא
וּבֵן חוֹרִין, -
וְיַפְלִיג לְטוּב שְמָשוֹת
אֶל סַכָּנוֹת הַלִבְלוּב –
יָשִירוּ הַמַלְאָכִים
בְאַרְמוֹן הָאַלְמָוֶת
עַל מִסְתוֹרִין הָעֱזוּז,
וַאֲנִי אֶלְחַש -
תֵּן לִי לִבְכוֹת
בַּהֵיכָל,
לִבְכוֹת בְקוֹל,
לִבְכוֹת עַד מוּת.

שירה הנפלא של זלדה, "ישן לו גרעין", נכתב לכאורה בריתמוס הגסטי ואכן
קיימים בו יסודות של משקל ומקצב (יסודות פרוזודיים), אך הסטרוקטורה (מבנה)
שלו אינו קצוב ושקול והוא כאילו פרוזודי.
המשוררת מסדירה, מווסתת ומחזקת את הקצב בעזרת חזרות על מילים כמו:
"נעולים / נעולים / נעולים", "לבכות בהיכל, לבכות בקול לבכות...". נוסף לכך היא
נעזרת באסונאנס , בקוסונאנס ובאליטרציה ועל ידי כך היא גם מבליטה את הערך
המוזיקלי של המילה.
בשיר שלפנינו עולֶה, מתוך המוזיקה, גם הערך הרעיוני ואת זאת אנסה להמחיש.
החלק הראשון של השיר נפתח בצורה קצובה ושקולה ובפתיחה זו כבר נרמז
המשכו, אך חלק זה מסתיים בשלושה טורים בהם חוזרת המילה האחת:
"נעולים". חזרה זו מפרידה חלק זה משאר השיר מבחינה צלילית וקצבית ונועלת
אותו (תרתי משמע).
הקצב בחלק השני של השיר משתנה: תחילה הוא מתרחב ואחר כך נעשה סינקופי -
במילה: "כרחמים" ושוב הוא מתרחב בשורה החוזרת: "עת יפתח השערים"
ושוב מופיעים טורים סינקופיים:
"חוט חי
שירקרק הוא
ובן חורין" -
מכאן ואילך הריתמוס הוא גסטי ולכאורה אין בו שיטה, אך אם נבדוק את
האסונאנסים, הקוסונאנסים והאליטרציות, נבחין בכל זאת באיזו שיטה סמויה
המחזקת את הריתמוס מחד, ונותנת דגש לצד הרעיוני שבשיר מאידך.
אסונאנסים בשיר: 1.נעולים שערים רחמים שערים מלאכים – – – –
2. שמשות סכנות לבכות – –
3. טוּב לבלוּב עזוּז מוּת – – –
כל המילים באסונאנס הראשון הן בעלות אַלוּזְיָה (אֶרְמֵז - רמז למקור אחר או -
ליצירה אחרת) לטקסטים מיסטיים. האסונאנס מבליט אותן כקבוצה מיוחדת וזה
מפנה את תשומת הלב אליהן ודרכן לאַלוּזְיָה הנרמזת מהן הן כאילו אומרות: –
הספירה שלנו עליונה היא: השערים הנעולים שערי השמים הם, הרחמים רחמי – –
שמים והמלאכים מלאכי שמים, כתוצאה מזה מקבלת המילה: "העליון", שבחלק –
הראשון יתר תוקף ומשמעות, מה עוד שהיא עצמה קוסונאנסית לשלושת
ה"נעולים" הבאים אחריה (עליון נעולים). כלומר, כבר בחלק הראשון של השיר -
נמצא הָרֶמֶז לכך שאת השערים נעל זה אשר גילף אותם: "העליון"! והגרעין "עת
יפתח השערים" יעשה מעשה של מרידה, שבלעדיה אין התפתחות אך היא נקודת
התחלה לַתהליך המוביל לְכִלָיון.
ראוי עוד לציין שכל מלותיו של האסונאנס הנ"ל הן בעלות משקל זהה:
UU - U U - U U - U U -
נ עו לים שערים רחמים מלאכים – – – (השפלה, השפלה, הטעמה)
תופעה זו אינה נמצאת בשאר האסונאנסים ולכן אסונאנס זה שולט מבחינה
רתמית, כמו גם מבחינת התוכן: השולט והמכוון הוא הבורא. המילים המרכיבות
את שני האסונאנסים האחרים שייכות לעולם הנברא, שיש לו התחלה ויש לו סוף.
מילות האסונאנס השני הן בתחום העולם הנברא:
השמשות הן בתחום הנברא, מה גם שכאן הדגש הוא על השפעתן על הגרעין ולא
עליהן כשם עצם "טוּב שמשות". –
הסכנות בודאי שייכות לעולם הנברא
והבכי הוא אנושי המילה "לבכות" מופיעה בהתייחסות אל המשוררת. –
מילות האסונאנס השלישי מבליטות את מחזוריות החיים מחד ואת סופיותם
מאידך: טוּב לבלוּב עזוּז מוּת – – –
למרות היותם מעורבים זה בזה, מבליטים שלושת האסונאנסים את המבנה
התימאטי המיתי, את המאבק של הברואים בצלם על יצירתם הם. מאבק -
(שיסתיים עם כלותם) מול העולם העליון שאין לו התחלה ואין לו סוף והוא אינו
תהליך הוא סטאטי, לפחות מנקודת ראות אנושית. יש כאן מאבק של הברואים –
על הכרת בוראם.
בקטע האחרון שולטת המילה "לבכות", היא חוזרת שלוש פעמים בארבע השורות
האחרונות בשעה שהמלאכים בעולמות עליונים שרים על הראשית: על הלבלוב, –
מבקשת המשוררת: "לבכות עד מוּת" – "מוּת" מול "אַלְמָוֶת".
את תחושת חולשתו של הגרעין מול הסכנות האורבות לו מחזקת המשוררת על ידי
צליל האליטרציה: "רך כרחמים" ו"חוט חי" והקוסונאנס: "שערים" "שֶׁיְרַקְרַק" - -
"ישירו" קושר שוב, על ידי הצליל, עולמות עליונים: "שערים" "ישירו" עם –
עולמות תחתונים: "שירקרק".
הקוסונאנס המסיים הוא חזק מאד מבחינה צלילית, עד כדי כך שלקורא יש הרגשה,
שחמש השורות האחרונות הן בעצם יחידה נפרדת: לבכות בהיכל לבכות בקול- - - -
לבכות (מבחינת הצליל ק' ו כ' זהות). אם נבדוק את הבחינה הלשונית של קטע זה, -
נראה שכאן חל מעבר מדיבור בגוף שלישי לדיבור בגוף ראשון כך שההפרדה,
הנשמעת לנו מצליל המילים, יש לה הצדקה גם מבחינה פיגוראטיבית וגם מבחינה
רעיונית כאן מופיעה לפתע המשוררת עצמה, לא כמסתכלת מבחוץ אלא כשותפה –
למתרחש ומגיבה.
"הגרעין" הנושא עימו גם הוא מטען מיסטי: גרעינו של עולם נקודת המרכז של –
העולם, כפי שהיא מופיעה ב"זהר", מקבל לפתע משמעות שונה. הוא גרעין עולמה
של המשוררת והיא מודעת, כבר בראשית לבלובו, שפריצתו את השערים תביא
לכליונו לכן היא מבקשת "לבכות עד מוּת". החזרה על המילה "לבכות" והדגש
הקוסונאנסי האחרון מכריחים אותנו לשים לב למפנה התכני. כאן המבנה הצלילי –
שולח כאילו אצבע מכוונת ומורה.
לדגש הקוסונאנסי האחרון מצטרף גם דגש ריתמי: בשיר כולו מורגש במידה
מסויימת המשקל האנאפסטי, אך בשני הטורים האחרונים מסיימת המשוררת
וחותמת את השיר ב 4 יאמבים: -
U - / U -
לִבְכּוֹת בְּקוֹל
U - / U -
לִבְכּוֹת עַד מוּת
ארבעת היאמבים האלה יחד עם הקוסונאנס האחרון, מעניקים לשיר נעילה ריתמית
חזקה בו בזמן שהמילה "מוּת" משאירה אותו כאילו בלתי גמור או לפחות עם סימן
שאלה, שהלוא מילה זו היא אבר בצורת הסמיכות, שכאילו נגדע ממנו האבר
המשלים אותו יתכן שכאן נמצא הרמז למחזוריות של החיים למרות סופיותם. –
המשוררת עשתה בשיר מלאכת מחשבת ובעדינותה רמזה וכיוונה את הקורא, דרך
מבנה פרוזודי מיוחד, אל המשמעות העמוקה שמעבר למילים.

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל