ריפוי בעיסוק

מה קורה כאשר החוג של הילד הופך לסיוט ברח אלם , איך מתמודדים אם האמת היצרתיות שלו זה הסיוט שלנו


ריפוי בעיסוק 


בתחילת השנה, בהמלצת היועצת, הוחלט לרשום את השובב הקטן לחוג קרמיקה ״ריפוי בעיסוק״.
"הוא יחזור עייף במוח ,האנרגיה שלו תושקע במקומות חדשים , הוא ילמד דברים אחרים ובכלל יהיה לו כיף"

 .
אפשר להגיד שבשבועות הראשונים הילד התלהב וסיפר כל מיני סיפורים על הקופסאות, על התנור המיוחד ואפילו השקיע בתיאורים מופלגים על היכולות שלו בקרמיקה.
האמת, לאבא זה קצת קשה לשמוע שהבן שלו אוהב לעבוד עם קרמיקה כי בדרך כלל עבודה בקרמיקה שייכת לבני דודים, אצלם זה בגנים אצלנו קצת פחות אנחנו יותר חזקים במספרים (תרתי משמע). הבנתי שכדאי למצוא אשמים למצב שבגללו הבן שלי הופך לרצף, ישר נפלתי על האישה והטחתי בפניה: ״את והחוגים שלך אני מקווה שהחוג הבא זה לטייח או תיקוני שפכטל חוג לאינתפאדה למתחילים את רואה מה את עושה בגללך . ״


אחרי מספר חודשים התחילו להגיע אליי הביתה ,התוצאות של החוג, השובב היה נכנס בריצה מבית הספר ובהתלהבות של ציפי לבני אחרי פגישה עם אבו מאזן ״אבא תראה מה עשיתי???״ 
אתה מסתכל על ״היצירה״, משהו עגול, קירח, מלא באזור הבטן, ראש למעלה נוטה שמאלה, "דורון ??? " (שם בדוי) התעניינתי!!!! ״לא אבא״ ענה לי השובב ״תסתכל שוב, נו אבא תנחש...״ משהו כחול, ראש הצידה זקוף (איבר של אריה) זו אחת המחשבות שעלתה לי באותו רגע אבל בכל זאת העדפתי לשתוק, ״לא יודע גלה לי…״ ואז בלי התראה מוקדמת הוא צעק: ״זה ציפור...יפה נכון?״ ועכשיו הדילמה...האם לשקר במצח נחושה ולהגיד שכן, למרות שאנחנו מחנכים את הילדים שאסור לשקר,מצד שני, לומר את האמת? עדיף שלא כי אז אנחנו עלולים לפגוע בנפש הציפור (וגם בציפור) של הילד וזה עלול לגרום לתוצאות לא נעימות(כמו מריבה עם האישה ).
כמו הפעם ההיא שזרקתי לפח את הקישוטים שהוא עשה לסוכה...בכל מצב שלא הסתכלתי על הקישוט זה היה נראה לי כמו גליל נייר טואלט, אז הלכתי בשושו וזרקתי אתו בפח הכי רחוק שמצאתי בדימונה משהו ...אבל ברגע שהשובב הבין שהקישוט שלו לא תלוי בסוכה ולא נמצא בשום מקום אחר הוא פרץ בבכי שנגמר רק אחרי שוחד של 30 פסק זמן, 10 במבה ו-2 משחקי לxbox. עלה לי יקר הגליל נייר טואלט המעפן הזה.ֿ

ֿהאישה שישבה שני מטרים משם בפינת האוכל אמרה לי באנגלית מאיימת ״תתלהב שלא תעשה לו נזק בלתי הפיך״ עניתי לה באנגלית: ״אבל זה עושה לי נזק בלתי הפיך זה מפחיד״ ופתאום ענתה הגדולה באנגלית: ״אבא אמא אני מבינה אתכם״. מיד החליפה האישה את השפה והתחילה לדבר במרוקאית: ״תזהר עם האנגלית שלך ״ ואז ענתה לה האמצעית: ״אמא, סבתא לימדה אותי מרוקאית הבנתי אותך״ חחח קמתי ויצאתי לכיוון הרכב: ״לאן?״ שאלה האישה? ״אני הולך ללמוד תימנית מוגברת״

.
אז מה עושים בכדי לא להעליב את הילד? שותקים? מהנהנים בראש ומשחקים את המשחק?…הימים חלפו והדמויות הפכו מפחידות יותר, מעוותות בערך כמו הדמויות בסדרה ״המתים המהלכים״, בואו נגיד שאפשר לשתוק למראה הבובות המפחידות אז איפה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא שכל בובה שהשובב עושה הוא מעניק לי ״בשבילך אבא ״ וכדי להיות בטוח שהבנתי את זה הוא הניח לי את הפסלים על השידה שלי, ליד המיטה ומשם הם היו מביטים עלי במבט מלא זוועה ואימה.

מאז שהם התנחלו לי על השידה שליד המיטה אני מסרב לקום לעשות פיפי בלילה. אני מכסה את הפנים בשמיכה מיד כשהאור כבה ולא כי אני מפחד (טוב אני מפחד), אני לא יכול, זה מזעזע בלי ידיים עם חצי פנים מדממות מכל הכיוונים, הסבל נראה על פניהם ובגללם אני מתאפק לילה שלם ולא קם לעשות לא "קל" ולא "כבד"

השבוע נשברתי, שוב נכנס השובב מבית הספר והפעם הוא הכין לי מעמד למפתחות, מין דמות מעוותת עם שתי אצבעות מאיימות מופנות לכיווני ״בשבילך אבא״ "אבל אין לי מפתחות אתה יודע, אצלי ברכב יש הנעה אלקטרונית לאמא יש", מיד בסיום המשפט נפל לאישה הכוס מהיד. האישה רעדה מהפחד שהזווה אחרונה הופכת להיות שלה ,ניצנוצי זיעה טפטפו על פניה ״אבל מאמי אני מחליפה את הרכב, אני לא צריכה מתלה למפתחות ובכלל אני חושבת שצריך למצוא מקום יפה בגינה בין כל הצמחים בשביל הפסלים היפים שלך, זה יוסיף לנו צבע בגינה וזו תהיה פינה שלך ורק שלך״ נכנסתי לה למילים ובאנגלית אמרתי לה: ״תזהרי לא לפגוע בנפשו״ וחייכתי חיוך מרוח...
מאז, כבר שבועיים אין בעלי חיים שעוברים אצלנו בגינה וכמעט כל הצמחייה מסביב מתה אבל לפחות אני ישן בלילה בשקט.

חג פסח שמח וכשר
 
תמונה ראשית: Tristan Schmurr
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל