חליל מילל בואדי (המשך 2)

אני הצעיר בבית אבי, אֶחי שַׁמָּא וחִיאֵל חיים עם נשותיהם וילדיהם באחוזת אבי היושבת מדרום לבית-אל. אורי, אחי הבכור, הלך אחרי אשתו צפונה לאזור שבט אשר. אביטל אחותי גרה בכפר קרוב לכפרו עם בעלה ושלושת ילדיהם.

 

חליל מילל בואדי(המשך 2)
מאת: נורית שושני

"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"(שופטים י"ז 6)


חלק ראשון
פרק ב
אני הצעיר בבית אבי אֶחי שַׁמָּא וחִיאֵל חיים עם נשותיהם וילדיהם באחוזת אבי היושבת מדרום לבית-אל. אורי אחי הבכור הלך אחרי אשתו צפונה לאזור שבט אשר. אביטל אחותי גרה בכפר קרוב לכפרו עם בעלה ושלושת ילדיהם.
כשנעלמה נעימה נידכדכה רוחי מאד שנתי נדדה תאבוני פג והייתי כאיש שאיבד את עולמו בחייו. איש בביתנו לא דיבר על הפרשה אפילו אבי שבימים אחרים היה כועס מאד על מעללי לא הזכיר את העניין אך נדמה היה לי שהוא מפגין קרירות כלפי אחרי הכל שברתי את כל המוסכמות: גם הולכתיו שולל וגם פעלתי על דעת עצמי בעניין האישה המיועדת לי ואין לי ספק שגם בחירתי בנעימה לא נראתה לו.
אימי שראתה אותי רזה והולך הציעה שאעבור לגור תקופת מה אצל אביטל אחותי היא טענה בפני אבי שאם אתרחק ממקום האירועים יהיה לי קל יותר להסיח דעתי מהם. אני לא התנגדתי אמרתי לעצמי שבלי נעימה ממילא אין זה משנה לי היכן אגור.
ביתה של אחותי שכן בצפון הארץ ליד חוף הים הגדול. היא ובעלה גידלו עצי זית ועסקו גם בדיג בחלק המזרחי של נחלתם היו להם שדות דגן. הם מצאו ברכה בעמלם כך שגם הם וגם אנשי ביתם חיו בשלום עם עצמם ועם סביבתם.
כשהגעתי אליהם קיבלוני בלבביות רבה אחותי ליטפה את ידי ואמרה ביתי ביתך הוא בעלה עמיאל הוסיף ואמר: "אשכול אחי נוּחַ לך כמה ימים ואחרי כן תחליט מה ברצונך לעשות".
חלק מדרכי אליהם עשיתי בעגלה רתומה לפרד וחלק גדול יותר של הדרך עשיתי ברגל. הימים האלה של המסע היטיבו עמי ראיתי נופים נפתחים לפני פגשתי אנשים שלא הכרתי אך בעיקר עשיתי עם עצמי חשבון נפש הנה אני קרוב כבר לגיל שמונה עשרה וחשבתי שעלי לצאת לחיים עצמאיים בקרוב מאד. לחזור לבית אימי ואבי לא רציתי למרות שכבר בדרך החילותי מתגעגע אליהם מאד בעיקר לאימא. את דמותה של נעימה שמרתי בלבי והחלטתי שעד ליום בו אמצאנה לא אדבר עליה. הביטחון בכך שהיא חיה התחזק בי מפני שבאחד הלילות כשהייתי בדרך חלמתי עליה. בחלום היא דיברה ואמרה לי מפורשות לא להתייאש ולהמשיך בחיפושים אחריה התעוררתי מתוך תובנה שנעימה האילמת דיברה אלי בחלום למרות אילמותה וזה חיזק את אמונתי בכך שהיא חיה. התעוררתי מאושר ידעתי שדרכי הקשר ביני ובין נעימה אינן רגילות ובכל זאת אני מבין אותה והיא מבינה אותי לכן הייתי בטוח שלא חשוב לאן אתגלגל אני אמשיך לחפש ואני אמצא את נעימה.
יומיים נחתי הלכתי לאיטי בסביבה והוקסמתי מן הנוף משפע הירוק מן ההרים הגבוהים הנראים כחולים ממרחק הים קסם לי בגליו בצבעיו המשתנים בריח המלח שלו כל זה היה חדש לי אצלנו בדרום הכל פתוח ומישורי והצבע השולט עד האופק הוא הצהוב במשך רוב השנה. ביום השלישי ביקשתי להצטרף לעבודה כפי שהייתי רגיל בבית הורי. עמיאל שמח לשמוע זאת הוא קיווה שאוכל לעזור לו בעבודתו ובהשגחה על עובדיו. הפכתי לחלק בלתי נפרד ממשפחתם של אביטל ועמיאל. שיגרת הימים והעבודה הקשה היטיבו עמי התחזקתי בגוף וברוח וכולם הניחו שנעימה הולכת ומשתכחת ממני. אני בגרתי למדתי להסתיר היטב את רגשותיי ולמרות ששקעתי בחיי המעשה ערגה נפשי אל נעימה.
בתקופת האביב הייתי עדיין ילד של אימא ואבא. כעת מסתיימת כבר תקופת הקיץ ירח האיתנים הגיע כבר ציינו את כניסת השנה החדשה בתקיעת שופר צמנו והתפללנו ביום הכיפורים וכעת משפחת עמיאל ואביטל מכינים עצמם יחד איתי לחג הגדול חג ה' חג האסיף. הייתה להם תכנית לעלות השנה לבמה בשילה אך התברר שאביטל מצפה לילדה הרביעי ובמצב זה של הריון הדרך לשילה קשה וארוכה מידי בשבילה לכן עשינו את החג כאן בביתם. התאכזבתי מאד מביטול העלייה לבמה שם התכוונתי לשטוח תפילתי לאלוהים ולבקש על נפשה של נעימה. בכל זאת אחזתני התרגשותלקראת החג.
עמיאל אני וכל האנשים אשר עמנו חרשנו את השדות והכנו אותם לזריעה כי תם הקציר והיבול נאסף אל האסמים ידענו שגם את מסיק הזיתים נסיים עד החג . נזכרתי שבבית אצל הורי היו מזדרזים בעונה זו להעביר את כל היין שנותר בבורות אל הכלים מחשש שירד גשם מוקדם יתערב ביין ויקלקלו אך ידעתי שאני שוב אינני ילד ולא בבית הורי אחוג את החג. בלתי אפשרי היה ששמחת החג תהיה שלמה כל-כך אצלי כפי שהייתה בימי ילדותי משא של עצב נשאתי בלבי ויחד עם זאת השתדלתי לקיים את המצווה "והיית אך שמח" ככל יכולתי.
עמיאל הפריש מעשר ומיד אחר-כך הקמנו סוכה גדולה ויפה שתוכל להכיל את כולנו במשך שבעה ימים ולילות עשינו קירות מעץ למעלה הנחנו סכך שהיה עירוב של ענפי דקל עם ענפים אחרים אביטל הוציאה מרבדים יפים חלקם תלינו על קירות העץ בתוך הסוכה וחלקם נפרשו על הקרקע. כשסיימנו החלה אביטל להכין סעודת חג גדולה ואנחנו יצאנו בדרכנו לנחל כזיב כדי לכרות שם ענפי ערבה ולולבים. אתרוגים הביא לנו אורי אחי שיחי הדס צמחו סביב הבית כך שמיד כששבנו מנחל כזיב יכולנו לצרור את ארבעת המינים בצרור אחד כנהוג.
בערב החג לבשו כל בני הבית בגדי חג וכן עשו העובדים עמנו התכנסנו בסוכה בירכנו על ארבעת המינים הודינו לאלוהים על השנה ברוכת הגשם שחלפה והתפללנו על הגשם לשנה הבאה מתוך כוונה גדולה. יצקנו מים זה על זה כנהוג וחגגנו במאכל ובמשתה בנגינות ובריקודים כמעט עד אור הבוקר. מבין ענפי הסכך הציצו אלינו הכוכבים מנצנצים וכאילו משתתפים עמנו בשמחה.
את ימי חול המועד ולילותיו בילינו בסוכה. למרות שצילתה של סוכתנו מרובה הייתה מחמתה חם היה לנו מאד במשך היום כי שרב כבד פקד אותנו אך בעִצומו של הלילה האחרון התעוררנו כולנו כשטיפות גדולות של גשם החלו לחדור דרך הסכך ולהרטיב אותנו ואת המצעים עליהם ישנו.
הגשם הלך וגבר וכולנו נסנו בצחוק צוהל לתוך הבית.
אחרי החג כשיבשה האדמה התחלנו לזרוע בזריזות את שדה הדגן חששנו כל הזמן שמא ישיגנו הגשם. מרגע שסיימנו את הזריעה ציפינו לו לגשם שיבוא יום-יום נשאנו עיניים כלות אל השמיים הצחים מענן והתפללנו.
באותם ימים של צפייה לא יכולתי להשתחרר מנעימה הרגשתי את נוכחותה ביום ובלילה. ראיתי את עיניה מביטות בי אוהבות ושואלות ידעתי שהיא קרובה אלי לא הבנתי כיצד היא מיידעת אותי אבל אביה הרי אמר לי שלנעימה יש דרכים משלה לדעת דברים הנחתי שיש לה גם דרכים משלה לידע את האחרים בדברים אותם נבצר מהם לדעת וממנה נבצר לומר אותם בקולה.
מצאתי את עצמי משוחח איתה מספר לה את מצוקותיי והיא הייתה עונה לי מרגיעה מייעצת והרגשתי את עיניה היפות מביטות בי באהבה. באחת מן השיחות המוזרות בינינו יעצה לי נעימה לשוחח עם אחותי ועם עמיאל ולהתייעץ אתם מה עלי לעשות.
השיחה עם אביטל ועמיאל התנהלה על מי מנוחות למרות שאביטל הייתה מודאגת כשהתברר לה שעניין נעימה עדיין בוער בעצמותיי. עמיאל הרגיש שאני מוכרח לעשות משהו. הוא הציע שאלך לבמה בשילה אעלה מנחה ואתפלל ותוך כך אקשיב לשיחות האנשים סביבי אולי אשמע משהו על גורלה. עצתו התקבלה על דעתי והחלטתי שכך אעשה ובהזדמנות אבקר אצל הורי שביתם אינו רחוק משילה.
הבאתי מנחה לכהן בשילה ואחר-כך התפללתי ארוכות. התחננתי לאל שיעזור לי למצוא את הדרך אל נעימה. שיעזור לנעימה למצוא את הדרך אלי. אחרי התפילה הרגשתי מעודד ויצאתי בדרכי לבית הורי.
מרחוק ראיתי אדם נוהג בחמור עמוס לעייפה הקדמתי לו שלום וענה לי שלום. שאלתיו מאין ולאן? התברר שמכפרה של נעימה הוא בא ולשילה הוא הולך ראיתיו עייף ויגע והצעתי לו שנשב שנינו לנוח תחת עץ האלה שבצד הדרך. ישבנו שם שעה ארוכה ומתוך השיחה עמו למדתי שנחלת יהוא נגאלה על-ידי קרוב משפחה והוא יושב בה עם בני ביתו. עוד סיפר שפעמיים הגיעו לכפר שמועות על כך שנעימה נראתה במקומות שונים אך ה'גואל' ביטל את השמועות ואמר שנעימה מתה ושאנשים מדברים סתם כך מהגיגי ליבם.
תקווה גדולה הציתו דבריו בלבי וגם דאגה גדולה כשהקשבתי לסיפורו עלה בי פקפוק; האמנם אמת הייתה בסיפור על המדיינים שהציתו אש גרמו למותו של יהוא וחטפו את נעימה? או שמא ידם של אחרים הייתה במעל ואם חשדותיי נכונים מי היו האחרים הללו ומה היו מניעיהם?

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל