להיות בן חורין גם מנטלית

הקושי להיות בן חורין מנטלית ולא רק פיסית, נעוץ בעיקר בעובדה ששעבוד מנטלי לא תמיד נראה לעין. בגלל זה הקושי להתמודד איתו גדול שבעתיים. כשיהיה לכם את הכוח להתמודד עם כעסים מהעבר תהפכו חופשיים יותר וחייכם יהיו טובים יותר.

הזעם שהיה בי, הפך את גופי החזק, למכשיר רצח משוכלל.
הכעס שרתח בתוכי, כמו מרק שנשאר על אש גדולה זמן רב מדי, היה ללא ספק, מנוע קיטור רב עצמה לכל פעולה גופנית שהייתי עלול לעשות למישהוא, או מישהיא.
מקור הזעם היה התובנה שעלתה במהלך טיפול נפשי ארוך טווח, ההבנה כי אני לא חייב לקבל מסרים שליליים שאינם מעצימים אותי, אלא מחלישים ומפחיתים את היכולת שלי לפרוץ קדימה ולהביא את יכולותיי לידי ביטוי.
הגוף שלי היה טעון. באחת מהפעמים באינטראקציה עם נודניק כל שהוא, איבדתי את זה לשניה, האגרוף שלי, קפוץ וקטלני נעצר ממש סנטמיטרים ספורים מרקתו. זה ברור לי לחלוטין,
שאם לא היה בי את היכולת לעצור את אותו אגרוף, שנינו מתים היינו.
בפעם הראשונה בחיי, הבנתי לחלוטין, איך פתאום גבר נורמאלי הופך רוצח. איך מישהוא כמוני וכמוך, יכול לקחת את חייו של בן תמותה אחר.
להבין לא במובן של לקבל את זה ולחשוב שזה לגיטימי, אלא להבין ולחשוב לעצמי. ככה זה עובד, זעם לא מתועל, שאין איפה לשחרר אותו, אזלת יד והתוצאה בלתי נמנעת, שני הרוגים:
אחד המת המוטל לפניי הרוצח, והשני : הרוצח שנטל את נשמת רעהו ודן את נפשו שלו, לגיהנום עלי אדמות, גם אם לא ייתפס וייכלא, יסתובב כמו קין עם אות שרק הוא מודע לו על מצחו.
רון אמר לי את זה פעם והוא אחד שידע. מי שרוצח מישהוא אחר הורג גם את עצמו.
הפעם השניה שנתקלתי ברעיון הזה, היה בסרט צרפתי, מדהים ביופיו ובחדירותו עמוק פנימה לנפש האדם : "הנביא".
הימים הם ימי חירות, ימי סיפור היציאה המדהימה ממצריים וחשוב אף יותר מסיפור היציאה - ימי ההגדה לילדנו ולעצמנו : חופשיים תהיו. בני חורין. בני חורין פיסית ובני חורין מנטלית.
החופש הפיסי ברור מאיליו, לפחות לנו הישראלים שנולדו לחופש.
האם החופש המנטלי גם כן נמצא באותו המקום ? באותה חשיבות ?
כדי לשחרר עצמנו מנטלית, לא פעם אנחנו צריכים לנתק כבלים חזקים עשרות מונים מכל כבל פיסי הקיים עלי אדמות. כי כבל נפשי, חזק יותר וקשה הרבה יותר להשתחרר ממנו מכל כבל אחר.
כלא נפשי הוא המחסום הגדול ביותר על כל אדם, כי אין הוא תלוי באחר, אלא אך ורק בעצמו, אף אחד לא יכול לחון אותו ובטח לא לשחרר אותו מכלאו הוא.
הסביבה המשפיעה ביותר על כל אדם באשר הוא אדם, היא סביבתו המשפחתית, הוריו, אחיו, בית הספר בו הוא למד, חבריו. מלבדם, במהלך השנים אנו נמצאים במעגלים כאלה ואחרים.
לעיתים אין אנו מודעים, איננו רוצים לפקוח את העיניים מול סביבה לא קלה בה אנו נמצאים, סביבה שאיננה מעצימה אותנו, שדואגת לפמפם לנו את החולשות שלנו, לפעמים אפילו בלי שנשים לב למסרים הסמויים האלה. אך הם מגיעים. הם חודרים, הם מכאיבים .הם משפיעים.
לעיתים הפוגעים כל כך מתוחכמים שהם מחבקים אותך חיבוק סכין. בפראפרזה על חיבוק הדב.
מחבקים אותך ומאחור תוקעים בך סכינים.
החופש האמיתי בעיני הוא למצוא את הכוח להתמודד עם המציאות הזו בעיניים פקוחות, זה לא עניין של מה בכך. הקושי הוא עצום. כבד כמעט מנשוא. ההתמודדות קשה מאוד.
ההבנה קשה שבעתיים, תקופת האבל על האמת הלא קלה, איתה אתה צריך במהלך התהליך, קשה לא פחות. אבל אחר כך, השריון הופך פנימי, הזעם שוכח, המשא הכבד יורד מעל הגב.
הדרך סלולה לפנייך. הכל נראה אחרת. כי לעצמך אתה יודע שיכלת להתמודד עם הקשה שבאתגרים, עם הפחד להישאר לבד, או להתעמת.
החופש הנפשי שווה את המאמץ הנפשי המשמעותי הכרוך בכזה תהליך. אינני היחיד שעבר תהליך כזה, אישית, מוכרים לי עוד כמה וכמה שעברו תהליך דומה, מול מעגלים כאלה או אחרים.
אין מחיר לחופש. אל תהססו לשלם כל מה שיידרש מכם, כדי להגיע אליו.
הגוף שלכם יהפוך לגוף של טוב, של אנרגיה בונה ולא הורסת. של שמחה והנאה.

Freedom's just another word for nothin' left to lose
Janis Joplin - Me And Bobby Mcgee
 
תמונה ראשית :  sowizo
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל