רכילות עסיסית על צמרת הרייך השלישי

אומרים שאלה הסובלים מרגשי-הנחיתות העמוקים ביותר הם גם אלה ההופכים לתוקפניים ביותר. דוגמאות מאלפות לאמרה זו הן סיפורי-חייהם של המנהיגים הנאצים,- המתחילים במומים מולדים, גילוי-עריות, מחלות-נפש, כשלונות מקצועיים, אימפוטנציה, אהבות נכזבות, ומה לא,- ומסתיימים ברצח המוני והתאבדות.

שמו המקורי של אביו של היטלר היה שיקלגרובר. כאשר נבחר היטלר לראשות-מפלגתו הודה ראשית-כל לאביו על-כך שהחליף את שם-המשפחה להיטלר, ואמר לחבריו שעם שם כמו "אדולף שיקלגרובר" כנראה לא היה נבחר.
זהות סבו של היטלר לא הייתה ידועה. סבתו , שלא נשאה מימיה, עבדה בנעוריה כמשרתת אצל רופא יהודי, ולפי הרכילות אבי-בנה לא היה אלא בנו של אותו רופא. כלומר, יהודי. אם סברה זו נכונה, הרי שסבו מצד האבא של היטלר היה יהודי, ובדמו של היטלר זרם גם דם יהודי.
אביו של היטלר היה מבוגר מאמו קלרה בשנים רבות, וכבר היו לו צאצאים בגילה מנישואים קודמים. הוא היה גם דוד שלה, עצמה ובשרה, וגילוי-עריות זה היה כנראה בין הסיבות לכך שכל ילדיהם המשותפים של בני הזוג נפטרו בינקותם,- כולם, מלבד אדולף.
מסתבר שגילוי-העריות היה נפוץ בקרב משפחתו של היטלר, והייתה לו קרובה שסבלה, אולי בגלל גנים פגומים, ממחלת-נפש. כאשר כבשו הנאצים בהנהגתו את אוסטריה, הזדרז היטלר להשמיד את בית-החולים שבו הייתה מאושפזת, ואת כל כפר-הולדתו, יחד עם כל המסמכים והמידע המפליל על משפחתו, כולל זכרונותיו הרעים.
אדולף הקטן היה לא רק חלוש ושברירי מלידה, אלא ילד מוכה. האב נהג לשוב הביתה שיכור ולהכות את אשתו ואת בנו באגרופים, בחגורה ובשוט. יום אחד היכה את הילד עד כדי כך, שהאם חששה שיהרוג אותו. היא התחננה לפני האב הזועם שירפה מן הקטן וירביץ לה במקומו, אך הוא לא הרפה ממנו עד שאדולף איבד את הכרתו. כך פרפר היטלר הקטן במשך שבוע בין חיים למוות,- אך - למרבה הצער - התעורר.
הילד היה בעל נפש רגישה, אהב להאזין למוזיקה, והיה מוכשר בציור. אמו הייתה, כנראה, האישה היחידה בחייו שאותה באמת אהב, כפי שרואים בפורטרים שלה שהוא צייר, שהם יותר רגישים משאר ציוריו. אחרי מותו גילו בין החפצים האישיים שנשא תמיד על גופו מיניאטורה של אמו שהוא עצמו צייר, ומאחוריה כתוב "אמא".
 

אדולף התייתם מאביו כשהיה בן 14. אך גם לאחר מכן הוא לא היה אהוד על חבריו, והיה לו רק ידיד אחד,- נער פסנתרן. היטלר שכנע אותו שיברחו יחד לווינה, העיר הגדולה. הפסנתרן היה אמור ללמוד באקדמיה למוזיקה, והיטלר - באקדמיה לציור. בסופו של דבר הוריו של החבר הסכימו לנסיעה. החבר התקבל ללימודי-הנגינה, אך היטלר,- יוזם המהלך הנועז,- לא התקבל.
במשך שנה שלמה המשיך היטלר לחיות בווינה עם החבר, שלמד בינתיים, והתכונן להיבחן שוב. לאמו האלמנה היטלר שיקר במכתבים ואמר שהתקבל, והיא המשיכה לשלוח לו כסף. אחרי בחינה נוספת שבה נכשל, היטלר התחיל לצייר גלויות-נוף, במיוחד של אתרי-התיירות של העיר ווינה. הוא הביא אותן לסוחר יהודי שמכר אותן עבורו, וכך המשיך לחיות בווינה, לפעמים גם ברחובות, בעוני ובאלמוניות.
 

לפי גלויותיו המסחריות של היטלר רואים שאכן היה לו כישרון ציור, לפחות בהעתקה מדוייקת של המציאות. הקווים הישרים מעידים על הכפייתיות שאפיינה אותו.
 

לעומת-זאת, כאשר ניסה לצייר בסגנון יותר מקורי, כשרונו אכזב אותו. ציורי-הנוף שלו מראים את עולמו הפנימי הריק והמנוכר.
 

ואז פרצה מלחמת-העולם הראשונה. היטלר מיהר להתגייס. הוא שירת בצרפת, שם נפגע קשות בעיניו מ...גז. הוא שב לגרמניה כגיבור-מלחמה. כך התחילה הקריירה שלו.
בצרפת גם הכניס אישה צרפתייה להריון, והיא ילדה לו בן, שאותו לא פגש מימיו וכנראה גם לא ידע על קיומו.
כאשר הרוסים מצאו את גופתו של היטלר בבונקר שלו אחרי שהתאבד בבליעת גלולת-רעל ובירייה לתוך פיו, הם גילו שהיה לו רק אשך אחד, כנראה מלידה.
האישה היחידה שהעידה במפורש שקיימה עם היטלר יחסי-מין מלאים הייתה גרמניה, שבהיותה כבת 18 הוא היה הגבר הראשון שלה. אחרי פעם או פעמיים שבהן היו יחד, היטלר נטש אותה, והיא נשאה לגבר אחר.
היטלר היה מתאהב בקלות, אך רק בצורה אפלטונית. אחת מידידותיו הרבות ספרה, שכאשר הייתה מנגנת בפסנתר, במיוחד את "מות האהבה של איזולדה" מאת ואגנר, היטלר היה נשכב על הרצפה, הולם עליה באגרופיו, מתפתל ומייבב.
שחקנית אחת שהיטלר התאהב בה וחיזר אחריה נמרצות, אך לדבריה לא נגע בה, ברחה ממנו, וקפצה מרוב-פחד,- או נזרקה ע"י אנשיו,- מחלון-חדרה אל מותה.
 

כ"נהוג" במשפחתו, היטלר התאהב בבתה של אחותו החורגת, אנגלה-גלי ראובל, שהייתה גם צעירה ממנו בשנים רבות. הדוד המאוהב הרבה לצייר את הצעירה השחרחורת התוססת בעירום, וכפי שספרה לאחד מידידיה, גם דרש ממנה לעשות עליו את צרכיה בעדו שוכב על הרצפה מתחתיה. אך הדוד אדולף סירב בכל-תוקף ללכת איתה למיטה. בסופו של דבר גלי מאסה בפולחן ה"מאזו" הנזירי, ובקשה לחזור לווינה. אך היטלר נעל אותה בביתו, שם הייתה גרה, ויצא למסע-בחירות. מיד אחרי שיצא נטלה גלי הכלואה את אקדחו וירתה בעצמה למוות. היה, כמובן, מי שהאשים את אנשיו של היטלר בחיסולה, אך היטלר הכחיש זאת בכל-תוקף. כל שנה ביום מותה היה היטלר מסתגר בחדרו, כדברי משרתיו, ובוכה מרות.
אחרי מותה של אחיניתו האהובה הפך היטלר לצמחוני. הוא טען, שמראה הבשר הטבוח בצלחת מזכיר לו את בשרה של גלי,- שאותה צייר מכל זווית אפשרית.
 

אווה בראון, האישה שלוותה את היטלר במשך מרבית שנות הקריירה שלו, נשאה לו בימיו האחרונים והתאבדה יחד איתו,- האישה האהובה השלישית, לפחות, שהתאבדה בגללו,- נחשבה עד לנישואיהם לפילגשו. אך לפי עדויותיהם של משרתיו הנאמנים של היטלר, הם מעולם לא מצאו בבוקר, כשבאו לנקות את סדיניהם של בני-הזוג, שום סימנים לכך שהשניים קיימו אי-פעם יחסי-מין, לפחות לא במיטות האלו.
היטלר אהב לבלות את לילותיו בצפייה בסרטים, במיוחד אמריקניים, באולמות-קולנוע קטנים שנבנו בארמונותיו במיוחד בשבילו. הוא היה הולך לישון לפנות-בוקר, וקם בסביבות השעה שתיים אחרי-הצהריים.
כאשר התחיל לסבול מקוצר-ראייה היו מדפיסים לו את כל מה שקרא,- גם את העיתונים,- באותיות גדולות במיוחד, כי לא היה נאה למנהיג הגדול להרכיב משקפיים.
 

בסוף ימיו סבל היטלר ממחלת הפרקינסון. כאשר החליט להתאבד חשש שידיו הרועדות לא יצליחו לכוון את האקדח בדיוק לפיו, לכן החליט לקחת, ליתר-ביטחון, גם גלולת-רעל. כדי לבדוק אם גלולות הציאניד באמת פועלות, הוא נתן אחת לכלבתו האהובה בלונדי, שתמיד לוותה אותו בנאמנות, ואכן הצליח להרעיל אותה.
כאשר היה לו ברור שהעם הגרמני הפסיד במלחמה, אמר היטלר למקורביו, שאם העם הגרמני כל-כך חלש ולא מוצלח,- עם של לוזרים שלא מסוגל לנצח במלחמת-הקיום ולכבוש את העולם,- הרי העם הזה פשוט לא ראוי לו,- למנהיג הדגול היטלר,- ועל-כן מגיע לו להיכחד. לכן סירב להיכנע עד הרגע האחרון והעדיף שכולם סביבו ימותו, ושגרמניה ארצו תיהרס כליל תחת הפצצות בנות-הברית.
 

ציורי הפרחים והכלבים של היטלר היו ברובם ילדותיים למדי. לא-יאומן, אך הרודן האכזר, שרצח מליונים רבים וגרם בין היתר גם לחורבן ארצו ועמו שלו, צייר גם הרבה קיטש מתקתק.
 

הביטוי הגרמני "הרן-ראסה",- HERRENRASSE, - פירושו לא "הגזע העליון", אלא "גזע האדונים". גזע של גברים שליטים, שהנשים נועדו לשרת אותם וללדת להם צאצאים ארים טהורים. אך צחוק הגורל הוא,- ואולי נקמתו, - שהיטלר עצמו לא היה ממש גבר שבגברים, ולא היו לו צאצאים חוקיים. והיטלר לא היה היחיד.
המרשל הרמן גרינג היה בלונדיני גבוה, רזה, יפה-תואר, - היחיד בצמרת הנאצית שהתאים לתיאור הגזע הארי. הוא היה טייס-קרב, מייסד ה"גסטאפו" וסגנו של היטלר.
בסביבות 1920, כשעדיין לא ידע דבר על הנאצים, שימש בטייס פרטי בשבדיה. אחרי שהטיס אציל שבדי לטירתו בחורף הקפוא, האציל הזמין את הטייס גרינגג לבלות את הלילה בארמונו, שם גם סיפר לו על הנאציזם,- "הלאומנות החברתית",- התורה החדשה שהתחילה להתפתח בדרום-גרמניה, בין היתר גם נגד רוסיה הקומוניסטית.
הטייס הצעיר גמל למארחו הנדיב בכך שהתאהב באשתו של האציל, קארין. אחרי לבטים רבים קארין עזבה את בעלה ובאה עם גרינג לגרמניה. לאחר גירושיה, ב-1922, היא וגרינג התחתנו. אך סיפור-אהבתם לא האריך ימים.
 

בשנת 1923 ניסה היטלר,- אז ראש מפלגת-מיעוט,- לתפוס את השלטון בדרום-גרמניה בכוח. השוטרים ירו בגרינג- שהשתתף ב"פוטש-אולם-הבירה",- כפי שנקרא נסיון ההפיכה,- ופגעו בדיוק במפשעתו. אם להיטלר היה רק אשך אחד,- לגרינג לא היה מאז כלום. מובן שנישואיו התמוטטו. גרינג התמכר למורפיום, התחיל לזלול, והפך בהדרגה לענק שמן ונפוח. הוא אהב להתגנדר במדים צחורים ולהתקשט במדליות. הוא גם פיתח אהבה ליצירות-אמנות, ובמשך הזמן גנב אלפים מהן מכל מוזיאון שבו ביקר, בערים הכבושות ע"י הנאצים.
 

מאחורי גבו של המרשל גרינג התבדחו, שבזכות כרסו האדירה הוא לא יכול לראות את מה שממילא חסר לו.
בשנת 1935 אמנם נישא בשנית לשחקנית צעירה, ואף נולדה להם תינוקת, אך כולם ידעו שהיא למעשה בתו של אחד ממאהביה הרבים של הגברת.
כמה מצאצאיו הישירים של המרשל עברו ניתוחי-עיקור מרצון, כדי שלא ישאר זכר למשפחת גרינג.
גרינג התאבד בבליעת כדור ציאניד ערב הוצאתו להורג בידי בנות-הברית אחרי משפטו.
 

המלחין שהיטלר וחבריו העריצו ביותר היה ואגנר. הוא אמנם מת כבר ב-1883,- 50 שנה לפני עליית היטלר לשלטון, לכן לא היה נאצי, אלא "סתם" אנטישמי. אך בלי קשר ליהודים, הנאצים אהבו את האופרות שלו כי הן תיארו את המיתולוגיה הנורדית,- מקור גאוותם של הארים, שראו את עצמם כצאצאי האלים שהגיעו בימי-קדם מן החלל החיצון.
בסדרת האופרות שלו "טבעת הניבלונג",- משהו כמו "שר הטבעות", - יש דרקון ענק בשם "פאפנר" - FAFNER, שרובץ על הררי הזהב שלו. דמות זו, הפכה,- עשרות שנים לאחר שנוצרה,- לקריקטורה נבואית של המרשל גרינג.
 

ראינו איך המרשל גרינג הפך בהדרגה מטייס נאה ורומנטי לדמוי הדרקון פאפנר,- ענק שמן האוגר אוצרות.
באותה סדרת-האופרות של ואגנר מופיע גם גמד מרושע בשם אלבריך, - ALBERICH,- משהו כמו "סמיגול" ב"שר-הטבעות". והנה,- גם בצמרת הנאצית,- ממש כמו אצל מקור-השראתם ואגנר,- היה גם גמד מרושע.
 

יוזף גבלס, שר-התעמולה הנאצי, נקרא "גבלס הגדול הקטן", כי היה לו אכן פה גדול, אך גוף קטן. הוא נולד עם התופעה הקרויה באנגלית CLUBFOOT, כף-רגל מעוקמת פנימה, שפגמה בהתפתחות הרגל וגרירתה, וגרמה לו לצליעה קשה. גבלס היה במראהו החיצוני ממש הפוך לאידאל הארי,- לא "גיבור בלונדיני כחול-עיניים", אלא גמד צולע עם שער כהה ועיניים שחורות. אך האינטליגנציה שלו ושאיפתו להצליח בכל מחיר היו נחוצים לנאצים עד כדי כך ש"מחלו" לו על כל היתר. הוא נשא לאישה ארית טהורה, בלונדינית, כמובן, חביבתו של היטלר, שלא סבל את גבלס למרות שהעריך וניצל את כישוריו.
 

מגדה נולדה להורים גרושים, ואמה נשאה בשנית לסוחר יהודי עשיר שאף אימץ את מגדה לבת. לכן היא נקראה בשם-משפחתו,- מגדה פרידלנדר. בביתם, שהיה פתוח לציונים, פגשה מגדה אינטלקטואל צעיר ילדי אוקראינה בשם ויקטור, והתאהבה בו. השניים הפכו עד-מהירה לזנג, אך הבעיה הייתה שהצעיר היהודי והציוני, שאף כתב מאמרים בנושא, רצה לעלות לארץ-ישראל. הוא הציע למגדה להצטרף אליו, אך היא דרשה ממנו להישאר באירופה. בסופו של דבר נצחה הציונות את האהבה, והבחור נטש את מגדה ועלה ארצה., שם שינה את שמו מויקטור לחיים.
שמו המלא היה - חיים ארלוזורוב.
כדי להתאושש מאהבתה הנכזבת לחיים ארלוזורוב שבה מגדה לגרמניה, נתקה את קשריה עם היהודים, ונשאה לתעשיין גרמני עשיר שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. בהשפעתו אף המירה את דתה מנצרות קתולית לפרוטסטנטית. אבל אחרי שילדה לו בן התחילה להשתעמם בחברתו, וניהלה רומן עם בנו בן ה-18 מנישואיו הקודמים. הרומן הזה הסתיים במותו של הבחור מסיבוכי ניתוח תוספתן.
בביקורה בארה"ב ניהלה מגדה רומן גם עם אחיין של נשיא ארה"ב הובר. בסופו של דבר מגדה התגרשה מבעלה. אז כבר הייתה דמות ידועה בגרמניה, ואף העזה לפלרטט עם היטלר. אך הוא שידך אותה ליוזף גבלס השאפתן, שסיים דוקטוראט בספרות, והיה בעל כישורי תקשורת וחריצות בלתי-נלאית, וכך נשאו השניים.
מגדה היפה, הבלונדינית, כמובן, והאלגנטית, הפכה לאישה הייצוגית של גרמניה, המופת לאישה ולאם. היא ילדה לגבלס שישה ילדים, חמש בנות ובן. שמותיהם,- הלגה, הילדה, הלמוט, הולדה, הדה והיידה,- כולם התחילו באות ה' , כללו ל' וד' כתחליף לט', והזכירו עד כמה שאפשר את השם "היטלר".
אך בזמן שמגדה גדלה את הילדים, וצלמה אותם כל הזמן שרים, מדקלמים ומציגים, החליט יוזף גבלס "הגדול הקטן" להוכיח לכל העולם את גבריותו, בניגוד להיטלר הנזירי וגרינג חסר-האונים. ה"גמד הצולע" התחיל לרדוף נשים, במיוחד שחקניות צעירות.
אחת מהן ספרה שהוא ממש חטף אותה מן התיאטרון שבו הופיעה, הסיע אותה לבית מבודד ביער, והסביר לה, שהדרך לקריירה גדולה עוברת דרך זרועותיו. הכוכבנית אמרה לו, שלא זאת הדרך שבה היא רוצה לעשות קריירה. אחרי סירובה גבלס הכועס החזיר אותה לביתה והודיע לה, שלא זאת הדרך לעשות קריירה. כעבור שלושה ימים צילומי הסרט שבו השתתפה השחקנית הסרבנית הופסקו, והקריירה שלה אכן הסתיימה
לעומתה הייתה שחקנית צ'כית בשם לידה, שלא רק הסכימה לבלות עם גבלס, אלא ממש התאהבה בו. היא העידה, שדווקא המום שלו וחיזוריו הנלהבים נגעו לליבה. השערוריה הגיעה עד לאזניה של האישה החוקית הנבגדת, ומגדה הזמינה את לידה לשיחה. לידה הגיעה בחיל וברעדה, אך מגדה הרגיעה אותה. היא אמרה לה, דבריה, שגבלס הוא גאון, ושהוא זקוק לשתיהן, ועל-כן שתיהן צריכות להיות שם בשבילו. אך ביום המחרת מגדה רצה להיטלר והלשינה על בעלה הסורר. היטלר התערב מיד, איים על גבלס, שאותו תיעב, וכך הסתיימה הפרשה הזאת, אם לא אחרות.
 

באחד מן הסרטים הרבים שבהם תועדו ילדי גבלס שרים ומדקלמים, מופיעה גם הדוויג הקטנה, בת השלוש. היא שרה שיר-ילדים גרמני שנשמע כך:
"מאי קפר, פליג! דאין פאטר איסט אים קריג,- דאינה מוטר איסט אים פומרלנד, -פומרלנד אבגבראנט,- מאי-קפר,- פליג!"
בתרגום חפשי: "חיפושית-מאי, עופי! אבא שלך במלחמה,- אמא שלך בפומרלנד,- (אזור בגרמניה),- בפומרלנד, נשרפה,- חיפושית-מאי,- עופי!"
הילדה כאילו הרגישה בחושיה מה מתרחש סביבה. אך היא לא הצליחה לעוף ולברוח מגורלה. כשנה לאחר מכן הדוויג הקטנה נרצחה על ידי אמה עצמה ובשרה. מגדה גבלס הכריחה את כל ילדיה לקבל זריקות-מורפיום לטשטוש, ואחרי-כן לבלוע גלולות-רעל. אחרי מותם התאבדה אף היא, יחד עם בעלה.
האכזריות הבלתי-מוגבלת של הנאצים הופנתה גם כלפי בני-עמם. הגז ציקלון ב' שימש בתחילה נגד בני-העם הגרמני עצמו. במסגרת נסיונות-הייעול של הצמרת הנאצית, הרצון להציל את הכלכלה הכושלת, ומאמץ-המלחמה, הייתה בין חבריה התמרמרות כללית נגד חולים ש"סתם שוכבים להם בבתי-חולים ולא תורמים את חלקם למאמץ הכללי". לא זאת בלבד, אלא שהחולים אף "מטריחים את הרופאים ואת האחיות, שנאלצים לטפל בהם ולשרת אותם, ועוד מקבלים על-כך משכורות שמבזבזות את כספי המדינה". לכן החליטו המנהיגים הנאצים להשמיד את החולים הסופניים, במיוחד את חולי-הנפש. אחרי ניסויים כימיים שגילו את יעילותו, הנאצים אכן גרמו למותם של חולים רבים באמצעות הגז צקלון ב', ולקרובי-המשפחה הסבירו שהמסכנים מתו מוות טבעי כתוצאה ממחלותיהם.
כאשר שבו חיילים משדה-הקרב קטועי-איברים, פצועים קשה, חסרי-תקווה להבריא לחלוטין ולתרום לרייך השלישי, גם הם הומתו בבתי-החולים שבהם שכבו באמצעות אותו הגז,- בסתר, כמובן. בגלוי הוכרזו כגיבורי-מלחמה.
כאשר הנאצים חפשו את "הפיתרון הסופי לבעיית היהודים", כבר היה הגז צקלון ב' בשימוש נרחב, והוכח כיעיל אחרי שקטל גם מאות-אלפי גרמנים חולים ופצועים. כך אופשר לו להמשיך במלאכת-ההשמדה.
גם בתחילת הקריירה שלו, כשרצה היטלר להיפטר מיריבים שסכנו את מעמדו בתוך המפלגה הנאצית עצמה, כמו למשל חבריו הטובים לשעבר, מייסדי קבוצות האס.אס., נהג לכלוא אותם במחנות-ההסגר שהם עצמם יצרו למען האינטרסים המשותפים שלהם, ולשלוח אנשים שירצחו אותם בסתר.
זאת הייתה המנטליות הבלתי-אנושית של הנאצים, שגרמה למלחמה הנוראה ביותר הידועה לנו בתולדות-האנושות.
 

אחרי המלחמה, כשהגיעו החיילים האמריקנים למחנות-הריכוז, מפקד בשם אייזנהאואר, שהפך ברבות-הימים לנשיא ארה"ב, דרש מהם לצלם ולתעד עד כמה שאפשר את המראות המזעזעים שנגלו לעיניהם,- אחרת,- כך הזהיר,- אף-אחד לא יאמין לסיפורי-הזוועות.....
ילדיהם של בני הצמרת הנאצית היו, כמובן, מוגנים מכל מידע מסוג זה, וחיו בגן-עדן משלהם. כשבתו של קצין נאצי בכיר שמעה לראשונה שאביה רצח יהודים, היא שבה הביתה נסערת, ובקשה ממנו הסבר. "אני מבינה שבמסגרת תפקידך הרגת אנשים," היא אמרה לו, "אבל כמה? - שניים? - ארבעה?"............................
כמה מן הילדים האלה עברו ניתוחי-עיקור מרצון כדי להשמיד את זרעם. אחרים באו לארץ לעבוד כאן בהתנדבות.
בת-משפחה קרובה של הימלר, סגנו של היטלר והאחראי על ה"פיתרון הסופי", התחתנה עם יהודי ישראלי בן לניצולי-שואה פולנים. כשנשאלה - "איך זה אפשרי?", היא ענתה פשוט - "למה לא?.."

 

תמונה ראשית: Deutsches Bundesarchiv

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל