על מה ולמה המוסלמיה רעולת פנים

בשנת 1943 כאשר הוקמה רביבים כאחת משלוש נקודות המצפה הראשונות בנגב, מונה המספר להיות המוכתר של הנקודה החדשה.

סיפר מאיר ירושלמי -קודסי, ז"ל

בשנת 1943 כאשר הוקמה רביבים כאחת משלוש נקודות המצפה הראשונות בנגב, מונה המספר להיות המוכתר של הנקודה החדשה.
הוא היה אחד מבני הסמכא הבולטים בידיעת והכרת התרבות והמסורת הערבית ושליטתו בלשון על מכמניה, גווניה וניביה השונים הייתה מלאה ומושלמת.
עד להקמת נקודת המצפה היה האזור ריק מישובים והיחידים שהתגוררו בו היו בדואים נוודים שמצאו את מחייתם על גידול צאן וגמלים, ופה ושם גם קצת הברחות.
אם היה בלבם של אלה חששות מפני פלישתם של היהוד, הרי שידיעתו של קודסי את תרבותם ואת אורחם ורבעם, סייעה מאוד להפגת חששות אלו ועד מהרה נוצרו בינו לבין ראשי השבטים, השיח'ים - המוכתרים, יחסי הבנה וידידות.
פעמים היו אלה מזמינים את המתיישבים החדשים ל"חפלה" ועתים היו הללו מכבדים את נכבדי השבט ומארחים אותם בצל קורתם הם.
ואנשי המדבר כידוע, נמנים הם על מאמיניו של נביא האיסלם, ממלאים אחר מצוותיו ונוהגים על פי המסורת מזה דורות ויובלות.
אי לכך והיה ונקבע, שעל נשותיהם להליט פניהם ברעלה, לבל יחמדום זרים, הן ימלאו אחר המצווה ללא עוררין.
ואילו בנות ה"קובניה" החדשה. אלה תהלכנה כשירכיהן וזרועותיהן חשופות ופניהם גלויות לעין כל. כמוהן גם הגברים, קצרי מכנס, נעולי סנדלים וקלי פסע.
יום אחד נשאל עמיתנו מוכתר הישוב לפשר חרות זו הניתנת לבנות להלך גלויות פנים.
בתחילה, משום כבודם של השואלים, מאן להשיב, אך משתכפו ורבו השאלות, עד שהפכו והיו לו לזרא, ביקש את סליחתם ומחילתם ודיבר.
"סאלו אל נבי יה ג'מעת אל חיר" לאמור- "שאו תפילה אל הנביא אתם, בני הטובים", לפי שכך נהוג וראוי. "שלא כפי שידענו מן הספרים הקדושים - פתח וסיפר- בראשית הימים יצר הבורא לא אחד כי אם שלושה.
האחד, הלא הוא אחינו בן המדבר והאיסלם. ולפי שנווד הנהו, ישא עמו ועליו את מלוא מלתחת מלבושיו ועל כן יכבד עליו מצעדו ומתון מתון יהלך. השני- נכבדי, הלא הוא המסיחי הפרנג' י(*). חנוט הוא בחליפתו הצרה, חנוק בעניבה, ואף שנעלי חרטום צרות לרגליו. אין הוא כבד במרוצתו כאיש המדבר.
ואילו השלישי, במחילה מכבודכם, הריהו היאהודי, וכפי שהנכם רואים, קל הוא בלבושו וקל הוא בלכתו וברוצו.
והשלושה, בודדים הם בעולמו של הבורא ועזר כנגדם לשמח את לבם ולהצהיל את לילותיהם - אין.
הפילו השלושה תחינה לפני אדון העולם וביקשוהו שיברא למענם את הזוגה למען ידבקו בה והיו לבשר אחד.
שעה הבורא לתפילתם, הפיל עליהם תרדמה, נטל מכל אחד צלע ויצר שלוש בנות חווה.
האחת, כמאמר המשורר, נאה הייתה והדורה כגינת פרחים ליופי. השניה - יעני מיטלה, לאמור - ממוצעת לחן ונוי. ואילו השלישית פניה כשולי קדרה וכיעורה - אין משלו.
הציב הכל יכול את השלוש על גבעה רמה והיא כמטחווי קשת, נגע בשמורות עיני הנרדמים ועוררם. כעת - הצביע הבורא על הדמויות הניצבות על הגבעה ופקד - רוצו ובחרו לכם.
פתחו השלושה בריצה. ומי לדעתם מכובדי הגיע ראשון, שאו לי חטא יוהרה לפי שרק לצון בפי, ראשון למתחרים היה האיש קל הרגליים. בחן את פני האחת, הסתכל בשניה, הביט בשלישית, נטל את היפה בזרועה והשניים פרשו לדרכם.
את הזוג הלזה נכבדיי, תמצאו כיום בחוף הים שבתל-אביב, בבתי הקפה בחיפה ובשאר יישובי היאהוד. שני לרצים הגיע הפרנג'י. הציץ בזו, שלח מבטו באחרת, נטל את ה"מיטלה" ונסע עמה לכרכי הים. כיום תראום מהלכים אנקז'ה על מדרכות פריז, לונדון וניו- יורק.
ואילו בן המדבר, הכבד בלבושו ובצעדו, הלה הגיע מתנשם ומתנשף, ראה את שלפניו ואמר "לו יהי כן, כסי פנייך ובואי".
מאז חדלו נכבדי השבט מלהכביד בשאלות אודות גילוי הפנים של בנות היאהוד.

(*) נוצרי-אירופי

תמונה: FreeDigitalPhotos.net


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל