הפרפר שבי

יצאתי לצלם את הפרפר שבי, אך ברגע שתפסתי אותו מתעופף בין הפרחים הכי יפים שבחרתי לו הוא נעלם מהתמונה, מחכה שיוכל בשקט לבחור לו את הפרח שלו, בלי מצלמות, בלי מסגרות, פשוט עם ההנאה של הרגע הזה.

אחד מהכלים הכי עוצמתיים, שבו אני משתמשת כל פעם, כשמשהו יוצא מאיזון בחיי הוא שבעת המנטרות:

אני אוהבת את עצמי לגמרי ובכל מצב.
אני מקבלת את עצמי כך איך שאני עכשיו.
אני חזקה ובריאה בגוף, בנפש, ברוח.
אני בטוחה ומוגנת מבפנים ומבחוץ.
אני שלווה ומאושרת.
אני משוחררת.
אני חופשיה.

ומכל המשפטים, המשפט שלרוב אני הכי מתחברת אליו הוא: אני חופשיה. אני אומרת אותו ומייד רואה את עצמי משיקה כנפיים. ואכן קשה מאוד לכבול אותי וברגע שאני רק מרגישה את המקום הזה, אני כבר לא שם, לאחר תקופה מסויימת, אני יכולה לחזור לבדוק, לראות, לחוש, אולי משהו השתנה שם, אולי מישהו זקוק לי שם ואז יש מצב שאשאר, בתנאי שלעולם לא יקחו אותי כמשהו שברור מאליו, כי ברגע שאני חשה שאני צריכה, או חייבת – אני משאירה את החוב הזה למישהו אחר...

וההתנהגות הזאת של הפרפר, היפה, החופשי, זה שעף מפרח אל פרח , נהנה מכל הפרחים ומשתלב כל כך יפה בנופם. חייתה בי הרבה מאוד שנים, עד שיום אחד הגיע הזחל אל ביתי.
 

במרפסת ביתי אני מגדלת צמחי תבלין שונים, גם משום שאני אוהבת להשתמש בהם בצורה הכי טבעית שלהם וגם בגלל שזה דורש מעט מאוד ידע בגידולם. ובעיקר בגלל שזה מכניס את הירוק לעיניים. בין היתר , אני עושה כל מיני נסיונות של זריעת ירקות כמו עגבניות, פלפלים, בצלים, משאריות הירק עצמו. יום אחד הנחתי בתוך האדמה שאריות של פלפלים. השקיתי וטיפחתי את האדמה , ושתיל קטן החל לצמוח.ועליו עם הזמן שלושה פלפלים יפים וגדולים. נתתי להם עוד קצת להבשיל ואז יום אחד גיליתי חור בתוך אחד מהם. למחרת גם הפלפל השני קיבל את החותם הזה. קטפתי את השלישי ונהניתי מפריו, אבל אז גם נפתרה התעלומה. לפתע ראיתי את הזחל, מגיח מבין אחד העלים ומטייל לו כך בגינה הקטנה שבמרפסת שלי. ואז הוא נעלם, בטח הפך לגולם רך וגושי. לא ראיתי אותו אולי בגלל, שהוא נמצא כבר מזמן בתוכי, משיל את עורו, ונח עד לרגע שבו אפרח.

לפני כשבוע חברה פתחה לי בקלפי הטארות. היא אמרה שממש בקרוב אהנה משפע כלכלי ומזוגיות בריאה, טובה ומעצימה. והזוגיות הזו, היא מישהו שאני מכירה. התחלתי לבדוק מי זה יכול להיות ואפילו קיבלתי תשובה. היד כבר כמעט היתה על הנייד, מנסה להקיש את מספר הטלפון שלו, משהו מנע ממני לעשות זאת. הלכתי אל קלפי ה-animal ושאלתי מה יש לבעלי החיים לספר לי?

ומי יצא? הזחל! זה שעסוק באכילה, לאחר שבקע מהביצה, הופך לגולם ואז לפרפר שנודד בלהקה ומחפש מקומות חדשים שבו יוכל לחיות בשפע, בבטחון, בהנאה, לחוש את החופש, את האושר שבא מתוך התכנסות ברגעים של שקט ומנוחה.

הזחל שהוא חלק בהתגלמות הפרפר שבי, השיל את העור שכבר מיותר לי, נח בתוך הגולם שיצרתי ומתכונן אל המעוף אל לב ליבו של הפרח היפה שבחרתי.
 
תמונה ראשית: Vicky Brock
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל