שוטיי הנבואה

מי מאתנו ההורים לא אומר לעצמו מתי שהוא לאורך הדרך העקלקלה בגידול הילדים, בקול רם או בשקט בשקט. יאללה שילכו כבר! אין לי כוח בשבילם!

כן אני אוהב אותם אבל גם לי יש חיים! בא לי חופש!
להיות לבד... בקריביים. חול לבן/בייז, דק, רך וחם, שמים כחולים ומים מסביב.
מים קרירים בצבע כחול טורקיז מכים בכל שריר בגוף הערום מעסים אותו במין מגע מענג... ושמש. קרניים חמות מלטפות, חודרות מכל נקב וחלול.
ואני עם כוס מרגריטה קפואה בגוון אדמדם ששכבת קרח דקה עוטפת את חלקה העליון ונוגעת בשפתיים וכל לגימה בה מעבירה צמרמורת עדינה לאורך הגב ועמוד השדרה מלמעלה למטה.
מבטי פוזל לעבר בגדיי הים הקטנטנים שמונחים על החוף דרך משקף השמש סטייל גון לנון, עוצם עיניים ומתמכר לשמש, למים, למשקה הקר והמתקתק. אחח... החיים הטובים!
(הלו! הלו! להתעורר! זה החלום שלי לא שלכם!)

ויום אחד זה מגיע! (לא דפוקים, לא הקריביים והמרגריטה!)
יום אחד אתה נכנס הביתה ושקט... אין נפש חיה.
הטלוויזיה שותקת, האורות כבויים, אף אחד לא נמצא במטבח לצועק שאין אוכל, לבקש איזו שהיא בקשה מוזרה.
הוא עזב את הבית וקנה לו דירת שלושה חדרים בעיר הגדולה בדיוק ליד המשרד ואין לו זמן לדבר, אפילו לא בטלפון!.
היא לומדת בחו"ל, חיה בדירה עם עוד מספר בנות מבית הספר. בין הופעה לשיעור בלט מרימה טלפון חפוז, בוכה לשנייה או שתיים ומנתקת.
גם אימא שלה החליטה בדיוק ברגע שכולם עזבו שהיא מחפשת את עצמה, ארזה מזוודה וברחה עם החתיך הצעיר מהקומה התחתונה (מעניין לאן!?).
והנה... אתה יכול לעשות כעולה על רוחך, מה שבא לך ומתי שאתה רוצה!
ופתאום הקריביים נראים כל כך רחוקים!

עכשיו הטלפון הפך לחלק אינטגרלי הכי חשוב בחייך, עשרים וארבע שעות ביממה אתה מסתובב עם מסך טלוויזיה בתוך הכיס או בכל מקום אחר על גופך ושגורם לך לאי נוחות תמידית, בעיות בריאות מידיות וקרינה אלקטרו-מגנטית שבסופו של דבר במקרה הטוב תגרום לגידול ממאיר באחד מחלקי גופך המיותרים ובמקרה הרע...!
אבל אתה מוכן לעשות הכול תמורת השקט הנפשי שלך ושל משפחתך כי מה כבר נשאר לך חוץ מזיכרון עמום על איך פעם רצית שילכו כבר, שיעזבו אותך לנפשך!
והטלפון לא מצלצל.

 

תמונה ראשית: Derek E-Jay

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל