מחשבות לאיסרו חג החרות

בוועדת פיל, הטיב בן גוריון לספר מהו זיכרון יציאת מצרים. אין אמריקאי שיודע מתי הייתה אניית מאיי פלאוור, ומי היה הקברניט ומה אכלו במסע. ואין יהודי שלא יודע מתי, איך ומי היה הקברניט של יציאת מצרים ומה אכלו במסע.

מחשבות לאיסרו חג החרות


בוועדת פיל, הטיב בן גוריון לספר מהו זיכרון יציאת מצרים. אין אמריקאי שיודע מתי הייתה אניית מאיי פלאוור, ומי היה הקברניט ומה אכלו במסע. ואין יהודי שלא יודע מתי, איך ומי היה הקברניט של יציאת מצרים ומה אכלו במסע. זה הפך לאירוע עולמי: אנגלים פגועי ממסד דתי יוצאים לעולם החדש כיציאת מצרים. לשחורים בארה"ב Let my people go הוא הימנון השחרור.
בשבילנו ההגדה היא זיכרון חלקי. מאז המאה העשירית ועד ה – 13 בהן עוצבה ההגדה, קרו עוד אירועים מכוננים: מגירוש ספרד ופרעות מערב ומזרח אירופה ומהפיכת ההשכלה והתנועה הציונית והקמת המדינה ובין אלה השואה. בארבע משנות היטלר היו סיבלות העם פי 1000 מ – 400 שנות העבדות במצרים. כאן לא היה ה"מצילנו מידם".
ניסיונות לרלוונטיזציה של ההגדה לספר את אלה - ובעיקר את הקמת מדינת ישראל כאירוע האירועים, גוועו עם דעיכת הישראליות אל מול היהודיות. אנחנו היהודים הישראלים בחברה טובה: גם משה רבנו המוציא אותנו מהעבדות לא קיים בהגדה. ונעדרים בהגדה היוזמה והתושייה של עבדים המשחררים את עצמם. הכל ניסים.
מעבר לצימצום ההגדה ליציאת מצרים יש דברים שאסור לחשוב עליהם בשכל האנושי : "בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה (ה' אל משה) רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ, וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם" (ד 21). ועוד: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה; וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם, וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי, אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בשְׁפָטִים, גְּדֹלִים". אלוהים יגרום לפרעה לסרב לשחרר את העם, כדי להכות את מצרים מכות נאמנות,
מה לומר על זה בשכל אנושי? צריך להכריח אותו להתנגד ליציאתם. מי הפך את פרעה לרשע בהגדה. וכל זאת כדי שיצאו ברכוש גדול וכדי שנקרא במקהלה שאין כמותה בעמים: "דם צפרדע כנים.... מכת בכורות". והשכל האנושי שואל: אם הכל נעשה בדברו מדוע אנחנו מאשימים את השליח? זו שאלה פילוסופית ומוסרית נוקבת בהיסטוריה שלנו. וכאן בא "שפוך חמתך...". ההגינות מחייבת שבקטע של "שפוך חמתך על הגויים...." חייב אחד לזעוק: "רק לא על אמריקה"!!! והשכל האנושי חוקר לאמת. מה זה "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך...", מי הם? גויי הנצרות והאיסלאם מכירים באל האחד הזה וטוענים שהבחירה הועברה מישראל אליהם, כשהגלות היא העדות. כלומר, הם יודעים את האלוהים ובשמו הם פורעים בנו. היה צריך להיות שפוך חמתך על הפוגעים בנו.
אז מי נשאר בעולם שאליו מתבקשת החֵמָה האלוהית? דמיינו סיפור: משוחח עם הודי וסיני משכילים על הוויות העולם ומספר על עם הבחירה. ושניהם תמהים: למה לא סיפרו לנו. אנחנו מחצית העולם. ה"בחר בנו מכל העמים" אינו פשוט מולם. תרמנו את האמונה באל אחד. אבל הרי אין טוב בלי רע. בעולם האלילי לא היו מלחמות דת. אמונת האל האחד הביאה למלחמות דת אכזריות.
מאז מהפיכת ההשכלה בעם היהודי השכל האנושי תובע אמות מידה רלוונטיות למציאות החיים המשתנה. זה לא היה זר ליהודים הישנים. היו יוחנן בן זכאי ששינה, הרמב"ם שהתנצל על קטעים פגאניים, הבעל שם טוב שהפך עולם אמוני. לפיכך ראוי שיהודי ישראלי ישאל מדוע לא תערך הגדה רלבנטית לימינו. השכל האנושי לא מבין מדוע מותר לסעדיה הגאון לנסח הגדה ואסור לחכמי ימינו? תישבי!
לקראת נעילה לא אפשר שלא לשאול שתיים שאלות: האחת - מדוע חג הפסח מתחיל בהערמה הלכתית של מכירת החמץ לגוי.
השנייה – איך משועבדים משוחררים חוגגים חג חרות כמשעבדים? התשובה מסובכת בפוליטיקה של אינסוף חשבונות בין שני העמים הנאבקים על ארץ אחת. לצאת מהסבך הזה אפשר ללמוד ממשה רבנו. להזכיר לקוראים: כאשר הוא בא אלינו במצרים ואמר: היום אתם יוצאים! השבנו כך: רבנו, וכי לא נאמר כי יענונו ויעבדונו 400 שנים ולא עברו אלא כך וכך. אמר לנו כך: כיוון שחפץ בישועתכם אינו בא בחשבונותיכם.


 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל