נותנות יד לקיטש

הממשלה יזמה מחווה לאישה. את משואות יום העצמאות תעלינה 14 נשים חשובות. מול הוויית האפליה כלפי נשים האירוע הוא קיטש.

נותנות יד לקיטש

אני מתנצל על הדברים הבאים אל 14 נשות המשואות של יום העצמאות. הם באים מהבנתי כי ההצלחה של מהפכת הריבונות של עם ישראל זקופה לכך שהמנהיגים הרוחניים והפוליטיים שלה אהבו אבל, לא ריחמו על העם. אף אחד לא אשם לנו. אנחנו נחלץ את עצמנו מחיינו הפגומים.
על פי העיקרון הזה מכוונים הדברים לנשים שנבחרו - בהפגנה פוליטית ממשלתית ללא תקדים - להדליק את המשואות לתפארת המדינה. טענתי כי החבורה החשובה הזאת נותנת יד לקיטש. חבל!
מה זה קיטש? – יצירה ספרותית או אומנותית זולה המכוונת לעורר רגשות באמצעים שאינם תואמים את הטעם הטוב (אבן שושן). המדינה והחברה חייבות לגדוע מן השורש את האפליה וההדרה האימננטית של האישה/הנשים בחברה. זה לא עניין פוליטי זה גֶן דומיננתי בתרבות היהודית ובהלכה האמונית. התיקון הוא לא עניין לקוסמטיקה אלא לדיסקט אחר. דיסקט אחר לא עושים מקיטש.
לא רק מהזווית המוסרית של האפליה אלא - והיום יודעים הכל – שהחברה האנושית החמיצה 50% מהמוחות בהיסטוריה. זה נושא מכונן לאיכויות החברתיות והתרבות הלאומית:.
לאה גולדברג כותבת: " אני כמו כל אישה שייכת...". מכאן ההגדרה "בעלי"! אין אף תרבות בעולם שהאישה שמה את עצמה בהגדרה מילולית כשייכת. ההישגים שעל פיהם נבחרו ה – 14 הם העדות שלא צריך לרחם על מעמד האישה אלא לכעוס על אלה שיכולות ממעמדן ומהישגיהן לפעול לבטל את ההדרה והאפליות המנחתות את האישה.
לפני שהבנתי ש"בעלי" הוא לא מטפורה אלא מעמד משפטי, גילה לי אבי את עניין הטומאה באישה. מיד שאלתי: הרי הייתי תשעה חודשים ברחם. ואני יוצא והיא טמאה מחזורית. ואח"כ, "בצלם אלוהים ברא" אותנו, אז איך יכולה לישכון טומאה בצלם אלוהים? ותשובתו: פרשנו מהאדוקים והיינו לחופשיים. סב רבא רשם שמעולם לא ישבה אמו לאכול עם אביו. זה לא עניין פוליטי זה שורש של הציביליזציה היהודית הישנה.
בתורה עוד מגלים נשים עם מעמד. בנות צלופחד הכניעו את משה לצוות להן את נחלת אביהם. ומואבית הורה את שושלת דוד. ועוד כמה הבזקים כאלה (עיינו במילים ויהודים של עמוס ופניה עוז). אבל, בהלכה היחס לנשים אי אפשר להבין אותו במוח אנושי חופשי. כבודה בת מלך פנימה מפעים אם לא לומדים שכל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות. והרמב"ם מרכך: "דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, אם למדה, אינו כמלמדה תיפלות". ואפילו רבי עקיבא גורס שאיש יכול לגרש את אשתו "אפילו מצא אחרת נאה ממנה". אפליה מדאורייתא. אין זכות ירושה. פסולה לעדות. מה כי נפרט הארבעה עשר בקיאות ולא נזעקות לתיקון.
גם לא נועזו לומר בפשטות לא תיקנו אותנו בהצגה לאומית. זה קיטש. או אפילו מסכימות על תנאי של תיקונים במסכת הפגיעה בנשים: טרגדיית העגונות, איסורי נישואין וייסורי גיטין, ההתעללות במתגיירות, מפלגות חלולות מנשים, מנהגי ירושלים באוטובוסים, במידרכות ובמודעות ועוד עיוותים נשעני הסטאטוס קוו המיושן. ובמקביל האפליות בשוק העבודה והשכר והכל ידוע.
יש עמים ומדינות עם הישגים של גאוני ספרות ואמנות ומדע וחברותיהן ומדינותיהן הולידו הוויה בלתי אנושית. מה לנו ההישגים מול העיוותים הללו. בהבדל מתחייב. לנשים במאות הקודמות לא היו הישגים שיכלו לתרגמם לתיקוני מעמד. אבל, לנשים בדמוקרטיות המערב ובארץ יש הישגים אישיים מפליאים. ומותר לכעוס עליהן שאלה לא מיתרגמים למהפך מעמדן לשיוויון במשפחה, בחברה, בכלכלה, בפוליטיקה,
אם מדליקות המשואות ושכמותן בהישגים ומעמד ויצירה לא מתרגמות את מעמדן להמריד את נשות הארץ נגד האפליות ובעד התיקונים המצופים ובעיקר להילחם לשינוי הדיסקט התודעתי של הגברים (אישים ולא בעלים) להפנמת ההכרה במעמדן השווה. או אז בדומה למה שטענו המייסדים כלפי היהודים: אף אחד לא אשם לעליבות חיינו. אנחנו נושיע את עצמנו. כבוד בת מלך פנימה וחוצה למלוא הפוטנציאל. זה לא עניין לקיטש.
 
תמונה ראשית:  לע"מ
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל