נכדתי היקרה

מכתב לנכדתי ,לקראת יציאתה לפולין.

נֶכְדָּתִי הַיְּקָרָה

בְּבִקּוּרֵךְ בְּפּוֹלִין אַתְּ מְשַׁדֶּרֶת :
אֲנִי עוֹד חֻלְיָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת
וְשֶׁאֶת הַנַּעֲשָׂה... לָעַד אֶזְכּוֹר
וְשֶׁאֶת שָׁרָשַׁי הַיְּהוּדִיִּים, אֵין לַעֲקֹר !

רוֹצֵחַ נָאצִי חוֹלָנִי
נִסָּה לְחַסְּלֵנוּ כְּ"פִּתְרוֹן- סוֹפָנִי",
גַּם גּוּפָנִי
וְגַם כָּל...סַמְמָן חִיצוֹנִי,
לִפְשָׁעָיו...עַמֵּנוּ לֹא סַלְחָנִי
וּמוֹרַשְׁתֵּנוּ עוֹבֶרֶת...מֵאֶחָד לַשֵּׁנִי.

מָסָרְתֵּנוּ בַּיַּהֲדוּת...
הִיא כּוֹחֵנוּ בַּהִשָּׂרְדוּת.

נַמְשִׁיךְ לָשִׁיר "אֲנִי מַאֲמִין"
בֶּאֱמוּנָתֵנוּ הָאֵיתָנָה וְעַתִּיקַת הַיּוֹמִין,
כְּפִי שֶׁשָּׁרוּ הַקְּדוֹשִׁים בְּדַרְכָּם הָאַחֲרוֹנָה
אַף שֶׁלֹּא הֵבִינוּ...אֶת חִשּׁוּבֵי רַחְמָנָא.

נֶכְדָּתִי, חִזְרִי מִפּוֹלִין חֲדוּרַת אַהֲבָה וֶאֱמוּנָה
גַּם בְּיַהֲדוּתְךָ וְגַם בַּמְּדִינָה,
וְאַחֲרֵי כָּל מַה שֶּׁרָאִיתָ
לִצְעוֹק... אַתְּ בְּהֶחְלֵט זַכָּאִית :
אֲנִי גֵּאָה לִהְיוֹת יְהוּדִיָּה
וְלִהְיוֹת בַּשַּׁרְשֶׁרֶת...עוֹד חֻלְיָה.

צַעֲקִי נֶכְדָּתִי...צַעֲקִי !
הַגְדִּילִי חֶלְקֵךְ...מֵחֶלְקִי !

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי

רוצה לכתוב בדעתון? לחץ כאן

תגיות: יהדות , זיכרון , שואה , מסורת. .