לעשות כושר בגיל 40

כשאתה מגיע לגיל 40 אתה מגלה שיש לך יותר עבר מאשר עתיד ובכדי לעצור את הזמן ולשמור על הנעורים אתה מחפש לעשות הכל.

 

"אתה בקצב של שש נקודה שלוש דקות לקילומטר" אמרה לי בקול של אישה סקסית אפליקצית הריצה של נייקי. הזיעה עוטפת אותי, קצב הלב מתחזק כמו דרבוקה בחפלה ים תיכונית, רגל רודפת רגל, הנוף מתחלף, שדות העמק חולפים בכפוף לקצב הריצה שלי, הרוח נושבת בקלילות ומלטפת את הפנים שלי...... יש בריצה פסק זמן, רגע של ניקוי המחשבה , הריצה היא סוג של מדיטציה נפשית, סוג של חשבון נפש יומי .
משהו קורה לנו כשאנחנו מגיעים לגיל 40, אתה מתחיל לחשוב על ספורט, על החשיבות שלו, בלנסות לעצור את הזמן, את הבטן שמתקשה להישאר בפנים, פתאום אני ובני דורי מוצאים עניין בספורט ואני לא נשאר מאחור. אני רץ, פעמיים בשבוע אני מתאמן אצל גבריאל באיגרוף תאילנדי (אני רק מזכיר את שמו ונתפסים לי השרירים ) בועט קופץ מתאגרף ואולי בשנה הבאה אשתתף באליפות ישראל ל"זקנים" - למהמרים, לא מציע להמר עליי .
כל יום אני מגלה חברים וותיקים שמצאו בספורט מפלט בריאותי ונפשי , לא שזה יעזור לנו לעצור את הזמן אבל אולי זה ישאיר אותנו כאן.... קצת יותר זמן .
בשבוע שעבר סיפר לי שחר שהוא רוכב פעמיים בשבוע על האופניים לבסיס בו הוא משרת, ארצי סיפר שהוא עוד משחק כדורסל, עופר גילה את הגולף ( נו סוג של ספורט לעצלנים) דורון גילה את הסקס (גם סוג של ספורט), עמוס גילה את המשקולות (האמת, הוא לא עזב אותם מגיל 16), סיטי סמס לי שהוא עדין חוטא בכדורסל אבל צירף לזה גם אופניים וגם אח שלי מנסה למצוא מפלט על האופניים ככה שסוגים שונים של ספורט ובראשם אופניים החלו לתפוס מקום חשוב בחיינו.

כמה ניסו בבית הספר, טיירי ושמשון, להכניס בנו את האהבה לספורט.... כמה מאמצים ,כמה הסברים, אבל באותה תקופה קבוצת הפרזיטים של הכיתה התעניינו רק בדבר אחד - בנות המין השני ועצם המחשבה עליהן סיפק לנו חימום לפני אימון.
אם כבר מדברים על טיירי אז אני חושב שזאת הזדמנות להתנצל ,על מה ?......על השיא שרשמתי בריצת 2000, רימיתי!!!!!! הוא היה מזויף, אני קיצרתי את המסלול בעזרת חבר על אופנוע שהקפיץ אותי כמה מטרים מנקודת הגמר..... ווואי אני נזכר במבט שלך כמה מאושר היית , סוף סוף מצאת רץ נוסף לאליפות בתי הספר שהולכת וקרבה , אז אם עשית אחד ועוד אחד …...אתה כבר מבין למה דקה לפני תחילת אליפות בתי הספר בתוך יערות זכרון יעקב, רגע לפני תחילת המרוץ, נתפס לי השריר בירך - זה היה כי לא מצאתי מישהו שיקפיץ אותי לסוף המסלול...

אז איך הגעתי לריצה, איך זה התחיל? אז ככה: רוב בני גילי גילו את האופניים, מין אופנה או סוג של מחלה שמתפשטת כמעט בכל הארץ בכל שביל, בכל כביש אתה רואה קבוצות קבוצות של רוכבים מיוזעים שמתרכזים בקו המקווקו בכביש.
וכשזה הגיע לחברים שלי הם התחילו את הלחץ (לחץ חברתי ) תזכרו "תלך לקרבי כולם בקרבי", "מתי תתחתן כולם נשואים?" מתי יהיו לך ילדים, לכולם יש? מתי תרכב על אופניים כולם רוכבים? בקיצור, לכולם רע אז תצטרף.
נשבע לכם ניסיתי..... קניתי אופניים ב....אתם יושבים - 5000 ש"ח, כן אני יודע יקר אבל בשביל התחביב הזה, זה זול, כן זול! רוב החברים שרוכבים משקיעים באופניים שלהם סכומים מטורפים שמתחילים ב-10000 ש"ח ומעלה. יש כאלה שמוכרים את הבית לוקחים משכנתא רק בשביל אופניים.
נמשיך, איפה היינו? ….. כן נזכרתי, קניתי קסדה, קניתי משקפיים, שעון, טייטס(בושות), גברים בטייטס נשמע כמו סרט של הומואים או רבין הוד והעליזים אבל לא! זה על קבוצת גברים שחווים את משבר גיל הארבעים על אופניים, במקום לקנות אופנוע ולהחליף את האישה בבלונדינית עם קעקועים, הם רוכבים על אופניים בטייטס עם תוספת של סילקון רך בישבן.
קניתי הכל והודעתי לרונן, "מתי אתם רוכבים? אני מצטרף" "מחר" ענה לי רונן "יופי, לאן?" התעניינתי "30 קילומטר" הסביר רונן בהתלהבות מוזרה, דרך יערות מנשה לכרמל וחזרה " אאאא הבנתי טוב" (30 קילומטר מטורף) "אין לי עוד אוויר בגלגלים אני אצטרף אליכם שבוע הבא".
לא מספיק קניתי טייטס עם סילקון בתחת אוי איזה תחושה מבישה, הרגשתי כאילו קניתי טמפון או קונדום ,יצאתי מהחנות עם כובע קסקט ומעיל שחור שלא ייזהו אותי אנשים, לא מספיק בושות ליום אחד אז גם להגרר אחרי קבוצת גברים מאחור ולראות להם את הישבן הסילקוני שלהם מתנדנד על הכיסא בעודי נשרך מאחוריהם?? אז כדי שאני לא אעמוד במצב מבייש רכבתי בשדות בשקט במשך חודש שלם ואחרי שהבאתי את עצמי לרמה סבירה של רכיבה שוב הרמתי טלפון לרונן "אני מוכן להצטרף אליכם לקבוצה! מתי אתם רוכבים?" "בשבת, לחייג אליך שעה לפני ?” התעניין החבר , "בטח קניתי קסדה, קניתי אופניים, קניתי טייי לא חשוב - אני מוכן", "מצויין" ענה רונן "אני אתקשר אליך בשבת, שעה לפני שיוצאים" .

שבת 5 לפנות בוקר הטלפון מצלצל ליד המיטה אני מושיט את היד מרים את השפורפרת ומניח אותה על האוזן "הלו הלו" לחשתי לתוך השפורפרת "ארז" נשמע קול עירני מהצד השני של הקו "זה רונן, 5:30 צומת מגידו ,יאללה תתארגן" "אתה נורמאלי מי מתקשר בשעה כזאת?? מי רוכב בשעה כזאת?? אפילו הציפורים עוד נוחרות על העצים!, תקשיב לי טוב שלא תעז להתקשר אלי בשעה כזאת בחיים שלך! רק עם אתה מת וצריך לעדכן אותי לגבי סידורי הלוויה שלך!"

 

 

מקור תמונות FreeDigitalPhotos.net


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל