להיות יהודי זה בעיקר בהרגשה...

המחיצות שאנו חווים בארץ בין דתיים לחילונים לא ממש קיימים כשאנו מבקרים בארצות ניכר. היהודים בניכר הם אכן יהודים עם כל הגינונים ,הלבוש ,המאכלים...אך יש בהם פתיחות לקבל גם את מי ששונה מהם. כיהודים שגרים בארץ אנו מפתחים מגננות , מגביהים את המחיצות.. כשבעצם אין צורך. אנחנו כמשפחה קבלנו שיעור חשוב בוונציה והילדים היו פתוחים לקבל וזרמו אתנו...

באחת הסימטאות הצרות בין הכביסה שתלויה ממעל לבין הגונדולות והיופי העתיק של וונציה ראינו כמה חברה עם כיפות וחליפות שחורות . כשהם שמעו שדברנו עברית הזמינו אותנו בנחמדות בלתי ניתנת לעירעור לסעודה בסוכה. כחילונית גמורה אני יודעת שהסיכויים לשוחח עם אנשים אורתודוכסים יהודיים בארץ היא כמעט אפסית. זה פשוט לא קורה היות ואין מצבים שבהן היינו יכולים לשוחח בחופשיות בלי צנזורה.לכן כמעט והתעקשתי למצוא אלפי תרוצים מדוע לא ללכת לסעודה בסוכה.
כולנו היינו סחוטים מעייפות וונציה בלילה כמו השילה מעליה את כסות היום ולבשה לה שימלה של ערב להתהדר במיוחדות השייכת רק לה. לבסוף פה אחד החלטנו להישאר וללכת לסעודת סוכות.
הגענו ופגשנו גברים ונשים ללא הפרדה משוחחים בנעימות במבטא אידיש עברית אנגלית איטלקית בערבוב נפלא. הם הזמינו אותנו ללמונצ'לו וסיפרו בדיחות, ערכו דיונים ועטפו אותנו בחמימות.
עשו הכל כדי שנרגיש בנעימות בחברתם. האוכל היה טעים ממש כמו בבית. בסוף הערב שוחחתי עם הרבי שהיה איש קטן בשטרימל עם שיער וזקן לבן. היו לו עיניים כחולות בהירות ויפות וכן מאוד מאוד חכמות. הוא דיבר אתי בחידות בין השורות והייתה לי שיחה מאוד מעניינת.
בתי הגדולה אמרה לי כשהלכנו שהיא גאה להיות שייכת לעם היהודי ובכל מקום שנלך יהיו תמיד יהודים שישמרו על כך שנמשיך להתקיים .היא התפלאה על כך שחיה לה קהילת יהודים קטנה שממשיכה אותנו משם..
זה היה "שיעור " לכולנו וחימם את הלב בהחלט.....
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל