חליל מילל בואדי חלק שלישי

פרק ג' - המשכתי בדרכי לבית הורי כשאני מהרהר בדברים ששמעתי, הלכתי לאיטי כדי להניח למחשבותיי לדהור. קצה חוט היה בידי אלא שלא ידעתי לאן מוליך החוט הזה. דווקא בשלב זה נותק הקשר המוזר ביני לבין נעימה. כל-כך רציתי לספר לה את שנודע לי ולהתייעץ, אך היא נעלמה לי שוב.


"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"(שופטים י"ז 6)


חלק ראשון


פרק ג'

המשכתי בדרכי לבית הורי כשאני מהרהר בדברים ששמעתי, הלכתי לאיטי כדי להניח למחשבותיי לדהור. קצה חוט היה בידי אלא שלא ידעתי לאן מוליך החוט הזה. דווקא בשלב זה נותק הקשר המוזר ביני לבין נעימה. כל-כך רציתי לספר לה את שנודע לי ולהתייעץ, אך היא נעלמה לי שוב.
עברתי את בית-אל ובית הורי כבר נגלה לעיני, ראיתי את אימי אוספת כביסה לסל, מרימה אותו בקושי ונכנסת הביתה. עברו רק שישה חודשים מאז לכתי ממנה ונראה היה לי שקפצה עליה זקנה בבת אחת. הדאגה לה הריצה את רגלי, הגעתי הביתה מתנשם ומתנשף. כשראתה אותי אימא היא הניחה את שתי ידיה על חזהּ ואמרה בקול רפה: "אשכול שלי, ילדי" והתיישבה. חיוורונה הפחיד אותי, שאלתי: "מה קורה לך אימא?" גחנתי אליה, נשקתי לה והיא לקחה את ידי, הצמידה אותה אל לחיה ואמרה: "חשבתי שכבר לא אזכה לראותך". רציתי לבקש את מחילתה על היעדרותי הממושכת, אך היא השתיקה אותי ולחשה: "דברים רעים קרו כאן, ויש לחקור ולדרוש מי גרם להם. בני, אתה ודאי תאַמֵּת את חשדותיי, אם כך יהיה הריני מצווה עליך להיות סבלני וסולח כלפי משפחתך, חוששני שהם חטאו חטא גדול ולי לא נותר זמן רב לחיות ולאחות קרעים, שאני יודעת שיתהוו בינך לבין אביך". ואז הוסיפה ואמרה: "אשכול, לפעמים עומדות בפניך שתי ברירות: אחת, להיות חכם והשניה, להיות צודק – בבוא היום, בני, בחר בחכמה", אימי התנשמה בכבדות ואני מבולבל ומבוהל מיהרתי להגיש לה מים. בחוץ נשמעו צעדים כבדים, ידעתי שאבא הגיע ויצאתי לקראתו, "אשכול", קרא אבא בהפתעה, "גש אלי ואחבקך", חיבוקו של אבא היה חיבוק אמיץ וממושך, חשתי שמשהו מטריד אותו, מעולם לא חיבקני כך, מעולם לא ליטף את פני, כפי שעשה עכשיו כשעיניו, הנעוצות בי, דומעות.
בלילה לא יכולתי להירדם, לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה לאימא, והתהיות למה התכוונה בדבריה, הדירו שינה מעיני.
חומה של השמש העירני, הייתי מופתע כשהתברר לי שכבר מזמן עלה הבוקר, אימא חסה עלי ולא העירתני. לאחר שהנחתי תפילין והתפללתי, אכלתי ממטעמיה של אימא ואמרתי לה שאני יוצא לדרך ואשתדל לחזור בערב. אימא לא שאלה לאן פני? שערתי לעצמי שהיא מבינה.
בכפרו של יהוא, זכר צדיק לברכה, היו לי כמה חברי ילדות ואל אחד מהם היו מועדות פני .
הגעתי לביתו של חובב חברי הטוב. בניגוד לאבי שנשא רק את אימי לאישה ולא היו לו נשים אחרות, לאביו של חובב היו שלוש נשים וכל השלוש לא הכירוני, למרות שביקרתי בביתם פעמים רבות, אבל אורח זה אורח והן הכניסוני הביתה, השקוני והניחו לי לנוח. כשנכנס יוֹעֶזֶר, אביו של חובב וראה אותי מסב על הכריות פרץ בצחוק ואמר: "אשכול חביבי, חובב נמצא בכרם, הוא ישוב עוד מעט. אתה יודע שהנשים לא הכירוך?" חייכתי אליו ואמרתי לו, שלמרות שלא הכירוני, נהגו בי מנהג הכנסת אורחים וכמו תמיד אני מרגיש אצלו בבית. אהבתי את אביו של חובב, שהיה אדם חייכן ונוח לבריות, תכונה שאפיינה גם את בנו.
לקראת הצהרים הגיע חובב והתרגש מאד כשראה אותי, הוא צחק וטפח על כתפי, ואני החזרתי לו באותו מטבע וסוף סוף מזה ימים רבים הרגשתי משוחרר ושמח.
אחרי שסעדנו את ליבנו עזב אותנו יועזר והלך לענייניו באומרו לחובב: "אל תמהר לשוב לעבודה, אני אסתדר בלעדיך, אשכול זקוק לך יותר ממני".
יצאנו, חובב ואני, לטייל. חובב שאלני: "מה קורה אתך? למה נעלמת זמן רב כל-כך?" סיפרתי לחובב את כל המוצאות אותי, דיברתי שעה ארוכה והוא שתק והקשיב כשפניו מתעננות והולכות מרוב דאגה. כשחדלתי לדבר נשתררה שתיקה ארוכה בינינו, לבסוף אמר חובב: "ראיתי את ה'גואל' כמה פעמים מאז התיישב כאן, אין הוא אדם מעורר אמון, כבר מזמן אני חושד שמשהו נעשה כאן שלא כַּמנהג במקומותינו, שכן מימי לא ראיתיו לפני שבא לגור כאן. אני רוצה מאד לעזור לך". הוא שקל רגע בדעתו ואמר: "לדעתי עליך לראות אותו, אבל מרחוק, מבלי שיבחין בכך שאתה מסתכל בו. כדאי שתעיף מבט גם במתרחש בנחלה, בה הוא יושב עם משפחתו. עשה זאת חרש, אל תתגלה אליהם".
החלטנו שניפגש מדי פעם ושאני אהיה יוזם הפגישות. הייתה בינינו הבנה, שטוב נעשה אם לא נרָאה יחדיו בזמן הקרוב.
כששבתי הביתה כבר שקעה השמש, אמא הכינה לי ארוחה חמה, שוחחנו שיחת חולין ואימא נמנעה מלשאלני היכן הייתי. הרגשתי שנכרתה ברית חשאית ביני לבין אמא ושמתי לב שהיא סומכת עלי, זה חיזק את בטחוני בתכניותיי.
בלילה סיכמתי לעצמי מסקנות ושאלות שחשבתי עליהן עד עכשיו כדי להבין מה מניע אותי וכיצד עלי לפעול.
מקובל היה אצלנו, שמִצווה על קרובי משפחה של בעל נחלה, שמת ואין לו יורשים, לגאול את נחלתו, כלומר לקנותה בכסף, הזכות לקניה ניתנה קודם כל לקרוב ביותר. נעימה לא יכלה לרשת את אביה בגלל היותה חרשת ואילמת, אך הכסף ששולם על ידי ה'גואל' על הנחלה יכול היה לעזור לה לשרוד. היעלמותה הוציאה אותה מכלל היורשים אפילו לגבי הכסף ששולם על הנחלה, זו הייתה התובנה הראשונה שלי.
יהוא היה קרוב משפחה רחוק שלנו וראינו אותו פעמים רבות בהתכנסויות של משפחתנו בראשי חודשים ובחגים. לא פעם היה חובב מתארח אצלי באירועים אלה ואם הוא מימיו לא ראה את ה'גואל', איך יתכן שהאיש הזה הוא קרוב המשפחה הקרוב ביותר ליהוא, זו הייתה שאלה שהציקה לי ועוררה אצלי תהיות רבות.
שאלה נוספת שלא נתנה לי מנוח הייתה מי היו העדים, שהעידו, כנהוג, בפני הזקנים בשער העיר, על-כך שהאיש הזה הוא הקרוב ביותר ולו זכות הקניה של נחלת יהוא?
החלטתי שלבוקר פתרונים ונרדמתי. חלמתי שוב על נעימה, ראיתיה בחלומי עולה בדרך לבמה בשילה, הייתי קרוב אליה והתחלתי לרוץ, אך למרות שהיא לא החישה צעדיה לא הצטמצם המרחק בינינו, ראיתיה עולה לבמת הזבח ורצתי לשם, כשהגעתי לבמה מצאתי עצמי עומד באמצע שדה ריק. התעוררתי והרגשתי מחנק, ראשי היה טמון בכר שלמראשותיי, התרוממתי וגיליתי שכולי מכוסה זיעה. יצאתי החוצה, היה עדיין לילה והיה קר למדי, כרגיל בלילות של העונה הזו בשנה.
ישבתי על אבן וניסיתי לפתור את חלומי. האם נעימה העבירה לי מסר בחלום הזה? למה הריצה אותי לשילה? אמרתי לעצמי שסביר מאד שעניין גאולת הקרקע של יהוא נדון על ידי הזקנים שבשער העיר שילה ולשם הגיעו ה'גואל' והעדים שלו. על פי שניים עדים יקום דבר לפי החוק אצלנו, חזרתי לשאלה המטרידה: מי היו שני העדים?
לפני שאני רואה את ה'גואל', אמרתי לעצמי, אינני יכול להמשיך ולהתחקות אחר מהלך האירועים. חזרתי לכפרו של יהוא כשאני לבוש בגלימה שחורה וארוכה ופני מכוסים עד לעיני בבד שחור, רבים מן הסוחרים הנודדים, שאינם מישראל, היו לבושים כך, לכן לא חששתי.
ידעתי שסמוך לבית בו גר עכשיו 'הגואל' יש תלולית קרקע, שממנה אפשר להשקיף על הנחלה כולה, עליתי עליה וישבתי בין הקוצים והדרדרים שכיסו אותה. עננים כבדים כיסו את השמים ורוח קרירה החלה נושבת, שמחתי על בגדי ההסוואה שלי, שמנעו מן הרוח לחדור אל גופי. ישבתי על סלע וצפיתי שעות ארוכות בנעשה בתוך הנחלה. יכולתי לראות בבירור את ה'גואל' ואת מעשיו בתוך הבית. נשותיו עמלו בפרך גם בבית וגם מחוצה לו בעוד הוא יושב עם נעריו, אוכל ושותה. לא יכולתי לשמוע מה היה תוכן שיחתם כי הרוח נשבה ממני והלאה, אבל הם נראו כחורשי מזימות וראיתי את ה'גואל' סוטר פעם לנער זה ופעם לנער אחר.
לא מצאתי שום דמיון בין ה'גואל' לבין מי ממשפחתנו. שמחתי על כך, למרות שידעתי שאין זה אומר שהוא אינו קרוב שלנו. מראהו היה רגיל אבל כל התנהגותו נראתה אכזרית, אלימה ומפחידה. נזכרתי באבא, בחיבוקו הנרגש והמוזר כשפגשני ובדמעותיו וחשד התחיל לחלחל במוחי שיש קשר בין הדברים. בלבי צצה השאלה: האם האיש הרשע הזה מאיים איך שהוא על אבא? האם על זה רמזה לי אימא?
יהיה עלי לחזור לשילה, אמרתי לעצמי, שם כנראה נמצאות התשובות לשאלותיי, החלטתי שמחר עם שחר אצא לדרך.
שבתי הביתה ומצאתי את אימא ואת אבא יושבים ביחד שותקים ונרגזים.
אמא הייתה חיוורת מאד ושפתיו של אבא היו חשוקות כאילו החליט משהו והוא אינו מתכוון לחזור בו. לקריאת השלום שלי ענה אבא: "שב אשכול, עלי לדבר אתך", התברר שמישהי הציעה לאבא שידוך בשבילי ואבא התכוון להיענות לשידוך הזה. אבא היה עקשן גדול ולא תפס שאני דומה לו במידת עקשנותי. אמרתי לו שמחר אני יוצא שוב לדרך ואינני יודע מתי אשוב, על זה ענה לי אבא בפסקנות: "אתה נשאר בבית ואינך יוצא לשום דרך". ראיתי את חיוורונה של אמא והתאפקתי, אמרתי לו בשקט: "אל תכעס אבא, אני אוהב אותך ואני לא רוצה לריב אתך, אבל בגרתי ואני מסתדר מצוין בכל מקום בזכות החינוך הטוב שהענקת לי, אל תנסה בבקשה לכפות עלי נישואים מפני שכרגע אין זה מתאים לי", אבא פתח את פיו לענות לי ובאותו רגע צנחה אימא והתעלפה.
אבא צעק בבהלה: "תביא מים, מהר!" הבאתי מים ורצתי לקרוא לשַׁמָּא וחיאל אֶחי. רצנו לבית ההורים וכשהגענו לדלת שמענו את אבא אומר: "אני נשבע לך, לא אכפה עליו מאומה!" מצאנו את אימא מתאוששת בזרועותיו של אבא וחיוך קטן נסוך על פניה.

המשך יבוא.....

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל