הנער בפיג'מת הפסים/ ג'ון בויין

מה היינו עושים אם היינו חיים בשנת 1942 בגרמנייה כגרמנים. האם הפחד היה משתק אותנו? או שהיינו מתנגדים כהוגן להיות עדר?כיתה ו' ומחנכת נפלאה שביקשה שייצפו בסרט סוחט דמעות

סרט מבוסס על ספר "הנער בפיג'מת הפסים"/ג'ון בויין

1942,ברלין,קצין אס.ס וילד אחד ששמו ברונו .
הוא היה בן 8 ואביו היה זה שלחץ על כפתור המוות ,סך הכל לחיצה קטנה אחת והגזים היו ממלאים את המקלחות . ילד בן 8 שהלך לשליחות עם אביו במקום שבו המלאכים ריחפו מעצב על מחנה המוות. במקום הכי בודד בעולם הוא פגש חבר מעבר לגדר. ילד בכותונת פסים ושיער מגולח שבא יום אחרי יום לפגוש קצת אנושיות במקום שהאנושיות נגמרה במכות באלות ביריקה ובזלזול כבוד האדם. "הסקרנות אכן הרגה את החתול" מהו המקום המוזר שבו ילדים לובשים פיג'מות מאחורי הגדר היה כמשחק אסור שנגמר בצחוק הגורל שבו ילד אחד חי והשני כבר לא.
- האמא שאלה שאלות אך לא קיבלה תשובות מהאבא.
- האבא אמר שחיילים תמיד מקבלים פקודות ומבצעים אותם.
- הסבתא התנגדה ולכן הרגו אותה
- והילד בן ה 8 פשוט היה ילד סקרן שלא קיבל שום דבר כמובן מאליו בלי לבדוק בעצמו.

היום המחנכת של בתי בכיתה ו' ביקשה שכל הכיתה תצפה בסרט, סרט שגרר אחריו בכי גדול של כולם בלי יוצא מהכלל.
כשביתי סיפרה לנו על הסרט שאלתי אותה איך היא משליכה את הסרט על החיים עצמם.?

- לרגע חשבה ולחלוחית בעינייה. " לבדוק תמיד בעצמי את העובדות. כי גם כשאומרים נתון כלשהו הוא יכול להיות שקרי .
- לא ללכת כמו עדר , ללכת בעיניים פקוחות .

שאלתי את שתי הבנות האם הייתם מתנגדות גם אם זה היה מסכן את חייכם?

- אחת ענתה כן ! צריך למות למען מטרה שמאמינים בה
- השנייה ענתה לא ! לא חייבים לסכן אפשר להתנגד ולתרום למען מטרה בסתר.
- ואני אומרת כאמא שאני פשוט גאה בבנות שלי על החשיבה, על הויכוח. אי אפשר לדעת מה היינו עושים אם היינו במקומם. ברור שהיינו מפחדים למות השאלה אם היינו
משותקים מפחד או שהפחד היה ממריץ אותנו להתנגדות.

וזו שאלה שלעולם לא נוכל לדעת..........
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל