גשר לרגש - ימי ספירת העומר הם גשר לקפיצה ברוחניות

העצמה רוחנית דרך ימי ספירת העומר

גשר לרגש – כלי לקפיצת מדרגה ברוחניות

ימי ספירת העומר

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כ"ג ט"ו).


ימי ספירת העומר הקדושים, הם ימים מסוגלים ביותר לתיקון מידות הנפש ומטרתם היא התקדשות והכנה נפשית לקבלת התורה. מפסח עד שבועות אנו סופרים 50 יום המהווים גשר בין שני החגים, שהם חג אחד ארוך. יציאת מצרים היא תחילת הגאולה, המסע במדבר הוא האמצע, ומתן תורה הוא התכלית. במהלך תקופה זו אנו מבחינים בארבעים ותשעה חלקים בנפש האדם, כאשר לכל יום יש עבודה ייחודית ומדויקת המצמיחה אותו. ארבעים ותשעה ימים אלו מורכבים משבעה שבועות כפול שבעה ימים בשבוע ובכל יום יש את צירוף המידות הייחודי שלו לעידון ותיקון הנפש.
שבעת השבועות מבטאים את שבע מידות הרגש: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
השבוע הראשון, הוא שבוע החסד, מידה המבטאת את אהבת הטוב. האהבה היא הבסיס לחיים, והיא מאפשרת לנו צמיחה וגדילה מעבר לעצמנו. באמצעות האהבה והנתינה לזולת, מתאפשר לנו לחוות את קירבת אלוקים.
השבוע השני הוא שבוע הגבורה, בו אנו לְמדים את סוד המיקוד והצמצום. בעוד שלאהבה יש את תכונת ההתפשטות ללא גבולות, לגבורה יש את היכולת לומר "די, עד כאן", כך האנרגיה נעשית מרוכזת ויעילה יותר. לדוגמא: אֵם האוהבת את ילדיה ומביעה זאת בחיבוקים ונשיקות בלי סוף עד שלילדים נמאס, וזה הופך ל"חיבוק דב" במקום "חיבוק טוב". הנתינה צריכה להיות בהתאם לכלי המקבל, ולכן הצבת הגבול נעשית ע"י מידת הגבורה.
השבוע השלישי, הוא מידת התפארת לה יש הכוח המיוחד למזג את שתי המידות חסד וגבורה, כיוון שהיא מכילה את מימד האמת. ניתן להגיע לאמת רק ע"י ביטול ה"אני", ביטול ההרגלים הנועלים את האדם ולא מאפשרים לו להתרומם. אומר ה"שפת אמת" על הפסוק "של נעליך מעל רגליך" שהמשמעות הפנימית היא: של מנעוליך מעל הרגליך. לאדם מאוזן יש ראיה אובייקטיבית של המציאות, ללא דעות קדומות ושיפוטיות, יש לו יכולת לראות את היופי שיש במציאות המורכב מהמגוון האינסופי בבריאה.

ימים אלו בין פסח לשבועות, מהווים אמצעי לבניין אישיות האדם, תכנית העצמה רוחנית מדהימה, בהם ניתן להשיג מה שלא ניתן כל השנה כולה.

מה סופרים? סופרים את הימים ממוצאי יו"ט של פסח אז היו קוצרים שעורים, טוחנים, קולים ומקריבים אותם כקורבן מנחה עבור כלל ישראל (קורבן ציבור). סופרים כמה ימים עברו מאז הנפת עומר השעורים. במוצאי פסח בערב, סופרים יום אחד לעומר, אח"כ יום שני לעומר וכו' עד היום החמישים שהוא חג שבועות.

הספירה היא בסדר עולה – מדוע?
בנוהג שבעולם, כשמצפים למשהו חשוב, סופרים בסדר יורד, כלומר כמה ימים נותרו עד האירוע. לדוגמא, משגרים טיל לחלל, סופרים 10, 9, 8, וכו'. לדוגמא, כשאדם מצפה לאירוע חשוב בחייו שעומד להתרחש בעוד 30 יום, הוא עושה טבלה של 30 יום וכל יום שעובר הוא מסמן איקס, הוא מכוּון מטרה ומצפה לאירוע, והימים שמבדילים בינו לבין האירוע, הם ימים של ציפייה דרוכה ומורטת עצבים. מבחינתו, הוא היה רוצה שהיום כבר יגיע ויסתיים זמן ההמתנה המיותר. התורה מלמדת שדרך זו עלולה להביא לידי יאוש. לעומת זאת, היהדות מלמדת את דרך התקווה. התקווה היא העניין. נכון שיש מטרה, והיא חשובה מאוד, אך האמצעי להגיע אליה הוא לא פחות חשוב. בכל יום של ספירה, האדם מזכך עוד חלק בנפשו וקונה עוד דעת. הקורבן המוקרב בצאת יו"ט של פסח הוא קורבן שעורים, שהוא מאכל בהמה. לבהמה אין כל דעת, בהמה = בה-מה, אין לה כל יכולת התפתחות, מה שיש בה זה מה שיש ולא יכול להיות כל שינוי. בשבועות, בסיום ימי הספירה, אנו מקריבים קורבן העשוי משתי ככרות לחם שהן מאכל אדם, המאופיין ב"דעת". מתן תורה מהווה מפגש בין האדם לבוראו. האדם שהוא המקבל, מבין שקשר עמוק ואמיץ עם בוראו הוא הדרך היחידה לחיים של משמעות בעולם הזה, ולכן הוא מייחל ומצפה לקבל את חוקי הבורא ולקיים אותם.
הרב פינקוס זצ"ל מביא משל: אומרים לאדם שבעוד 100 ימים יוכל לקבל 1,000,000 דולר. יש שתי אפשרויות, האחת שיקבל הכל בתום התקופה והשניה שכל יום יעשה איזו עבודה ויקבל 10,000 דולר. לפי האפשרות הראשונה, כל יום של המתנה ייראה לו נצח, ריק מתוכן, ואילו לפי האפשרות השנייה, ימים אלו מהווים אמצעי להרוויח כסף והם ימים של התקדמות לקראת מטרה נכספת. כך היה עם יעקב אבינו כפי שכתוב בתורה: "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". יש לשאול, איך 7 שנים נראו בעיניו כימים אחדים? מטבע האדם, שכשהוא אוהב מאוד מישהו, הוא רוצה להיות אתו. אלא שרצונו הקדוש והטהור של יעקב אבינו היה לבנות את בית ישראל בקדושה עם רחל אמנו, והוא כ"כ ציפה וייחל ליום זה, שכל יום היה בעיניו בנין ותוספת לקראת מטרה זו.

הרעיון הרוחני של ספירת העומר

זיכוך המידות וקניין הטוב פסח מבטא חירות משעבוד, מעינויים ומיצרים שונים. התורה מלמדת אותנו שלא די בשחרור מהרע, אלא צריך לקנות את הטוב, וזאת אנו עושים בתהליך ספירת הימים. אנו סופרים בסדר עולה ולא כמו אומות העולם בסדר יורד.


אין מקום להשוואות נקודה נוספת היא שהספירה היא אישית, ככתוב: "וספרתם לכם". כל השוואה עם אחרים מיותרת לחלוטין, לכל אחד יש המשאבים והתנאים הייחודיים לו, ולכן אל לאדם להשוות עצמו עם אחרים ולהיכנס לתסכול ויאוש.

יש משמעות לכל יום ויום רעיון נוסף מעניין הספירה הוא שלכל יום יש משמעות וחשיבות, ואין יום שאין בו תועלת וברכה המיוחדים לו. הספירה ממחישה לנו שזמננו מוגבל וקצוב ועלינו לנצל את הזמן כראוי.

סגוליות ימי הספירה

האר"י ז"ל אומר שבימי ספירת העומר נפתחים ארובות השמיים, אלו ימים של 'מוחין דגדלות'. מה הכוונה? כשאומרים שהאדם נמצא ב'מוחין דקטנות' - הכוונה היא שהוא רואה את עצמו בלבד, הוא חש שהוא מרכז העולם. זו מודעות נמוכה. כשמודעות האדם גדֵלה, הוא כבר מכיר באנשים סביבו שהוא תלוי בהם, קשור אליהם, עד שהוא מכיר בקשר ובתלות שלו בבורא עולם. כשהוא גדל יותר הוא מכיר שהקב"ה הוא נשמת הכל, מלוא כל הארץ כבודו ואין עוד מלבדו. המדרגה של אדם בייחוד השם תלויה בדרגה בה שכלו תופס שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד. בימים אלו אנו סופרים 49 ימים של 'מוחין דגדלות' של יחוד השם וזה המובן של ספירת העומר. עבודת היהודי היא בניית חלקי ה"אדם", בנין שיהיה מיוחד לשם יתברך.
בימים אלו יש סיעתא דשמיא גדולה מאוד, וכתוב שכפי התנהגות האדם בימים אלו, כך מוליכים אותו משמים במשך כל השנה.

נראה רמז נפלא לעבודה הפנימית שאדם יכול לעשות בימים אלו דרך המספרים:
המילה "לב" – הערך המספרי שלה הוא 32 +
המילה "טוב" " 17 = 49
המספר 33 = ל"ג = מחבר בין המילים "לב" ו-"טוב", והנה ל"ג בעומר, היום ה-33 בעומר, הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי שהביא לעולם את הזוהר הקדוש, המאיר באור יקרות.
ולא במקרה, המילה ה-33 בתורה היא "טוב"!
כלומר, בימים אלו נפתח חלון הזדמנויות לעצב מחדש את הלבבות להיות "לב טוב".
כשבא אותו גוי להלל הזקן וביקש להתגייר, אמר לו:
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", וזוהי בדיוק מטרת המצוות בין אדם לחברו, שהן הכלי לעצב את הלב הטוב של האדם.
לכן ניתן לומר שהמשמעות העיקרית של ימים אלו היא:
כוחות מיוחדים הניתנים בימים אלו לגדילה והתעצמות של האדם.
מפסח עד שבועות זהו למעשה חג אחד, המתחיל בפסח ומסתיים בשבועות.
כל אחד מ-49 הימים הוא מעין סולם המגשר ביניהם.

מדוע דווקא 49 יום ומה המשמעות?

בחג הפסח למדנו שמצרים מייצגת את הארציות, החומריות, הטבע הבסיסי, ולכן היא מצרים, בחינה של מֵיצרים. יום יציאת מצרים אותו אנו חוגגים בליל הסדר, הוא יום ההולדת של עם ישראל. למעשה זהו יום העצמאות שלנו, ולא בכדִי כנראה, נקבע יום העצמאות הרשמי של מדינת ישראל בה' באייר, בשיאם של ימי ספירת העומר. עם ישראל קיבל 49 ימים כדי לגדול ולהתעצם על מנת שיוכל להכיל את האור העצום של התורה – לקראת מעמד הר סיני וקבלת התורה ב-ו' בסיון.
מכאן, שאלו ימים מסוגלים ביותר (שיש בהם סגוליות מיוחדת לדבר) לקילוף שכבות ורבדים של ארציות וחומריות, על מנת להיות ראויים להיות כלים טהורים לרוחניות. בימים אלו עלינו לחפש תכונות, דפוסי חשיבה והתנהגות הקושרים אותנו לחומריות ולהשתחרר מהם, כיון שבימים אלו שורה אנרגיה רוחנית המסייעת באופן מיוחד לשחרור פחדים, קשיים ודפוסים תקועים. לדוגמא: אדם שמזהה באישיותו קשיים כמו עצלות, קושי לקום בבוקר, התמכרויות למיניהן, פחדים שתוקעים אותו, יכול בימים אלו לזכות בקיצור דרך ועליה מהירה לעבר מטרותיו.
מהם 49 יום אלו?
כפי שאומרת התורה:
"שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה'
אלוהיך "ספר דברים, פרק טז פס' ט-י.
המספר 7 המופיע הרבה מאוד ביהדות, מייצג את ששת הכיוונים שיש בטבע – ארבע רוחות השמים, מעלה ומטה, והנקודה הפנימית היא השביעית. זו הרוחניות שבתוך הארציות. זוהי המטרה של עבודתנו כיהודים, לגלות את נקודת הקדושה בתוך הגשמיות. לחבר את הבסיסי והארצי הנמוך ביותר לרוחני והגבוה ביותר. במלים אחרות, לראות את הקב"ה בכל רובד של החיים הגשמיים.
7 – אלו שבעת ימי בראשית, ובתוך כל יחידה יש שבעה רבדים, 7X7 = 49.
49 ימים אלו מהווים גשר לרגש (היפוך אותיות). כל שבוע מייצג מידה בנפש, וכל יום באותו שבוע, מייצג עבודה מדויקת בתוך התחום של אותה מידה.


עיקרי הנהגה בימי העומר

עם ישראל לא נוהגים לערוך חתונות בתקופה זו, לא לשמוע מוזיקה, לא להסתפר עד ל"ד בעומר. יש עדות שנוהגים בחלק מאיסורים אלו גם עד חג שבועות.
 
תמונה ראשית: Cornelia Kopp
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל