איזה יופי: מפגש לוחמי העבר של חטיבת גולני עם לוחמי ההוה

היינו ילדים וזה היה מזמן אך זה חי ובועט בתוכנו עד יומנו האחרון

 

קראו לנו למפגש אז התייצבנו בהמונינו...מפגש לוחמי חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים עם חיילי ההווה

ארבעים שנה בקרוב, עושות את שלהן, בודאי בתחום המראה החיצוני. אמנם, במשך השנים האלה נפגשנו (לפחות חלקנו) מספר פעמים בארועים אך מרווח השנים בין מפגש למשנהו היה גדול. אז מה נותר? לנסות לזהות חלק מהחברים על פי הקול, שפחות או יותר נשאר ייחודי...

 

 
 
 

 

 

 

חטיבת גולני הנוכחית, הצדיעה ללוחמיה בעבר כשערכה לכבודם אתמול, ה 3/7/2013 עצרת במלאת ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים. וכמובן, לא באים רק לעצרת שכן המפגש המוקדם לא פחות חשוב ומרגש מהעצרת עצמה. כמות כזו של חיבוקים, טפיחות על השכם צחוקים וצ'פחות לא ראה פארק רעננה זה זמן רב. קשה אולי להתחרות במנגלים של יום העצמאות או המימונה, אך אין ספק שמפגש לוחמים , במיוחד אם עברו יחד חוויות מטלטלות כמו מלחמה ודומיה, עושה את זה ובגדול. מדהים איך הרצון להסתחבק ולהתרפק על ימים גורם לכולנו (כל מי שהיה ביחידה קרבית מבין זאת היטב) להגיע למפגשים האלה ובאחוז גבוה. לא פחות מדהים איך אנשים, לרגע קצר חוזרים להיות הם עצמם לפני עשרות שנים, עם אימרה כזו או אחרת, אזכור של בדיחות או ארועים של אז וכו'. לכמה שעות אתה חוזר בזמן ודומה שעוד רגע תהיה נכון לעלות על מדים ולחזור ליחידה, העיקר להיות חלק מההוי הייחודי הזה.



זה ארוע משמח ובאמת שאינני רוצה להעיב על האוירה ולתאר כאן ארועי קרבות ומראות לא ממש מלבבים בלשון המעטה אבל תוך כדי שיטוט בין החבר'ה אני נזכר גם במראות הפרצופים אז, תחת
אש ותמרות עשן, את הלחץ, המתח בעיניים וגם הפחד, כן הפחד שלא נפקד מקומו ברגעים קריטיים. הקולות הנרגשים (שלא לומר יותר מזה) הבוקעים ממכשיר הקשר לצד קולות אחרים קרי רוח המספקים הנחיות חוזרים אלי במעורפל. לא פעם אמרתי לעצמי שבעצם מה היינו? ילדים בני 18-21 שהושמו לפתע במבחן הישרדות אמיתי כזה, ששום תוכנית ריאליטי לא תדמה לה. כמה שלא תתאמן ותהיה מיומן בנשק ובעל כושר גופני גבוה, אתה אף פעם לא מוכן נפשית למצבים האלה ברגעי האמת וכל הענין מצטמצם לעיתים קרובות במצבים האלה איך אתה מתגבר וממשיך
לתפקד גם כשנדמה לך שמסביב הכל בלגן ולא לגמרי ברור מי נגד מי.

 

 


לוחמי גולני ממלחמת יום הכיפורים התייצבו ובאחוזים גבוהים לדעתי. המפגשים האלה מחממי לב ונפש
וממחיש תמיד את הקשר המיוחד הנרקם בין אנשים בנסיבות שאין דומה להן ועקב כך מחזיק מעמד לאורך שנים. השמחה שבמפגש היא אמיתית ודומה שכאשר מתפזרים החברים כבר חושבים על המפגש הבא. ללא ספק הוא יערך, אולי לא במסגרת חטיבתית אך כפי שהפלוגה שלנו נפגשת מידי כמה שנים אני מתאר לי שגם האחרות נוהגות כך.

 

 

 

 


אי אפשר בלי להזכיר את הארגון המופתי של הארוע על ידי החטיבה, ממש מגיע להם כל הכבוד.
ההתכנסות לפני העצרת בשטחים ברורים, הכיבוד, הרישום המסודר וגות הכותרת: העצרת עצמה
שהיתה באמת מעל ומעבר למה שחשבתי שתהיה. טקס מרשים וברמה שכיבדה את המעמד
ועוד איך כיבדה. גם גלרית האישים שהוזמנה - מפקדי העבר של החטיבה הופיעה בהרכב מלא
חילקו את המשטח הגדול שבאזור האמפיתאטרון לשטחי כינוס של היחידות השונות של החטיבה, נערך רישום מסודר של החברים למען עדכוני נתונים ולמען המפגשים הבאים... לא נפקד מקומו של אוהל יזכור מיוחד בו אפשר היה לראות הפעם כבר על מסכי מחשב את שמות הנופלים והסיפור האישי של כל אחד מהם. ולעת ערב, עם אור אחרון, התכנסנו לעצרת עצמה שבה נכחו גם כל חיילי החטיבה דהיום. עבור החיילים זה היה אמנם ארוע משמח אך עוד יום של כיף. עבורנו, מפגש בו דור לוחמי ההוה נפגש עם לוחמי העבר של החטיבה זה היה הרבה למעלה מזה. בין השירים ,הנאומים של קציני החטיבה בעבר ובהווה וסיפורי הקרבות שריצדו על המסכים, יכולתי לחוש בהתרגשות האוחזת בנו, שלא פעם באה לידי ביטוי בפרצי מחיאות כפיים. גם כאן, לא נשכחו הנופלים והוקדש להם קטע יזכור. בסיומו של הערב, התפזרנו בתחושה של עוד.

 

 

 

 



מה אומר לכם חברי? אני גאה להיות חלק ממשפחת גולני ועד הפעם הבאה שאני בטוח שתגיע
אומר לכם לסיכום: אוהב את כולכם, תהיו בקשר !

 

 

קישור לכל התמונות

וכמובן איך כמעט שכחתי - הנה קישור לכל התמונות שצילמתי אתמול בכנס.

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל