זיכרון מתוק/לאבא שלי

לפעמים כשאני מסתכלת על אבא, אני לא מבינה איך אפשר לחיות כשהזכרונות נעלמים מהמוח. איך אפשר לא לדעת מי אתה,? מה אתה אוהב או שונא? מה עשית כל החיים ? מה שמות הנכדים שלך או הילדים שלך.? לכן גם אם אבא לא זוכר, אנחנו זוכרים את הדברים הקטנים שעשה שהרכיבו אותו כאדם.

ערב ערב היינו ממלאים מים בדלי הירוק, אבא מצא כלי ישן מילא אותו במים
ובאהבה גדולה היינו משקים לאט לאט צמח צמח. זה היה זמן האכות שלי עם אבא , ולא היו לי המוני רגעים שכאלה
אבא הבין בצמחים יותר טוב מכל אחד שהכרתי אפילו יותר טוב משבתאי מורה לחקלאות בבית ספר. שיח השושנים גדל ואבא
התמלא בגאווה ענקית. הוא היה מסתכל על השושן כאילו אומר לו "השקעתי בך את כל הידע ואהבה שלי אתה חייב לפרוח" .
והשושן כאילו שמע את אבא ועשה כדבריו.

היה לנו שיח לימונית , נענע ושיבה כדי שהתה שאמא הכינה לנו יהיה הכי טעים בעולם.
אבא היה מסביר לי על עלי הנענע שבתוכם מסתתרים כל מיני חרקים קטנים ולכן לפני ששותים היה לו מין טקס שטיפה שכזה
שלא הותיר שום חרק שלא ברח במנוסה.

היום אבא כבר רזה מאוד ולא מצליח להחזיק אף מחשבה יותר מפעימה, הגוף מסרב לזקוף קומה כי הוא מפחד ליפול.
ואם כל הזכרונות לא היו מתעופפים לו מהראש הייתי מזכירה לו שפעם כשהייתי קטנה קטנה היינו סוחבים דלי של מים לגינה
ומשקים לאט ובאהבה את הזכרונות המתוקים של ילדה שגדלה ורוצה שאבא יזכור מי הוא היה.
 
תמונה: Jim Pennucci
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל