שגרת ימים

ועתה, בשלהי יומי - מה נותר לומר על היופי השמימי, הנצח הנשקף אלי במראותיו.צובע את אהבתי לשמים, לאדמה, לנופי ילדות.

ועתה בשלהי יומי -
מה עוד נותר לי לומר על היופי השמימי -
הנצח הנשקף אלי במראותיו
וצובע את אהבתי לשמים, לאדמה, לים
לנופי ילדות.

על הנס -
לא המעוף, או הליכה על פני המים -
על כל צעד, על חיי השגרה.
הדברים הקיימים בטבע,
בנופי הארץ הזאת:
ריחות, צלילים, צבעים...
הנוכחות המשכרת של פלאי הקיום.
מעשה אדם, ועוצמת כוחו של האל.
הניגודים.
המרקם העדין של החיים.

לצפות ברטט המהיר והעז
של גלי הים, מכל חלון.
בשמש הטובלת לעת ערב באופק,
וגורמת לעננים לעטות גוון אדום זהוב.
צבעי אודם בעורקי כדור-הארץ,
משוחים במברשת סתרים
על פני השמים.

המסרים הסמויים מן העין.
דכדוך הערפל
ולחש סחוף-רוחות
וגם השחר המרהיב בבוקרו של יום.
היופי הנעלה, העצב
והפתעות החיים.

הזוהר הלוהט של החול
כשהרוח מערבלת אותו לרגלי,
המשוטטת בדיונות
בין קני-הסוף, האירוסים וההרדוף.
כאשר החוף כולו מרחב אור, זוהר ורוגע
של שעת דמדומים - שעת ערביים.

נשימת ערפילים רפה ודועכת
אלומות אור חולמניות שגולשות כזרי-פרחים
מבעד לערפל הדק המתערבל.
לעמוד ללא תנועה בעוד הדקות חולפות,
והחושך יורד.

דרכי מסתור צרובות ברוח החמה.
וכך להיטהר מלחישת-פחד קודרת,
במים טהורים הזורמים מן המקור,
מים קדמונים מגן-העדן,
צלולים וזכים
כמי-תהום ממעמקי הנפש.
 
תמונה ראשית: Kevin Dooley


 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל