במקום ששם נגמרות הדמעות

לפני יומיים היא אמרה שדיי שמספיק לה שהיא לא יכולה יותר!

 

זו לא הפעם הראשונה שהיא אומרת את זה ואז...

אחרי שהיא נעלמת למספר חודשים היא מצלצלת, מגששת, שואלת מה שלומי, איך עוברים לי החיים ואם יש מישהי חדשה.
מה אני כבר יכול לומר לה!
שכל לילה אני שוכב איתה בגוף של אחרת?
שקשה לי ועצוב שהיא לא כאן!?
זה יעזור!?
אז אני מחייך, מספר את הסיפורים שלי ושנינו צוחקים...
ועל העצב אני מדלג, משאיר בצד, לאחר כך.

ככה זה כל כמה חודשים, אחרי כמה הודעות ושיחות ארוכות אני שואל מתי נפגשים.
היא אף פעם לא שואלת אבל אני יודע שהיא כבר מחכה, גם אני.
אני עושה לה בכוונה, מושך קצת, לתת לה להרגיש את הכאב שעובר בתוכי כל פעם שהיא הולכת.
תמיד שאנחנו נפגשים אני מזכיר לעצמי שלא להתאהב, שזה רק זמני. ואז היא מתפשטת וכל מה שאני רואה בעיניים זה שחור.
אני מזיין אותה כל הלילה ולא מספיק לי, אני לא מרגיש כלום, אוחז חזק בגוף המזיע, דופק אותה בכל הכוח שלי, חודר לתוכה כולי...
ולא מצליח להגיע ללב שלה.
אני אף פעם לא נרגע כשאני איתה, לא מבין!? עם האחרות אני יכול להיות עד שאני גומר ואז בא לי להקיא ואני קם והולך, אפילו לא אומר שלום. אבל איתה, איתה זה אחרת.
בכלל אני לא מבין מה היא עושה איתי, מה היא רוצה ממני? יש לה הכול! לא חסר לה כלום בחיים. ואולי זו הבעיה שלה ואני רק הגבר הזה שיודע לעשות לה טוב, שאתו היא יכולה לעשות מה שבא לה וללכת.
וכשהיא הולכת אני אומר לעצמי למצוא אהבה חדשה, כזו שתשכיח לי אותה, שתוציא את הטרוף הזה מהראש שלי לפני שאשתגע! אבל אף אחת לא מגיעה לגובה שלה גם אלו שיותר גבוהות. וכשלפעמים מצליח לי ואני מוצא משהו ששווה יותר מלהקיא עליו אני לא יודע להתנהג כי אני כבר כל כך דפוק ומתוסבך עם הטרוף הזה והן בורחות.

וככה זה שנים כל פעם מחדש, היא מצלצלת ואנחנו שוכבים. וכשאנחנו מתחבקים חזק חזק בהפסקות שבין כדי שהיא תוכל להירגע ולעשן, היא לוחשת לי באוזן כל מיני דברים כמו כמה שהיא רוצה ואוהבת אותי. ושחבל שזה לא אחרת והחיים לא פיירים.
אני שומע אותה, מקשיב והלב שלי נצבט וכשהכאב נעשה חזק מידיי ואני מרגיש שהוא הולך לצאת לי מהחזה ולהתפוצץ אני תופס אותה חזק בידיים שלי, מעיף אותה למיטה ומסובב אותה, פותח לה את הרגליים בכוח – היא מסובבת אלי את הראש, מתחננת, ואני רואה את הפחד בעיניים שלה – אני חודר לתוכה בכוח מאחורה... וחודר... והיא צועקת אבל אני רוצה שיכאב לה!!! והיא בוכה ומנסה לברוח לפינה של המיטה אבל אני חזק וקשה ואני לא מרחם, שתרגיש את מה שאני מרגיש,
והיא גומרת.

בפעם האחרונה קצת לפני שהיא הלכה כבר לא יכולתי, רציתי להגיד לה שדיי, שנמאס לי כבר, שתישאר! אבל השפתיים שלי שתקו והעיניים בכו וחייכתי את החיוך הגדול שלי וחיבקתי.

אחר כך היא כבר לא צלצלה, כנראה שידעה, הרגישה.
שלחתי לה הודעה ועוד אחת ועוד ועוד הודעות.
ופתאום הפסקתי לחלום כי העיניים שלי לא נעצמות בלילה ואני רואה מטושטש וצועק כמו משוגע שיצילו אותי! שיגידו לה! שיביאו לי אותה!
ואז יד מלטפת ואני שותק והיד ממשיכה ללטף עוברת מהכתף קדימה לעבר אצבעותיי
ואני יודע שהיא פה ושתכף היא תחבק אותי.
לפתע אני רואה אותה, בחלוק לבן, השפתיים שלה אדומות והיא יפה. היא לוקחת את היד שלי, מרימה. אני רוצה ללכת איתה, לשכב איתה!
וביד שלה מזרק עם מחט ארוכה.
רגע...! רגע...!! למה...!!!

ושוב היא עולה עלי ואנחנו עושים אהבה
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל