אגדה חברים, אגדה

מקאמה מאת בן יענקל הלייש לכבוד יום ירושלים תשע"ד

מאת בן יענקל הלייש
סיפורים יש הרבה ואותם מספרים
חבורות חבורות של בנות ובנים
מפה אלי אוזן הן נלחשים
ברמז עפעפיים הן נרמזים
ואחד מאותם ברצוני לספר

על אבן שחוקה שנפלה מבעד חרך
אבן אחת קטנה ונסתרת
התגלגלה לה והתגלגלה מרום אלי שפך
נפלה מעט סדוקה על מרצפת

זה היה ביבוס היא שלם העיר
שהרסוה עד יסוד כוחות של שבטים
ובא מלך אדמוני וגאל זו העיר
והקים בה חומה והרבה ביצורים
בהם נחקקה ושובצה זו האבן
ונחה שנות דור כשהיא מעלה גוון

מלך חכם אז עלה לשלטון
ושלף את האבן מתוך ההמון
הוסיפה לחומה בפאר שבהר
והייתה חקוקה שם עד שנשבר
כי באו זדים ממזרח והקיפוה
ובראשם נבוזארדן ראש צבאם
שציווה כי יפילוה
עברו שנים ונפלה מלכות כבר
ועל האבן דבר לא ניכר
שבו בנים ובנו התפארה
ושיבצו מחדש האבן בחומה

עד שהגיע האיש שבאזנו היתוש
וציווה שוב הכל להרוס ולנתוץ עד כדי יאוש
נפלה האבן והיא עדיין שלמה
ממרומי החומה מעבר לפינה

אז הגיע קלגס רומאי שנלחם במורדים
ופקודה נתן להקים עיר לרומאים
האבן צנחה כי הוכתה בפטיש
ביד של קלגס רומאי שמעשהו מביש

העיר הפכה על שמו של אותו שחיק עצמות
שבנה בתוכה מקדשים ובמות
ואיליה קרא לה לעיר שבנה
והוסיף קפיטולינה לאיזכור אליליה של רומא


האבן חברים לא מצאה מנוח
נבעטה בידי חיילי ביזנטיון
ופרסים, מוסלמים, סלג'וקים וצלבנים
התגלגלה מפינה אל פינה בידי כובשים חדשים ישנים

אבק הצטבר מעליה ויכס
טיפות של גשמים סופות וסער
וסודה שכמעט ולא נרמז
נשמר בתוך מה שצמח מעליה ללא עין זר

כמותה היו חברותיה
מהן גדולות מידה
מהן קטנות מידה
שכולן נפלו והתפזרו סביבה

עברו שנים חלפו ימים
הגיעו עדיה כובשים חדשים
בהם אחד שכונה מפואר
דווקא זה שבנה אותה הוא סתר
התמתחה מעליה גבעה
גבעה של קוצים גבעת ברקנים
והיא מצאה עצמה ממש מקברה מציצה
כשחיילי אלביון עמדו, בה מביטים

מדי פעם חלפו מעליה רעשים
אנשים ממהרים חיילים ושוטרים
דמויות מהעבר הרחוק והקרוב ובהמה רבה
והיא הנרמסת, השפלה נלחמת לה על מיקומה

שוב כובש ושוב מלחמה
ולאבן אין מנחם ואין מנוחה
שוב היא שומעת ממקום רבצה
רחש וצליעה וקול של בכיה
שבויים יהודים צועדים מושפלים שנים-שנים
לעבר הירדן למחנה אל ג'מאל הם הולכים

יום אחד לפתע פתאום
שמעה האבן כל שאון
יריות וקולות רמים בגאון
שופר השמיע קולו בדום ירי
והיא חשה שאולי תם הנהי

אך חלפו שנים והיא לא הורמה
וחומה חדשה ממנה לא הוקמה
רק רעש חזק שבא מעליה
מחפרת חופרת מסירה רגביה


חושפת חותרת מסירה עפר
והיא מונפת אל על ונופלת
ומוסעת משם לכיוונו של הר
ושבה ומוטלת לצד אבן אחרת

סביבה במחפורת מתרוצצים ילדים
מחפשי מציאות ודברי משחקים
והנה מגיעה לשם קבוצה
שאוספת וחופרת ואותה מרימה

שריד היא! קובעת אחת החוקרות
בת אלפיים שנה ועוד מאות
חלק ממבנה בעל הוד קדומים
חלק מפינה שהרסוה זדים

והאבן מבויישת מסמיקה
ובוהק אדמדם זורח ממנה כצבע אדמה
מרגישה כי בה זמנה
הגיעה עת לחוננה
 
תמונה: Florian Prischl
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל