אני וצלי - הסלפי החדש

אני אוהבת לצלם, אך לא להצטלם. אחרי שעשיתי כמה צילומי-"סלפי" ולא זיהיתי את עצמי בתוצאות המוזרות, עברתי לצילומי צל והשתקפות - גם של עצמי, אבל לא רק. זה הרבה יותר מעניין!

הבבואה בראי מראה הכל בצורה הפוכה,-
השמאל הוא ימין והימין הוא שמאל.
כיוון שהפנים אינם סימטריים,
האחרים רואים אותנו אחרת ממה שאנו רואים את עצמנו.
כדי לראות את מה שהם רואים צריך להסתכל בראי בתוך ראי.
לכן צילמתי את פניי בתוך ראי עם הטלפון הנייד הפשוט שלי.
אך מה שהתקבל היה ממש הזוי,
בסגנון הציורים הסוריאליסטיים.
 

וכך עברתי לסוג חדש של סלפי,-
סלפי של היד הפנויה שאינה אוחזת במצלמה,-
יד המחזיקה בשושנה -
 

וסלפי עם לטאה
מן הצד השני של הזגוגית -
 

וסלפי עם ברווז רעב -
 

ואפילו
סלפי עם סלפי -
 

עד שפעם,
כשצילמתי בפארק-הירקון,
גיליתי את צילי הארוך
שהשתרבב במקרה לתוך הצילום,
ונדלקתי על הרעיון.
 

וכך צילמתי את עצמי
מוקפת בהילת פרחים לבנים -
 

ועטורת פרחים אדומים ענקיים
שנשרו מן העץ,
אך נראים כאילו הם צפים
סביב ראשי
ככוכבים בשמיים -
 

ועל רקע קני-הסוף של הנחל
הנעים ברוח החמה -
 

וכך שיניתי לא רק רקע אלא גם צורה,
כי הצל,
בניגוד לגוף עצמו,
יכול לצמוח,
להתארך ולהתקצר בין-רגע -
 

והגוף אף הופך,
באמצעות צלו,
לשעון-שמש -
 

ולשמש יש עין פתוחה
שמצלמת כל הזמן
את כל מה שיש,-
גם אותנו -
 

והשמש מדביקה לכל דבר
צל שקושר אותו אליה,
ולפעמים גם היא עצמה נלכדת
בהשתקפויות שהיא יוצרת -
 

גשרים הופכים לארמונות תת-קרקעיים
ששטים עם הזרמים -
 

וארמונות הופכים לחלליות מנצנצות
שצפות באוויר -
 

ההפוך נראה יותר טבעי -
 

פנסים בודדים הופכים למדורות-אש
הלוהטות גם בתוך המים -
 

המים הופכים לשמיים -
 

עד שקשה לדעת
מה אמת
ומה חלום -
 

גם המוסווה המסתתר
מתגלה ומתבלט
בגלל הצל
שהוא עצמו יוצר,
אך אינו מודע לו -
 

פרח נובל יכול להפוך,
בעזרת משחקי אור וצל,
לטירת-קסמים -
 

ושלולית הופכת,
עם קצת דמיון,
לעין שמיימית
שמצלמת הכל -
 

לפעמים הצל מראה
יותר פרטים מאשר המציאות -
 

הצל יכול להפוך
גם אפרוח קטן
ליצור אימתני -
 

והלבן הופך לשחור
המדגיש את הלובן -
 

ונוצרת תחרה
של אור וחושך -
 

ניגודים של פנים וחוץ,
מצד אחד של החלון
ומעבר לזגוגית -
 

העולם עומד באוויר
יחד עם הזמן
שנעצר על מקומו
ומחכה -
 

עד שלפעמים
הציפור נעלמת,-
רק הצל נשאר -
 

אך אור-השמש
פורץ את כל המחסומים -
 

ומצלם את עצמו
דרך עננים
ותהומות
וכל צל אפשרי -
 

והאור מצטלם בסלפי נצחי
של עולם הפוך
שמסתובב בתוך הרחם של עצמו
במעגלים סגורים של חיים ומוות -
 

והעולם מתיישר ומתהפך
ומתיישר שוב,
והמערבולות נפתחות
בתהליך לידה תמידי
לספירלות אינסופיות,
שאף פעם לא מפסיקות לרקוד
בין הטיפות

 

תמונה ראשית: Kevin Dooley

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל