חלווה

למה את בורחת ממני??

נערה קטנת קומה כבת 17 עלתה עם משפחתה לארץ לפני כשנה נערה תמה ותמימה, בסתר ליבה אהבה את בן השכנים. אך חששה, הסתירה את סודה הרי זה לא יאה, לא מכובד בערב קרא לה אביה והודיע :
- את מתחתנת מצאנו לך שידוך בחור טוב ממשפחה טובה משלח ידו יכלכל אתכם בכבוד.
היא החווירה וניסתה לדבר על לב אביה וסיפרה ברעד על אהבתה.
- לא יקום ולא יהיה לא אצלנו אנחנו משפחה מכובדת
- אבל אבא אני אוהבת אותו (ניסתה להסביר בקול רועד)
- מרגע זה את לא יוצאת מפתח הבית לבדך עד ליום החתונה (אמר כשהוא סוטר לה)
את הבכי כבשה אל הכר אך צייתה לאב היא ידעה שהוא מאמין שעושה את הדבר הנכון ומתוך אהבתו אליה.
הגיע יום החתונה שנקבע להיערך בבית כנסת קטן טקס צנוע בחיק המשפחות היא הציצה בו בחור גבוה, נאה עיניו כחולות ושפם שחור מעטר את פניו. שקט, שקט מידי, אביו חמור הסבר אמר את הברכות במקומו אחז בפניו והורה לו לחזור אחריו היא שאלה את אימה לפשר הדבר אימה היסתה אותה ולחשה
- הוא חרש קורא תנועות שפתיים
וכשנסתיים הטקס נלקח הזוג אל ביתם החדש בית קטנטן, חצר קטנה עם עץ גויאבה ודלת קשתית גדולה.
המשפחות נכנסו נשקו לזוג ברכו אותם ופנו ללכת בזווית עינה ראתה את הדמעה בעיני אימה שלחשה לה
- יהיה בסדר
הזוג נשאר לבדו הוא ניגש אליה והיא בבהלתה נסה אל החדר ונעלה את עצמה היא שמעה אותו קורא לה ניסתה להסביר אך זכרה שאינו שומע אותה. למחרת היום שמעה אותו יוצא את הבית בשעת בוקר מוקדמת מהחלון ראתה אותו מתרחק רק אז העזה לצאת על השולחן הונחו ממתקים, גבינה וכיכר לחם
היא יצאה אל החצר ישבה על סף הדלת בוכייה אפילו לחזור אל בית אימה לא יכלה היא לא הכירה את עיר מגוריו זו לה הפעם הראשונה ומעולם לא נסעה לבדה
השכנה מהחצר הסמוכה קראה לה
- אתם הזוג החדש"
- כן (ענתה בקול רועד)
- אל תבכי ילדה ככה זה בהתחלה לאט, לאט תתרגלי אליו והכל יהיה בסדר
היא ניסתה לענות אך מגרונה יצא רק בכי השכנה חייכה אליה וחבקה אותה
- בואי ואכין לך כוס תה
לפנות ערב כשראתה אותו חוזר ניסתה להימלט שוב אל החדר אך הוא עצר בעדה
הפנה את פניה אליו
- למה את בורחת ממני??
- אני לא רוצה (אמרה בבכי)
- הבאתי דגים מלוחים נשב לאכול ובבוקר אקח אותך חזרה להורייך
הוביל אותה בעדינות אל הספה בצע את כיכר הלחם בידיו פרס בצלים וצנונית סידר את המליחים
והגיש לה היא החלה לאכול בפעם הראשונה מזה ימים והוא המשיך להגיש לה כאילו האכיל ציפור תועה בחתיכות קטנות הוא חייך אליה כשסיימה קם ומכיס המעיל הוציא חבילה קטנה ארוזה בנייר הוא פתח בתוכה הייתה פרוסת עוגה
- קניתי לך
היא חייכה מהוססת לקחה את העוגה ואכלה
- את תלכי לישון בחדר אני אשן פה ובבקר ניסע אל הורייך
למחרת בשעת בוקר שמעה אותו קם ויצאה מהחדר שוב הגיש לה פרוסת לחם עם גבינה וזיתים
- הכנת את החפצים שלך (אמר כשדמעה בזוית עינו)
- אם אחזור אבי יכעס מאוד
- אני אדבר איתו
- יש עוד עוגה (שאלה נבוכה)
- לא אבל קניתי לך חלווה כשישנת בואי ואעזור לך לארוז
- אולי אשאר עוד יום (אמרה מחייכת )
.........היום הזה נמשך והורי חגגו 50 שנות נישואים.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל