מתן בסתר
אֵין סְפֹר גְּוָנִים בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם,
שְזוּרֵי רוּחַ, חַבוּיֵי נְשָׁמָה,
אַךְ אֵין כַּיוֹצֵא דֹּפֶן בַּמִרְקָם,
הַעוֹלֶה מִתְּחוּשַׁת הַנְּתִינָה.
הַזָּקוּק לְמָזוֹר נָתוּן בִּסְעָרָה,
לְיַד מְצִּילָּה נַפְשׁוֹ מְשָוָועָת,
וּכְשֶׁזּוֹ אוֹחֶזֶת בּוֹ, בְּהַגִיעַ הַשָּׁעָה,
אַנְחַת רְוָחָה בְּתוֹכוֹ קוֹלַחַת.
רִגְעֵי הַיֵּאוּשׁ נִיתָזִים לְאָחוֹר,
עֵת מַפְצִיעַ הָאוֹר, כֹּה אִישִׁי,
יָד נֶעֶלָמָה מְרִימָה מֵהַבּוֹר,
כְּהֶלֶךְ אָצִיל שֶׁל טוּב אֱנוֹשִׁי.
אַךְ מִי יָחוּשׁ הַמִּתְחוֹלֵל וְהַפֵּשֶׁר,
בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן בַּסֵּתֶר?
הַלֹּא כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם פָּנָיו,
לֹא יֵדַּע אִישׁ אֶת אֲשֶׁר בִּקְרָבָיו...
עֵינַיִם זָרוֹת אֵינָן שוֹזְפוֹת לִרְוָחָה,
גָדְלוּת יוֹפְיוֹ שֶׁל הַתּוֹרֵם בִּשְׁתִיקָה,
הַסּוֹד יְהַלֵּךְ עִמּוֹ שָׁמוּר בַּמַעֲמַקִּים,
יָנִיעַ בְּתוֹכוֹ אֶת תְשוּקָת הַחַיִּים.