על כסא רגיל למראה
עם ידיות בצדדים ומשענת לגב
ישבתי לנוח.
ופתאום בלי הודעה מוקדמת
הסתבר לי בדיעבד
שהכסא הוא מפלט (ומיפלט)
בעור של זמש.
עפתי ללא מצנח
הישר לכנרת,
למה לשם? לא יודע,
אבל יכולתי לשמוע
את סימפונית האקליפטוס
ולהריח את המים המתוקים
עולים באפי,
הרוח החמה ליטפה את פני
בחיי שממש הייתי שם.
רשיון הטיס טמון בכיסי
ועכשיו אוכל לנווט כאוות נפשי,
לכן, בפעם הבאה
שאטוס למקום מסוים
יהיה זה הרחק מעבר לים
כדי שאוכל להתגעגע לכאן.