הסקת מסקנות במשטרה? כלל לא בטוח. עולם כמנהגו נוהג

"זה לא הזמן למסקנות, כעת אנחנו עסוקים באיתור החטופים" אומר השר לבטחון פנים. הצרה היא שתמיד יהיה משהו נגד העיתוי. אף פעם זה לא נח.למה זה לא מפתיע אותי?

הכלבים נובחים והשיירה עוברת

עם כל הכבוד, ראוי גם להשמיע ביקורת. עבודת המשטרה אינה פשוטה ויש לא מעט דברים חיוביים לומר עליה. היא אכן עושה מאמצים בתחומים רבים, גם כעת בפרשת החטופים יחד עם גורמי הביטחון האחרים. אני לא הולך להזכיר כאן שוב את שיחת הטלפון המדוברת שכולם כעת דנים בה ובעטיה הקימה המשטרה צוות בדיקה. ענין השיחה הזו מאפיל על משהו לא פחות חשוב- העברת המידע בזמן.

כששמעתי לראשונה בתחילת הפרשה על הזמן היקר שחלף מרגע שנודע למשטרה על העלמות הנערים ועד שהמידע החיוני הזה הועבר לצה"ל לא ממש הופתעתי. איך אומר אחד מראשי המוסד לשעבר: " זה כמו הבדל של יום ולילה. השעות הראשונות הן קריטיות ביותר." ואכן, לו היה המידע מועבר מיידית והכוחות היו מוקפצים בזמן קצר, סביר להניח שהענין היה נראה שונה לגמרי. אני נזכר במקרה מקומם אחד, שהתרחש לפני מספר שנים. בין המקרה ההוא לפרשה הנוכחית, היו עוד כמה וכמה מקרים שבהם המשטרה לא מיהרה להגיב או לדווח לגורמים נוספים כנדרש אבל הם היו בכותרות זמן קצר. המקרה ההוא שאני מדבר עליו, שבו נרצחה ענבל עמרם ז"ל לא מצליח לצאת לי מהראש. הוא אמור היה להיות ארוע מכונן עבור משטרת ישראל. מחדל זועק לשמיים שנשיאת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה עסקה בו בהרחבה ולא חסכה במילים קשות ונוקבות על תפקוד המשטרה בענין. והמשטרה מה עשתה? הסתפקה בדיון משמעתי פנימי כנגד המעורבים והטילה עליהם עונשים "למראית עין". לטעמי, אחרי ארוע כזה שבו הם אשמים במחדל נורא, שבו קיפחה נערה תמימה את חייה ושניתן היה להציל אותה לולא המחדל המשטרתי, לפחות המעורבים הישירים אמורים היו לראות את הדרך החוצה. לשיטתי, אין להם מקום בגוף שבין היתר נמצא באינטראקציה גדולה ויום יומית עם הציבור הרחב.
לא פחות מדהים הוא הקרב המאסף שניהלה המשטרה (יחד עם הפרקליטות אגב) בערוץ 2 כנגד פרסום התחקיר הנרחב בפרשה, שעלה לבסוף לשידור בתוכנית "עובדה". כמה הם לא רצו שתראו איך מוצגת המשטרה במערומיה בענין הזה, איך אטימות ואפילו רישעות והתעמרות של אנשיה, הביאו לבסוף למותה של צעירה במרכז הארץ שכל "חטאה" היה שנקלעה לאיומיו של גנב רכב שהסתבך. מי שרוצה לקרוא על הפרשה ההיא יכול להיכנס לקישור שצירפתי בסוף מאמר זה. אני לא סתם מזכיר את הארוע הזה, כי בינו לבין חוסר העברת המידע בשעות הראשונות של הארוע הנוכחי יש חוט מקשר.
אני סברתי שבעקבות הארוע ההוא, יוסקו המסקנות, ישונה ויחודד הנוהל בטיפול בהעדרות אנשים ומשהו יזוז לטובה. אצלנו הרי תמיד צריכים להתרחש ארועים טרגיים על מנת שיחול שינוי. היום למשל דיווח שמועבר למשטרה על אלימות במשפחה של אשה מבן זוגה מקפיץ מיד כוח לזירה המדוברת. היינו צריכים לעבור כמה וכמה ארועי אלימות קשים עד שזה חילחל למישהו וכיום ההתייחסות היא כבר אחרת לגמרי משהיתה עד לפני כמה שנים. כמה מקרי העדרות צריכים להתרחש ואיזה מחיר חלילה נשלם עד שההתייחסות בנושאים האלה תשתנה? אין לדעת. למשטרה היה נוהל שעל פיו רק אחרי 24 שעות של היא מתחילה בחיפושים. האם זה עדיין בתוקף? אינני יודע, לא בדקתי אולם מקרים נוספים ובמיוחד המקרה הנוכחי של החטופים שעדיין מתנהל, הוכיחו שלא הרבה הופנם. נכון, יתכן שיהיו גם מקרי סרק ויוקפצו כוחות גם במקרים בהם מישהו "סתם כיבה את הנייד שלו" וכביכול נעלם. אני מעדיף שיהיו עודף מקרים בהם תושמע האזעקה " זאב , זאב" וזו תהיה אזעקת שוא אם בתוך כל אלה אפילו מקרה אחד בשנה יהיה אמיתי. כי למקרה אמיתי כזה עשוי להיות מחיר יקר: חיי אדם, שגם אלף הקפצות שוא יהיו שוות אותו. אני כבר לא מדבר על כך שלא נדרש כאן שום משאב או פעולה מיוחדת - רק לדאוג שהדיווח יגיע לאן שצריך ובאופן מיידי. אני אפילו לא מתייחס לשיחת הטלפון שהעיתונות כותבת עליה כמה ימים. יכול להיות
שהיא נאמרה בלחש ובצד שקיבל את השיחה לא ממש הבינו. אבל תלונה על העלמות היתה גם היתה בידי המשטרה זמן לא רב מידי אחרי החטיפה, והוא הועבר באיחור של שעות.

בזמנו כתבתי שיר לזכרה של ענבל, הגם שלא הכרתי אותה אישית. בבית האחרון בו כתבתי:

הַבִּיטִי בָּנוּ מְרוּם מוֹשָבֵךְ,
אוּלַי הַתָפְנִית תַפְצִיעַ בְּזְכוּתֵךְ,
יִלָמֵד הַלֶקַח, יֶאָסְפוּ הַשְבָרִים,
וְשוּב יְנַצֵחַ עֶרֶךְ הַחֲיִים.

אני מקווה מאד שהנערים בריאים ושלמים וישוחררו במהרה אבל לגבי הלקח שהמשטרה היתה צריכה ללמוד מזמן - ככל הנראה הייתי נאיבי מידי. חבל מאד.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל