העקדה בהקשר של חטיפת תלמידים

בהקשר לאירוע והזעזוע של חטיפת שלושה תלמידי ישיבה, עולה בפייסבוק וברשתות האחרים ובעיתונות עניין עקידת יצחק

העקדה בהקשר של חטיפת תלמידים
צבי י' כסה
בהקשר לאירוע והזעזוע של חטיפת שלושה תלמידי ישיבה, עולה בפייסבוק וברשתות האחרים ובעיתונות עניין עקידת יצחק. אני מבקש להציג לעיונכם, קוראי הנבחרים והמזדמנים ברשתות ובעיתונים הדיגיטליים את הסיפור המכונן של עקידת יצחק:
הצעתי למבט אחר על אחד היסודות העילאיים בציביליזציה העברית (אם מבינים אותו נכון).
עקידת יצחק בפירוש האמוני שגויה. הרי לאמונאים ולדתיים לסוגיהם ברור כי אלוהים ידע שאברהם יעמוד במבחן. אז למה קרא לו להתנסות? על עניין זה חז"לים וואמוראים ותנאים ופילוסופים יהודים ולא יהודים ורבני הדורות חיברו אינסוף פרשנויות ובדרכם הצדקות. אבל, אני טוען כנגדם בי שוגים הם כי לא זה הפירוש הנכון.
אברהם הגדול באנושות (ולא אנמק כאן את האמירה הרדיקלית הזאת) צריך לחסל את המנהג שמקריבים ילדים לאלים. איך יבטל מנהג זה? ומאיזו סמכות (אין בימים ההם המושג של האדם הריבוני בעל הסמכות)? - אני אברהם האדם נקראתי לעקוד את בני ויצאה בת קול מהסמכות העליונה: "אל תשלח ידך אל הנער" . ואני אומר לכם: אין דורש קורבן אדם. לכן, יעלה בציביליזציה העברית המושג של "קידוש השם" ולא "קורבן להשם". אדם לא מקריב את חייו אלא מקדיש את חייו לרעיון, לאמונה וכד' ולא מקריב אותם.
כדי להקדיש חיים לאידאה, למטרה - בחיים הממשיים - צריך להגן עליה. וזה כולל אפשרות ליהרג. אבל, ליהרג כדי להגן על הזכות האנושית להקדיש חיים לבחירתנו הראויה.. ומכאן האבחנה בין מלחמת מגן למלחמת כיבוש. במלחמת מגן אדם מגן על זכותו להקדיש את חייו לבניו, למשפחתו, לעמו כדי שיוכלו לחיות את חייהם ויצירתם התרבותית עפ"י בחירתם, להקדיש את חייהם לאידיאה, למטרות הראויות בעיניהם. במלחמת כיבוש אדם מקריב את חייו למעגל חיצוני להוויתו. והזכות לכך אינה מוסכמת במערכת המדינות. המסר של אברהם הוא חברתי תרבותי מוסרי. אין אף מטרה או אידיאה, אני חוזר: אין אף מטרה או אידיאה שאדם צריך להקריב את חייו למענה. יש רק מטרה או אידיאה ראויה - דגש על ראויה - להקדיש חיים למענה. חישבו בדבר במדינה ובהתנחלויות.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל