קמבודיה,אנגקור וואט- "Angkor Watt". (מקדשים ואנשים)

לפני שנים,הרבה שנים,ישבתי עם שחר בני ושאלתי,"איבני, להיכן אתה מתעתד לנסוע בתום השירות הצבאי ?" ,תתפלא אבא הוא ענה,ראשית אשים פעמיי לקמבודיה למקדשי אנגקור וואט ועוד הוא הוסיף, תרבות הדתות והמקדשים במזרח מרתקת אותי."לראות בעיני עיניו" להנצחתו של שחר שנפל באסון המסוקים ב-1997.

מעט על מתחם מקדשי אנגקור וואט

מקדשי אנגקור וואט הם מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, בין עצי הג'ונגל בקמבודיה. כוחם של המקדשים הוא לא רק בגודלם המרשים, אלא גם בפרטים הקטנים של פיתוחי האבן העדינים, בהם מגולפות אלפי דמויות של רקדניות מחייכות, צבא לוחם, פילים ונחשים ועוד. קסם ומסתורין אופף את מקדשי אנגקור וואט.
 

 

היכרות ראשונה עם קמבודיה

לא התכוננתי להגיע לקמבודיה ולמרות שקראתי חודשים קודם על המדינה ובעיקר על מקדשי "Angkor Watt". לא נכנסתי לפרטי פרטים, כך ש- Siam Riep העיר הסמוכה למיתחם המקדשים היתה הפתעה אחת גדולה. אוסף את התרמיל ותופס ריקשה לעיר, הכל פשוט ואין אפילו צורך להתווכח על המחיר. אתה מקבל עלון ובו פירוט תעריפי הנסיעות והערה גדולה ומאירת עיניים שחלק מהכנסות נהגי הריקשות הן לקרן שיקום ילדים קטועי גפיים. מופתע מאד לנסוע ברחובות של עיר מודרנית ולאורך הכביש הראשי שורה ארוכה של בתי מלון מודרנים. "הריקשאי", מסביר לי שיש תנופת בניה בקמבודיה ושכל העיר מתפרנסת מהכנסות מתחום התיירות. אנחנו עוברים ליד בית המלך, העיריה, גנים מעוצבים להפליא וחוצים את התעלה לאזור הישן יותר כדי למצוא אכסניה זולה. מאחר ומדובר על לילה אחד בלבד לא היה לי חשוב היכן אלון. קבעתי עם המוביל שיאסוף אותי בבוקר כדי להסיע אותי לסיור בארמונות "Angkor Watt" ומשם לשדה התעופה כדי לתפוס טיסה שתחזיר אותי לבנגקוק
 

 

מסייר מעט בשוק...

יוצא בערב לחפש מקום לאכול ומתחיל לחצות את הכביש שליד התעלה, החלטתי להמשיך לאזור השוק אשר ברחובותיו שפע של מסעדות, אכסניות ומכוני מסאז'ים. המציפים המבקר בהזמנות לאכול, ללון או לקבל מסג'. בחוץ יושבות נערות צעירות אפילו ילדות, חיוך מזמין על פניהם ומנסות לשכנע אותך לבוא ולהירגע. אני ממשיך בתוך השוק הישן, שפע של תכשיטים, תיקים, חולצות ובדים,מניף ילד קטן על זרועותיי שביקש את בקבוק המים הצמוד אלי. טוב שאני נוסע לבד כך אין צורך שאבזבז כמה שעות טובות על שרפרף מחכה לסיום חגיגת קניות של רעייתי. לא פעם אני רואה גברים יושבים להם בשווקים, חצי ישנים חצי בוהים מחכים...
 

 

מראה הילדים קטועי הגפיים לא נתן לי מנוח...

בינתיים הערב ירד והכבישים מוארים באורות המסעדות. כל המסעדות פתוחות כך שאור הנרות שעל השולחנות, הצמחים, הריחות, המוסיקה הכל מתערבב למרכז ססגוני. אם מזג האוויר היה שונה ניתן היה לחשוב שאתה במרכז עיירת נופש באירופה בשיא עונת הסקי. אבל כאן באמצע כל ההמולה המודרנית מתקבצים להם ילדים קטועי רגלים וידיים לבושי סמרטוטים ומבקשים כסף. מחליט לא לשבת באחת המסעדות המודרניות אלא ליד אחד הדוכנים שבתוך הבוץ. מדי כמה דקות ניגש ילד מסכן זה או אחר לבקש כסף, עיניים גדולות רעבות הנמצאות בניגוד מוחלט למסעדות המודרניות המציגות שלטים גדולים של סוגי בירה, פיצה ומה לא.בלב כבד שמתי פעמי לישון אחרי המראות של קטועי הגפיים.

עם בוקר יוצאים לדרך ואני מדווש בתלת האופן לכיוון מקדשי אנגקור. אני יודע שבספרי תיירים ממליצים לראות את המקדשים לפחות באור של בוקר ובאור של השקיעה אך מאחר ואנחנו בתקופת המונסונים ידעתי שלא אצליח לראות את אחד משבעת פלאי העולם כפי שהוא מצולם בגלויות ובחוברות התיירות
 

 

אין סוף לתמונות הנגלות למבקר במקדשים

עוצרים כדי שאקנה כרטיס ואני נדהם כמה יקר הוא, 20$ כרטיס כניסה! בסכום זה אני ישן ואוכל 24 שעות. אין ברירה והתשלום נעשה רק בדולרים. נוסעים ביער עד למקומו של המקדש הראשון. מצויד במפה, המוביל מסביר לי לאן ללכת והיכן יחכה לי. לא ניתן להסביר את הגודל והעוצמה של המקדשים במילים. אבנים ענקיות כמעט שחורות, חרוטות, פסים, כוכבים, דמויות אדם, ראשי פילים, עמודים מגולפים, צריחים עגולים, מדרגות, דלתות, פרוזדורים, גשרים, עליות ירידות, מעברים איך ניתן להסביר. אני עובר ממקדש למקדש לעיתים רגלית, לעיתים הנהג אוסף אותי ונוסעים את המרחק ביניהם בתוך היער. היער עבות וסבוך ובולע את המקדשים כך שלעיתים שורשי העץ עוטפים חלק מהמבנה וכמעט חונקים אותו ופה ושם בהרימי את הראש מבחין בין הענפים בפנים חרוטים באבן. כל מקדש שונה בצורתו, שונה ביופיו ואני יכול רק לשמוח על החלטתי לא לוותר ולהגיע לכאן. המוביל אינו מבין מדוע איני רוצה לעצור לאכול ואני מסביר לו שמאחר וזמני קצר אני חייב להספיק כמה שיותר. אחרי המקדש השני או השלישי הוא כבר לא הופתע שחזרתי מסיור במקדש מוקדם ממה שהוא רגיל וכך הצלחתי להגיע לכל המקדשים העיקריים. עליתי מעלה אל המקדש המוצב למעלה בגבעה כדי לראות את כל האזור ממעוף הציפור, זחלתי במנהרות של מקדש אחר, הסתובבתי בפרוזדורים הארוכים והמצטלבים וטיפסתי במדרגות של המקדש המרכזי.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מסיים הביקור במקדשים

עייף ומרוצה אני יוצא מהמקדש האחרון ברשימה שלי לאותו יום ונפתחים שערי שמיים וגשם כרגיל מתחיל לשטוף את המקום. חוזר לאכסניה כדי להתרחץ ולהחליף בגדים דוחס הכל לתרמיל באופן מבולגן ובהמלצת המוביל נוסעים לשדה התעופה כדי לחכות לטיסה. חבל, ששכח לציין שאין מקומות ישיבה לממתינים בשדה התעופה החדש.

מזמין את עצמי לכוס קפה, מרים את הרגליים על עגלת המזוודות ונרדם.בשעות הבאות אעלה וארד מהטיסות כמו רובוט, Siam Riep, Bangkok, Bangkok עמאן, עמאן תל-אביב. טיסה מוזרה שבה אתה מגיע לארץ מהמזרח ועוד יותר מוזר שאתה עובר את המדינה מערבה ורק מעל לים פונה לחזור לנחיתה מהמערב
 

 

 

אחרית דבר...

לפני כחודש שחר שלי יצאנו לדרך לתור אזורים בדרום מזרח אסיה ,בין האתרים חלומך לסייר במקדשי אנגקור וואט והנה אנו עושים דרכנו הביתה ,עד המסע הבא כדי לראות בעיני עיניך!
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל