האם ארה"ב וישראל עומדות בפני מעורבות צבאית חדשה במזה"ת

בניגוד לרצונה וכשנשיאה עושה כל שלאל ידו על מנת להצדיק את פרס נובל לשלום שהוענק לו למפרע כבר בתחילת דרכו, עשויה ארה"ב למצוא עצמה מעורבת בלחימה בהגנה על הממלכה האשמית וכן, סביר מאוד שגם בחיל האוויר הישראלי, כבר לומדים עתה מחדש את תוואי השטח המדברי במזרח ירדן

הגיבוי הביטחוני ישראלי לממלכה האשמית אינו בגדר חדשה. בחודש מארס 68 ביצע צה"ל בירדן את פעולת כראמה, שהותירה בו צלקת עמוקה. בקרב זה חבר צבא ירדן ללחימה לצד הפלסטינאים. לאחר קרב כראמה (קרב ממנו נמלט יאסר ערפת כשהוא רכוב על אופנוע), החלו הפלסטינאים בירדן מרימים ראש וקראו תיגר על בית המלוכה האשמי. בחודש ספטמבר 1970 הוא "ספטמבר השחור", יצא המלך חוסיין למלחמה עיקשת ועקובה מדם בארגונים הפלסטינאים בירדן. הצבא הסורי הגיב בתוך יומיים ודיוויזיית שריון סורית, פלשה לצפון ירדן. קריאתו של המלך חוסיין לעזרה נענתה בירושלים, ומטוסי חיל האוויר הישראלי ביצעו גיחות הפחדה והצהרת כוונות, מעל לכוחות הסוריים הפולשים, ואלו אכן שבו על עקבותיהם.

כששר החוץ האמריקאי הפציר השבוע בראש ממשלת עיראק להקים "ממשלה רחבה, רבת שותפים," הרי שכל בר דעת מבין היטב שקריאה זו, כמוהה כחתימה על תעודת הפטירה של עיראק החדשה, יציר כפיה ואיוולתה של ארה"ב. לוחמי אלקעידה/ISIS הנישאים על גלי הצלחותיהם האחרונות, מהרו השבוע גם מערבה, ותפסו את מעבר הגבול בטוראיביל, מעבר ממנו נמתח הכביש המהיר לבירה הירדנית עמאן. על פי מיידע ראשוני שלא אומת, ניסה כח ראשון של אלקעידה כבר ניסה לחדור לירדן והוא הותקף והושמד ע"י חיל האוויר הירדני.

בראיה האמריקאית לא כל שכן בראיה הישראלית, דינה של ירדן אינו יכול להיות כדינה של עיראק ואף לא לזה של סוריה. ירדן הינה בת בריתה הנאמנה האחרונה של ארה"ב בקרב כל מדינות ערב במזה"ת. לירדן הסכם שלום בר תוקף עם מדינת ישראל ומעל לכל, לירדן וישראל גבול משותף בן כ 500 ק"מ, גבול אין סופי במושגי הביטחון וההגנה של מדינת ישראל. אין זו יד המקרה שדווקא השבוע טרח ראש הממשלה נתניהו, להבהיר שאחיזתנו בבקעת הירדן חשובה עתה יותר מתמיד, והיא אמורה להוות את קו העצירה האחרון של ארגון אל קעידה.

בית המלוכה האשמי והצבא הירדני הנאמן לו, כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים לטפל היטב במורדים למיניהם, הגם שהצבא הירדני על אף שאינו מהגדולים באזורנו, הינו צבא מודרני וברמה מערבית גבוהה. למרות זאת עובדה היא שהדבר היחיד הוודאי במזרח התיכון, הוא אי הוודאות. הדברים מקבלים כמובן משנה תוקף לאור האביב הערבי, שהפך לנגד עיניהם המשתאות של כל ארגוני הביון העולמיים, לסופת חורף של ממש שריסקה אף משטרים שנחשבו ליציבים וחזקים, כמו זה שיוחס לחוסני מובארק. על כן היה והירדנים יתקשו להתמודד עם כניסת כוחות אל קעידה לשטחם, סביר שארה"ב תאלץ אז ובחוסר רצון מוחלט, לרדת מהגדר ולהיחלץ להצלת המשטר האשמי.

ההיסוסים שיאפיינו מן הסתם צעד אמריקאי עתידי שכזה, ממש לא יאפיינו את צעדיה העתידיים של מדינת ישראל שכבר עוקבת בדאגה אחר ההתפתחויות. מתקשה אני לראות את ממשלת ישראל עומדת מנגד בחוסר מעש, אם וכאשר תהפוך כניסת כוחות אל קעידה לירדן למהותית בהיקפה, לא כל שכן בתוצאותיה. במשך שנים רבות בעבר, עסק צה"ל בתכנון מהלכים שנועדו לעצור ולפגוע בתנועת דיוויזיות השריון העיראקיות (מה שנקרה אז: "כוחות משלוח"), שהיו אמורות לחבור לחזית המזרחית בעת לחימה. לא אתפלא אם בימים אלו ממש, שוקדים שוב העוסקים במלאכה זו, על לימוד מחדש של אותם תאי שטח שבמזרח ירדן. הפעם ובניגוד לתקופות עבר, עומדים לרשות צה"ל אמצעים/יכולות יוצאים מגדר הרגיל, לטפל בסוגיה זו אם וכאשר נידרש לכך.

דודי (דוד) ירון, סופר ומרצה, סא"ל מיל' בחיל האוויר. מחבר רומנים צבאיים עתידיים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל