TV זה טבעי!

שר החינוך הבריטי החליט להטיל את האחריות להתנהגות התלמידים בבית הספר – על ההורים. הוא הגיע למסקנה, הנכונה, שכדי שבית הספר יוכל לתפקד היטב, הילדים חייבים לדעת להתנהג, לכבד את המורים ולשתף פעולה. כל אלה הם תוצאה של החינוך מהבית.

"היי, שרה!" הזקן צעק בקול מבוהל לעבר בתו, "משהו נורא קרה לילדים, הם מסתובבים בבית!"
שרה הגיחה בריצה מהמטבח והרימה ידיים בייאוש כלפי שני ילדיה שהסתובבו
סחור סחור בחדר.
"למען השם", אמרה, "מה קרה לכם?" אכן היה זה מאוד משונה לראות את הילדים שהיו מבלים את כל שעות אחה"צ שלהם בישיבה מול מכשיר הטלוויזיה מסתובבים להם בבית.
האב שנזעק מחדר השינה התרומם מעל מכשיר הטלוויזיה ופסק: "אני חושב שהמכשיר מקולקל."
"מה?!" שרה לא האמינה למשמע אוזניה, "וכי איך אני אמורה לעסוק לי בעבודות הבית הרבות, אם הילדים יסתובבו לי פה?!" צעקה.
אריה, בעלה, גירד בראשו. זאת הייתה באמת בעיה. הם היו רגילים להתייחס לילדים כמו לחלק מהריהוט, בהיותם סטטיים - מוצבים תמיד מול מכשיר הטלוויזיה. גם אוזניהם הקטנות קיבלו בהדרגה צורה של אנטנה.
"ילדים בואו הנה!" קרא הסבא הזקן מכורסתו המתנדנדת והניח אצה ספר עב כרס שהחזיק.
"בואו ואספר לכם איך זה היה לפני הטלוויזיה."
"האם היו קיימים אז בני אדם בעולם, או רק דינוזאורים?" שאל דני הקטן בסקרנות.
"סבא, מה היה קודם, מכשיר הטלוויזיה שממנו ברחו כל האנשים שבעולם החוצה, או עולם שנכנס לתוך
המכשיר?" שאל גם יוסי הגדול יותר ברוב חשיבות כמי שמתמצא בסודות הבריאה. "לא זה ולא זה", ענה הסבא, "בראשית לא הייתה קיימת טלוויזיה." "אז מה האנשים היו עושים?" תמה יוסי. "אבא תגיד שלא ישקר לנו!"
אריה, האבא, חיכך בידיו במבוכה, לא די שהמכשיר מקולקל, עוד צרה באה עליו. תפקידו בתור מחנך בבית הסתכם בהדלקת הטלוויזיה וכיוונה. הילדים התייחסו אליו כאל אבא חורג, הנוסף כמובן על המחנך האמיתי – הטלוויזיה.
הוא נזכר שפעם, כשהמורה ביקשה להביא את אבא לאסיפת הורים, הילדים צחקו ואמרו: "מה את טכנאית?" "תבינו ילדים", אמר לבסוף אריה, "את הטלוויזיה אני קניתי מהחנות ופשוט אפשר לחיות גם בלי טלוויזיה."
"לא!" דני הקטן רץ למכשיר, חיבק אותו וקרא: "אם אתם לוקחים אותו, גם אני הולך!" "עזוב!" גער יוסי באחיו, "מוכרחים לקחת את המכשירכדי לתקנו, אחר כך יחזירו." "ומה נעשה בינתיים", הקשה דני. "בינתיים אספר לכם איך היה לפני תקופה הטלוויזיה," הציע הסבא.. "להביא אנציקלופדית של הזמן העתיק?" שאל יוסי.
"לא, תביא לי את אנציקלופדיית המדע," אמר הסבא.
כשהובאה אליו האנציקלופדיה פתחו הסבא, הצביע על תמונה ואמר: "זה הוא האיש שהמציא את הטלוויזיה."
"האם הוא גילה את השטקר בקיר דרכו באים כל האנשים אל המסך, כמו שקולומבוס גילה את אמריקה?" שאל דני בידענות.
אריה נאנח עמוקות ופנה לאשתו: "לפעמים נדמה לי שהילדים שלי חושבים שגם אני עשיתי אותם בעזרת השטקר!"
"עליכם להבין שעניין הטלוויזיה הם גלים המועברים אל המכשיר מתחנת השידור," פנה חזרה אל ילדיו.
"אז איך האנשים מגיעים חיים אם יש גלים?" הקשה דני. "הרי לא כולם יודעים לשחות!"
"אני בטוח שסטיב אוסטין לא יטבע בגלים!" צעקה אחותו.
"די!" צרח האב, "מספיק! אתם משגעים אותי!".
טכנאי הטלוויזיה שרץ פנימה פתח את תיקו, שלף ערכת עזרה ראשונה והתחיל לטפל באבא.
"ככה זה היום," פנה אל אשתו המודאגת של אריה, "כשבאים לתקן טלוויזיה אחרי יותר משעה, צריך כבר להביא ערכת עזרה ראשונה להורים שהילדים שיגעו אותם!"
כשאריה התאושש קמעה, פנה הטכנאי למכשיר הטלוויזיה. אחרי כעשר דקות הרים טלפון ודיבר עם מישהו.
כעבור כמה דקות הגיעו שני גברתנים.
"זהו, נאלץ לקחת אותם," פנה הטכנאי אל ההורים ועשה סימן לעוזרים שלו.
הללו תפסו את הילדים וגררו אותם החוצה.
"אני נאלץ לקחת את הטלוויזיה למעבדה, ובינתיים לפי הנוהל, אני לוקח גם את הילדים, שלא ישגעו אתכם לגמרי. אני מקווה שעד סוף היום אחזיר את כולם בחזרה!"
ההורים ניצבו על סף הדלת כשכל החבורה ירדה למטה ועל פניהם מבט משתאה. אי אפשר היה לדעת למי יתגעגעו יותר: לטלוויזיה או לילדים!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל