מרד האברים.

כל האברים טענו, שהם מבצעים עבודה קשה,

אספר לכם סיפור מבדח,
אותו שמעתי לפני שנים, ואתו איני שוכח.
את הסיפור סיפר רופא זקן, רופא עם נשמה,
אשר טען, שחיוך פועל לא פחות טוב מתרופה.

ובכן, יום אחד כמה מחומה לא מן הסתם,
בין האברים המשרתים את גופו האדם.

כל האברים טענו, שהם מבצעים עבודה קשה,
ורק הקיבה זוללת וממלאה את כרסה.
ופרט לכך לא עושה מאומה,
רק מהבוקר עד ערב ממלאה את ביטנה.

הטענות היו קשות ומשכנעות,
הנה הידיים עמלות בעבודות שונות.
נושאות חבילות כבדות עד ששריריה פוקעות,
ומבצעות מלאכות לא תמיד נקיות.

והרגליים, הרי כולם יודעים,
שנושאות מלא כובד הגוף אפילו למרחקים.
גם המלאכה של העיניים אינה פשוטה,
מביטות לכל הכיוונים פן אורבת איזו סכנה.

גם האוזניים הצטרפו למרד החברים,
כי תפקידן לא פחות חשוב מתפקידי האחרים.
בקיצור כולם הקימו חזית מאוחדת,
נגד הקיבה, שלא עושה מאומה רק זוללת.

שמעה הקיבה את כל הטענות,
כעסה, כי היא זאת שנותנת לאותם המורדים כוחות.
החליטה להשיב מנה אחת אפיים,
ולקצר לאותם המורדים נגדה כנפיים.

ריכזה את המעיים המיצים והחומצות,
ואמרה, נגד מרד כזה לא נוכל לשתוק!
יום אחד צמה יממה שלמה.
ביום שני את כל המזון בתריסריון תקעה.

ביום שלישי את האוכל למעי גס שלחה,
ככה המשיכה יממה אחרי יממה,
עד שהרגישו כל המורדים,
שאין כוחות בידיים וגם כושלות הרגליים.

העיניים רואות רק כתמים לבנים,
ובאוזניים יש בלי הפסק צפצופים משגעים.
רצו לקיבה וביקשו סליחה ומחילה,
כי הבינו סוף, סוף את חשיבות עבודתה.

הקיבה בשמחה לטפה את ביטנה,
מרוצה, שהוכיחה לכולם חשיבות תפקידה.
כי לכל אחד נקבע תפקיד בעולמנו,
כך ברא אותנו ריבון עולמנו.
הלפרן אשר


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל