הטור של אימא מספר 2 (יהיה שלום אימא! מתי!?)

יצאנו לדרך עם הטור של אימא וזהו השבוע הראשון בו אני מתקיל את אימא עם השאלות שלכם. למען גילוי נאות היא אינה יודעת דבר על הטור. אני מגיע לביתה כהרגלי יושב, מפטפט ובין לבין שולף שאלה לתוך השיחה וזוכה לקבל את דעתה האותנטית בנושא.

יום שלישי, אני מגיע לביתה בשעות הצהריים.
פעם בשבוע אנחנו אוכלים ארוחת צהריים ביחד.
בדרך כלל אימא שלי מעדיפה שאביא אוכל מוכן, לא שהיא לא יודעת להכין אוכל, כל מה שהיא מכינה ללקק את האצבעות אבל היא פשוט לא רוצה, מתפנקת.
למה לבשל אם הבן שלה יכול לעצור בדרך ולקנות!?
פעם עיראקי, פעם פרסי, סיני, סושי! אין אוכל שהיא לא אוהבת ואם היא נדלקה על איזה שהוא מאכל "האוכל הזה הוא משהו משהו, מיוחד במינו!" אזי אנחנו דרי קבע במסעדה הנ"ל לחודשים הבאים.
הפעם הבאתי פלאו בג'יג'י (תבשיל אורז אדום ועוף עיראקי).
"היית אצל מאמא סואן!?"
היא שואלת ולא מחכה לתשובה.
"למה לא הבאת יפראר!?"
"מה זה אימא?"
"עלי גפן ממולאים האלו, אתה יודע! חמוץ מתוק!".
מה אני אומר לה? ששכחתי? שחשבתי שיספיק לנו גם בלי זה?
"לא אימא, לא היה היום!"
"אהה, טוב" היא נאנחת בחוסר שביעות רצון ואני שומע בין המילים את איזה ילד לא מתחשב שאני!

סוף סוף הסתיימה הארוחה ואימא התפנתה לתקוף כהרגלה, קודם את השכנים.
"אתמול עד 12:30 בלילה אני שומעת רעשים מלמעלה, כל יום זה ככה, אני לא מצליחה לישון,
מה הם מזיזים כל הזמן!? יש שם תחנת אוטובוס!? אתה יודע שאני רואה אנשים נכנסים ויוצאים מהדירה שלהם כל הזמן!"
אני מנסה להרגיע, "אימא היא מטפלת פיזיותרפיסטית, אנשים באים לטיפול".
"ב- 12 בלילה!? את זה היא יכולה לספר לטמבל אחר. אולי האידיוט מהקומה הראשונה מאמין לה, אבל אני!?... אהה!"
והיא משמיעה קריאת קרב ואני לא רוצה לדעת מי או על איזה אידיוט היא מדברת.
"אתה יודע שיש חברה שבודקת את הדציבלים, הם באים לדירה עם מכשירים מיוחדים ואם הרעש חזק מידיי הם קונסים את הדייר המרעיש ואפילו מכניסים אותו לכלא".
"באמת אימא!" אני אומר בקול מזלזל
"אתה תראה" היא מאיימת "מחר אני מצלצלת גם אליהם וגם למשטרה, נראה איזה טיפולים הם יעשו בכלא, ב 12 בלילה!".

אני מרגיש שהשיחה גולשת למקומות לא ברורים אז אני משנה נושא ועכשיו זה בדיוק הזמן לשאלה שנשלחה אלי במייל על ידי אסתר.
"אימא מה את אומרת על הילדים שנרצחו!? ומה דעתך יהיה פעם שלום עם הערבים ואולי בכלל לא צריך שלום!".
אימא לוקחת אוויר מלוא הריאות ומפסיקה לנשום.
אני מחכה, הפנים שלה מאדימות, רועדות ועדיין כלום! אף לא אוושת אוויר נשמעת מפיה!
אני מסתכל נבהל במקצת, אולי כל העניין גדול מידיי עליה...
ואז ללא התראה שטף של מילים לא מאורגנות עוזבות את לשונה ומשתחררות לחלל החדר.
"שלום!!!? איך אפשר לעשות שלום עם הרוצחים האלה! אין אף אחד אצלם שרוצה שלום!
תיראה אותם אצלנו בכנסת! אצלנו!!! איך קוראים לו זה, לה, לגבר הזו!"
"חנין זועבי אימא"
היא לא מתייחסת.
"הכ#$ה הזו אמרה שחיות האדם האלו הם לא טרוריסטים, הם לוחמים לשחרור פלסטין!".
ואז היא צוחקת מורידה במקצת את הקול ואומרת.
"תגיד אם יוציאו לזועבי הזו את העין מה יישאר?".
אימא... אימא!
היא לא מפסיקה.
"אתה רואה! מה אמרתי!?... גבר!".
היא מחייכת חיוך רחב מרוצה מעצמה וממשיכה.
"אתה יודע! אף פעם לא היו פה פלסטינים. בארבעים ושמונה, במלחמת השחרור היו פה ערבים ואתה יודע מה קרה!? מדינות ערב שלחו להם אוטובוסים לקחת אותם מפה כדי שלא יפגעו בזמן המלחמה ואז מה קרה!! חחח... הם הפסידו! אז שילכו לעזאזל ושלא יבלבלו את השכל שהאדמה שלהם. אם הם היו מנצחים הם היו מחזירים לנו משהו!? לא!!? לים הם היו זורקים אותנו, לים!!! אחד לא היו משאירים פה!!! שוחטים את כולנו!!!
"בכול זאת אימא חייבים שלום אי אפשר לחיות ככה".
"אף פעם לא יהיה שלום, תיראה את אבו מאזן. האידיוט הזה מתנדנד כמו עלה ברוח, יום ככה יום ההפך. המסכן מפחד מהחמאס, שלא יתלבשו עליו, יעיפו אותו לכל הרוחות! תראה בסוף יהיה כמו עזה!"
ואז היא עושה פרסה חדה ומפתיעה אותי.
"תגיד לי איפה אלוהים?"
שתיקה.
"הם (הילדים) היו בישיבה, אין אחראים בישיבה!? איך בכלל נתנו להם ללכת בעשר בלילה הביתה בטרמפים, מה זה!?"
עכשיו היא נדרכת, גווה מזדקר, אני צד לחלוחית קטנה בצד עיניה כשהיא חוזרת ומסננת
"איפה אלוהים!? הרי הם אומרים שאלוהים שומר עליהם!"
אני מסתכל עליה ורואה את התסכול שמבעבע בתוכה. אני מנסה לסנגר על מלך מלכי המלכים.
"אימא מה זה קשור? אלוהים מאפשר החלטה לכל אדם! לפי טענתך כל הדתיים צריכים לחיות לנצח!"
אימא הסתכלה לי בלבן של העין ובקול שקט ורועד עונה.
"כן אבל לא בגיל שש עשרה..." היא לוחשת, מסירה את המשקף כאילו יש לה משהו בעין, מושכת פנימה באפה ושואלת שוב בשקט בשקט.
"איפה אלוהים...?"

לשאלות לאימא אנא כיתבו בתגובות או במייל
micktallee@gmail.com
ואנו נעביר את שאלתכם לאימא
והתשובה... לא תאחר לבוא, מבטיחים!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל