סרט טורקי

לאחר נתק של יותר מ-60 שנה, מפגיש יצחק רודיטי את אמו ואת אחותה הטורקייה שהתאסלמה בשחר ילדותה. סיפור ההתחקות חובק העולם אחר דודתו לא היו מביישים אף ארגון ביון. המבצע כמעט ונכשל אך התעקשותו של הבן, שרצה לגרום נחת לאמו ומעט מזל הם הגורמים שהביאו להפי אנד המיוחל עם פלגי דמעות של אושר וגיל. הכינו הממחטות. אשכרה סרט טורקי.

רבים מצופי הטלנובלות בטלוויזיה די ספקנים באם 'אופרות סבון' המוקרנות על המרקע אכן אמיתיות ויכולות להתרחש בחיים, במציאות. סיפור מפגש האחיות שעליו ניצח יצחק רודיטי (64), תושב רעננה לשעבר, והיום מתגורר בהוד השרון, יכול בהחלט לשמש בסיס לתסריט של סרט הוליוודי עם כל הסממנים של סרט טורקי בליווי נחילי דמעות זולגות מעיני הצופים בסיום העלילה. טלנובלה אמיתית לשמה.
אידה (93), אמו של רודיטי, נולדה כבת בכורה בעיר אדירנה בצפון טורקיה למשפחה יהודית. הוריה, פרלה ויצחק בכור שואף, היו שומרי מסורת והקפידו על כשרות, קדושת השבת וחגי ישראל. לאחר שנתיים נולדה אחותה רבקה (Rebekah) ולאחר שנתיים נוספות נולדה פורטונה. אימן פרלה נפטרה בגיל 29, ואב המשפחה נישא בשנית. המצב הכלכלי בבית היה רע, ובפרט שנוספו עוד שני ילדים, פרלה ויוסף, שנולדו מאשתו החדשה, של אבי היתומות. אידה ורבקה, שתי הילדות הגדולות שהיו באותה עת בנות 10 ו-8, נשלחו ע"י רגינה, אימן החורגת, לעבוד בבתי עשירים על מנת לעזור בכלכלת הבית. האחות הקטנה פורטונה נשארת בבית אך חייה היו בלתי נסבלים. כמו באגדות, האם החורגת התעמרה בה וירדה לחייה. פורטונה גדלה וגם היא נשלחת לעבוד. היא מגיעה לאיסטנבול ומחליטה לא לחזור יותר לביתה. באותה עת האחיות מתראות עם פורטונה לעיתים רחוקות עד אשר הקשר הפיזי ביניהן נותק לחלוטין.
המשקעים אצל פורטונה כבדים. היא כועסת על כי ילדותה נגזלה ממנה. זיכרונות החיים הקשים תחת מרותה של אמה החורגת, אינם מרפים ממנה. היא מחליטה להתאסלם, כמחאה וכצעד של תחילתם של חיים חדשים בתקווה שיהיו טובים יותר מהקודמים.
פורטונה נישאת למוסלמי בהיותה בגיל העשרה שלה, אך נישואיה נקלעים למשבר והיא נפרדת מבעלה לאחר שתי שנות נישואין והיא ללא ילדים.
 

לאחר זמן היא נישאת למוזעפר, קצין מוסלמי בצבא הטורקי, היחיד היודע כי פורטונה הייתה בעברה יהודיה. הסוד נשאר ביניהם בלבד מבלי שאיש ידע על כך אפילו לא משפחת בעלה. כל זאת על מנת לא להזיק לקידומו בצבא. ואכן, בעלה של פורטנה מגיע לדרגה בכירה ביותר המקבילה לדרגת תת אלוף בצה"ל. לפורטונה ובעלה נולדים שלושה ילדים והיא זוכה מהם לארבעה נכדים. המשפחה מתגוררת באיזמיר וחייהם מתנהלים על מי מנוחות כשמצבם הכלכלי בכי טוב וגם זוכים ליוקרה עקב מעמדו הרם בצבא הטורקי של אב המשפחה.
סיפור האחות הנעלמה, המוסלמית, אינו נותן מנוח לרודיטי. "כבר בצעירותי, וגם בחיי הבוגרים ידעתי מסיפורי אמי כי ישנן 3 אחיות, כאשר אחת מהן עקבותיה לא נודעו ואין ממנה כל סימן חיים. לא קיבלתי את זה שיש מצב שהן לא יתאחדו" מספר רודיטי.
סיפור ההתחקות התרחש בדיוק לפני 9 שנים, ביוני 2005. רודיטי" זה היה בשבועות. באתי לבקר את אמי ונושא האחות עלה בשיחתנו. כל משפחתה המורחבת של אמי עלתה ארצה בשלב כזה או אחר. אחותה רבקה, 2 אחיה החורגים יוסף ופרלה, אביה יצחק שואף ואשתו רגינה. כולם. רק לפורטונה לא היה זכר. בשיחתי חשתי כי יש כמיהה אצל אמי לדעת מה עלה בגורלה של אחותה. באותו רגע החלטתי כי אני הולך על הפרויקט".
 

רודיטי, גמלאי בנק הפועלים, הוא מבין אחרוני דוברי הלדינו בעולם. מאד חשוב לו לשמר את השפה. הוא נולד בארץ וקלט מהוריו את השפה הספניולית. את השפה הטורקית הוא אינו דובר כלל. הוא חבר בחוג חש"ל – "חוג שוחרי הלדינו", וגולש פעיל באתר הלדינו העולמי.
"פרסמתי ידיעה באתר הלדינו כי אני מחפש את אחות אמי שאבד איתה הקשר. בידיעה פרטתי את כל המידע ההיסטורי הרלוונטי אודות אמי, בתקווה שמי מהגולשים מכיר את משפחתה. למרבה ההפתעה תוך 24 שעות קיבלתי מייל לתיבתי הפרטית בו כותב גולש בשם דן באייר כי היה שכן של המשפחה באדירנה, ומכיר היטב את פורטונה בת גילו. החלה התכתבות ביני לבן באייר שמאוחר יותר התברר כי עלה ארצה בשנות החמישים, הבין את 'הפרינציפ' הישראלי די מהר, והיגר לארה"ב לאחר 5 שנים. נישא לאזרחית אמריקאית והפך לאיש אמיד המרבה לעשות עסקים עם טורקיה". באייר, למרות זכרונו הפנומנאלי בפרטים מימי הילדות שלו אינו מספק את הסחורה. אין לו פרטים עדכניים אודות פורטונה. רודיטי מרחיב את מעגל החיפושים ובקשות העזרה מגורמים נוספים היכולים לסייע. הוא פוגש את סלים אמאדו, רוקח מכפר סבא יליד טורקיה השולט בלדינו, טורקית ואנגלית.
 

אמאדו מבקש מרודיטי כל מסמך אפשרי היכול לעזור בחיפושי דודתו. מתרגם לטורקית את בקשתו של רודיטי, וכל החומר אודות אידה רודיטי לבית שואף נשלח למשרד הפנים הטורקי. למרבה הצער תשובת הטורקים שלילית. ברשומות שלהם נמצאו רבקה, יוסף, ופרלה שואף וכן, שם נוסף מלאחת שואף. שלושת השמות הראשונים הם אחיה של אידה רודיטי, אך השם מלאחת לא היה מוכר להם. לא נמצא ברשומות משרד הפנים הטורקי אזרחית בשם פורטונה שואף. רודיטי התבאס. הדבר הוציא את כל הרוח ממפרשיו. לא היה חסר הרבה כי הוא ינטוש את 'מיזם' ההתחקות. לפתע הבזיק במוחו רעיון. "נזכרתי כי בשנת 1949 זמן קצר לפני שאמי ואבי עלו ארצה מטורקיה, הגיע גלויה מדודתי פורטונה הנפרדת מאמי ומבקשת שלא תשכח אותה. בצידה האחת של הגלויה הופיעה תמונתה של פורטונה ומצידה האחר של הגלויה נכתבו דברי הפרידה. צלצלתי לאמי וביקשתי שתבדוק ממי הגיעה הגלויה, ואכן בינגו! על הגלויה הייתה חתומה מלאחת". רודיטי משנס מותניו שוב. "אני בנוי לרוץ מרחקים ארוכים ומכשולים בדרך לא ירתיעו אותי" הוא אומר. בעזרת אמאדו נשלח מכתב נוסף למשרד הפנים הטורקי ובו בקשה לאתר על סמך הפרטים הקודמים את מלאחת. שם משפחתה הנוכחי אינו ידוע לאיש מקרב משפחת אמו. לאחר חודש מגיעה תשובת משרד הפנים הטורקי: "אנו לא משמשים כמשרד לאיתור כתובות". תשובה זו מכעיסה מאד את סלים אמאדו. הוא אינו משלים עם תשובת משרד הפנים הטורקי. לאמאדו קשרים מצוינים עם מנהיגי הקהילה היהודית באיסטנבול. הוא פונה לבן ציון פינטו, שהיה נשיא הקהילה היהודית בטורקיה ומבקש ממנו סיוע באיתור האובדת. מתאר רודיטי: "אין לי מושג איך פינטו עשה את זה. אני יודע שאם הייתי משלם עשרות אלפי דולרים לבלש פרטי הוא לא היה מגיע למידע ברזולוציה כפי שהוא הגיע. הוא נכנס לספרים של משרד הפנים הטורקי ומצא את הפרטים המבוקשים ברמה של מספר העמוד, מספר הטור מספר השורה וכו'. הקשר עם פינטו לא היה ישיר. בן ציון פינטו מאד נזהר שמעורבותו לא תתגלה. הכול התנהל דרך סלים אמאדו. זמן מה לאחר שפינטו נכנס לתמונה, מצלצל אלי אמאדו ובפיו בשורה רעה: 'אחות אמך כבר לא בין החיים. מנסים עכשיו לאתר מי מבני משפחתה'. לאחר ארבעה ימים מתקשר אלי אמאדו פעם נוספת עם מסר משמח. 'חלה טעות באיתור והנעדרת בין החיים ומתגוררת ברובע 'פתיח' באיסטנבול. כמו כן אותרה בתה בשם אינג'י הגרה באיזמיר".
 

רודיטי מבין כי חלקים גדולים של הפאזל המורכב והקשה מתחילים להתחבר נכון. אצל היהודים הטורקים מקובל לקרוא לנכדים על שמות הסבים והסבתות. לסבתו (אם אמו) קראו פרלה. לרודיטי אחות בשם פרלה, וכן יש לו בנות דודה בשם פרלה. בתה של מלאחת (פורטונה) הנקראת אינג'י משמעו פנינה בטורקית, כשם שפרלה הוא שם עברי לבת, שמשמעו פנינה. מסתבר כי מלאחת המוסלמית קראה לבתה על שם אמה הביולוגית היהודייה. רודיטי מבין כי לפי כל הסימנים אותרה דודתו האובדת. עתה הוא ניצב בפני מכשול חדש.
"הייתי בהתלבטויות.איך תגיב דודתי האובדת לגילוי סוד יהדותה שקרוב לודאי הוא נצור בליבה בלבד. איך מזדהים בפני משפחה מוסלמית 'שורשית' ומבשרים לה שיש בהם גנים יהודיים? האם גילוי שכזה יערער את המבנה המשפחתי? בעיה".
 

התאים האפורים במוחו של רודיטי אינם פוסקים מלחפש פתרונות. "באה לי הברקה. פניתי לדן באייר האמריקאי. למרות שסיים כביכול את תפקידו כאחת החוליות שסייעה לי, המשכנו להתכתב כל אותה עת על כל נושא שבעולם. הסברתי לו כי אני חייב סיפור כיסוי ואני מבקש את עזרתו. ואכן תרומתו הייתה משמעותית. הוא שלח מכתב לאינג'י, בת דודתי והסביר לה כי הינו תושב ארה"ב, טורקי במוצאו שחי באדירנה בשנות העשרים של המאה הקודמת, ובמסגרת ספר זיכרונות שהוא כותב הוא מבקש להגיע למלאחת שהייתה תושבת העיר. כל זאת עדין בלי כל רמז ליהדותה". כעבור מספר שבועות באייר מקבל מכתב מאלפר, שאביו איברהים הוא בנה של מלאחת. במכתב הכתוב באנגלית רהוטה כותב הנכד אלפר כי דודתו אינג'י אכן קיבלה את המכתב אבל לדעתם מדובר בטעות. "סבתי" כותב אלפר, "אכן גרה באדירנה עד גיל 14 ורק לאחר שנישאה היא שינתה את שמה למלאחת וכנראה שזו לא מלאחת אותה אתה מחפש".
רודיטי: "בדיעבד נודע לנו כי מלאחת הבינה כי עלו על עקבותיה והדבר הבהיל אותה. היא חשה כי סוד מוצאה עומד להיחשף. היא ניסתה להדוף את הגילוי ככל שיכלה. היא גייסה לשם כך את בני משפחות ילדיה (בעלה כבר לא היה בין החיים), והייתה התכחשות מוחלטת של כל המשפחה כי הכוונה למלאחת וזאת מבלי שידעו עדין כי אמם יהודיה לשעבר. הייתי בקשר הדוק ובהתייעצויות בלתי פוסקות עם שלושת החוליות המרכזיות: סלים אמאדו מכפר סבא, דן באייר מלוס אנג'לס ארה"ב ובן ציון פינטו מאיסטנבול, שדרכן ובעזרתן לא הייתי יכול להגיע לרגע הנכסף של פגישת האחיות כפי שקרה בסופו של דבר. בשלב מסוים החלטנו כי אנו חייבים לעשות מעשה. ניקח הימור. אכתוב להם מכתב בשמי, כיהודי וכישראלי, ואספר על החיפושים אחר אחות אמי שלא התראו עשרות שנים. היו לפנינו 2 תסריטים. פסימי –שידחו אותנו על הסף. איך פתאום 'נפלנו' עליהם כיהודים, ומה הקשר שלנו אליהם, המוסלמים. ואופטימי-שייפלו על צווארנו. ואכן התסריט האופטימי התממש. סודה של דודתי נחשף, והמשפחה פשוט קיבלה את העובדות כהווייתן".
 

 

רודיטי רוכש כרטיס טיסה לטורקיה על מנת להכין את הרקע למפגש האחיות. הוא מתקבל בכבוד מלכים. בני דודתו המוסלמים ממתינים לו בשדה התעופה, ומסיעים אותו למפגש עם אמם. השיחות נמשכות עד לשעות הקטנות של הלילה. "מצאתי משפחה מוסלמית נאורה, מודרנית לכל דבר. זו הייתה אחת הפגישות המרגשות שלי בחיים. אני קורא לה 'הכוס שעלתה על גדותיה'. דמעות נשפכו שם כמים, ואני חייב לשמור על איפוק ולהמשיך ולתפקד במיטבי"
עם חזרתו ארצה, מתחיל רודיטי בהכנות למפגש ההיסטורי בין שתי האחיות. הוא נעזר בקונסוליה הישראלית באיסטנבול לזירוז הוצאת ויזות לארץ, לדודתו ולנלווים אליה במסעם לישראל (אזרחים טורקיים נדרשים לויזת תייר בעת ביקורם בישראל). במקביל הוא סוגר תאריך באולם לאירוע איחוד המשפחות. היום המיוחל מגיע. רודיטי אוסף את דודתו ובני המשפחה הנלווים מנתב"ג. אמו ממתינה בביתה. פגישת האחיות מלווה בהתרגשות ודמעות זולגות. רודיטי: "הזמנו עבור דודתי חדר במלון. היא סירבה בכל תוקף. ביקשה להישאר בקרבת אחותה. הן ישנו במיטות צמודות. הן לא נפרדו לרגע. העלו זיכרונות מימי ילדותן ולא חדלו לספר אחת לשנייה את אשר עבר עליהן במשך כל תקופת ניתוקן מאז היותן ילדות. נסגר כאן מעגל שהייתי היוזם שלו. אמי הוקירה מאד את המהלך שלי בחיפוש אחר אחותה ואילו פורטונה זכרה לי זאת עד יומה האחרון"
 

סוף דבר

מאז הפגישה ההיסטורית בין שתי האחיות, המשפחות הישראליות היהודיות והמשפחות הטורקיות המוסלמיות ממשיכות לשמור על קשר אמיץ ורצוף. רודיטי ביקר מספר פעמים עם אמו ואחיותיו בטורקיה אצל משפחות דודתו, והם ביקרו בארץ. נכד דודתו האבודה התחתן לא מכבר ועשה את ירח הדבש בארץ, כאשר רודיטי מארח אותו כיד המלך. הנכד כל כך התלהב מתל – אביב שהוא שוקל ברצינות להגר לארץ על פי חוק השבות משנת 1970 בהסתמך כי סבתו הייתה יהודיה.
 

אידה רודטי

האחות הבכורה לבית שואף חיה בכפר סבא עם נכד ועם מטפלת זרה. מבקרת במרכז יום לקשיש מספר ימים בשבוע.
 

רבקה שוורץ

האחות השנייה לבית שואף נפטרה לפני חמש שנים בכרמיאל.
 

מלאחת אוזיורטלו (פורטונה שואף)

האחות האובדת נפטרה באיזמיר לפני כשנה. עד פטירתה גרה עם בתה הרווקה בייהאן, בסמוך לבתה הצעירה אינג'י.
 

סלים אמאדו

עד לפני מספר שנים היה בעלים של בית מרקחת "כנרת" בכפר סבא. היום הוא חבר במועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, בראשות יצחק נבון. מתרגם שירה מטורקית לעברית, מרצה בפורומים שונים בלאדינו ובטורקית. מתגורר כעת בתל אביב.
 

דן באייר

נפטר לפני כשנה בלוס אנג'לס, סמוך למועד פטירתה של פורטונה (נולדו באותה שנה ונפטרו בהפרש זמן של שלושה שבועות)
 

בן ציון פינטו

מתגורר באיסטנבול. לשעבר נשיא כבוד של הקהילה היהודית בטורקיה.
 

יצחק רודיטי

גמלאי בנק הפועלים, מתגורר בהוד השרון. מתנדב בקהילה בפרויקט "סבא גן". מדריך טיולים בארץ ובעולם, ומוזמן לעיתים קרובות להרצות ולספר בפני קהלים שונים את סיפור התחקותו אחר דודתו האובדת.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל